בית יעקב על התורה, נח מ״בBeit Yaakov on Torah, Noach 42
א׳כל רמש אשר הוא חי לכם יהיה לאכלה. הענין מה שהותר בשר לנח ובניו בלבד ולא לאדם הראשון, והמפרשים (עיין רמב"ן בראשית א, כט) נתנו טעם מפני שנמלטו על ידו, ועדיין התמיה במקומה לפי זה למה הותרו לו דגים שבים, מאחר שלא נמלטו ע"י התיבה כלל. אולם הענין הוא, כי ידוע שהשי"ת אינו עושה עוולה לשום בריה, וכמאמרם ז"ל (ר"ה יא.) לדעתם נבראו לצביונם נבראו. והנה הבהמה נבראת לעשות את רצון קונה בלי שום בחירה, רק מצד החוקים שחקק השי"ת בטבע כל בע"ח שלא יוכל לשנות ולנטות מרצונו כלל, והאדם נברא בדעת ובכח בחירה לברר את עצמו ביגיע כפים, לכוון את רצונו יתברך בכל ענין וענין לפי המדה שמאיר לו הרצון העליון. ובודאי אם האדם מברר עצמו לטוב, אזי אין דמיון כלל למעלת הבהמה אצלו, אחר שהאדם מכניס עצמו במקום ספק ומברר עצמו בכח בחירתו ויגיע כפיו לכוון את רצונו יתברך. אכן בכל זאת קודם המבול, לא היו הברואים מרוצים להתכלל בצורת אדם, לפי שעדיין לא ניכר מפורש שהשי"ת חפץ בקדושה זו שנקרא יגיע כפים, ואמרו מי יודע שהשי"ת בוחר בזה להכניס עצמם בצורת אדם ולהתברר ביגיע כפים, מה שהדבר תלוי בספק אם יוכל לכוון את רצונו יתברך באמת. ואמרו, שיותר טוב להם להיות מסור ביד רצונו יתברך מבלי כח בחירה כלל ע"י חוקי הטבע שנחקק בכל אחד ואחד, שעל זה היו בטוחים שלא ימצא בהם דופי וחסרון, כי יש להם טענה כדאיתא (תענית כ:) לך לאומן שעשני. אמנם אחר כשלון המבול, שגם הבהמות השחיתו דרכם, וראו שגם הם תלוים בספק ויכולים להשחית דרכם ולנטות מהרצון, שהרי נמצא בהם ברואים מהטובים אשר לא השחיתו דרכם, אזי הכירו כל הברואים שהשי"ת בוחר כעת באותה המדה שנקרא יגיע כפים. ולפי שהיו יודעים שענין זה לא נמצא ביחוד רק בנפש האדם בלבדו, ולזאת נתרצו כולם להיות לברות ולמאכל להאדם מדעתם ומצביונם, בכדי שיתכללו בצורת אדם ויקחו חלק בעבודתו ובכח בחירתו שמברר עצמו ביגיע כפיםקנזוזה תמצית לשון הרמב"ן בראשית פרק א פסוק כט: לא הרשה לאדם ולאשתו להמית בריה ולאכול בשר, אך כל ירק עשב יאכלו יחדיו כלם, וכשבאו בני נח התיר להם בשר, שנאמר (להלן ט ג) כל רמש אשר הוא חי לכם יהיה לאכלה כירק עשב נתתי לכם את כל. כירק עשב שהתרתי לאדם הראשון התרתי לכם את כל, לשון רש"י וכו'. היה זה, מפני שבעלי נפש התנועה יש להם קצת מעלה בנפשם, נדמו בה לבעלי הנפש המשכלת, ויש להם בחירה בטובתם ומזוניהם, ויברחו מן הצער והמיתה. והכתוב אומר מי יודע רוח בני האדם העולה היא למעלה ורוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ (קהלת ג כא). וכאשר חטאו, והשחית כל בשר את דרכו על הארץ, ונגזר שימותו במבול, ובעבור נח הציל מהם לקיום המין, נתן להם רשות לשחוט ולאכול, כי קיומם בעבורו.. וע"ז נאמר (קהלת ד׳:ט״ו) ראיתי את כל החיים המהלכים תחת השמש עם הילד השני, ודרשוהו במדרש הובא בפירש"י (שם) על נח ובניו שעמדו תחת דור המבול. והענין, כי דורות הראשונים שלפני המבול, מחמת שהיו קרובים להתחלת הבריאה, נמצא בהם ג"כ חוקים קבועים וכחות עצומים, עד שהיו נעדרי הבחירה, שמפני גודל הבטחון ותקיפות שהיה להם מצד שהיו קרובים למאצילם, לא נתנטע בהם עוד כח הבחירה לצמצם עצמם מתאות נפשם, מאחר שידעו מפורש שכל התשוקות והחמדות שנצמח בנפשם סיבתם הוא הבורא ב"ה, שהרי הקב"ה ברא הכל, ורק אחר חורבן המבול נתנטע יראה בלב הנשארים לאחוז בצמצום ידם, ע"כ ידעו שמעתה בחר השי"ת במשפטים ולא בחוקים, ומשפט נמצא רק בנפש האדם בלבד, והיו כל הברואים רצויים אחריו ומסרו עצמם מדעתם ליד האדם, שכאשר השי"ת בוחר בכח של איזה בריה שהוא מדוגל בה, אזי כל הברואים כולם רצים אחר זה ומרוצים להתכלל בצורתוקנחעיין בלקוטי תורה מכתי"ק המובא בסוף ספר פוקד עקרים למרן רבי צדוק הכהן זי"ע ד"ה ומזון.:
1