בית יעקב על התורה, וירא י׳Beit Yaakov on Torah, Vayera 10
א׳וירא אליו ה' וגו'. איתא ע"ז בש"ס (ב"מ פו:) אמר רבי חמא ברבי חנינא אותו היום יום שלישי של מילה של אברהם אבינו היה ובא הקב"ה לשאול באברהם. הענין בזה, אף שביום הראשון ושני גדול הכאב יותר מביום שלישי, אכן מפני שאז הוא עיקר השלימות ויוכל האדם ליזוק, לכן צריך לו שמירה בדברי תורה. כי השי"ת הציב בעולם שכל הדברים שנמצאים בעולם, כאשר יהיה בהם השלימות, מאז הם עלולים לקלקול והפסד. וכמו שאנו רואים שכל הפירות יש להם קליפה סביב והוא שומר לפרי, ולולא הקליפה היתה נפסדת, וכאשר תגמר הפרי בשלימות שאז הקליפה נופלת ממנה אזי עלולים הם לכל הפסד להתקלקל ולהתעפש. וכדאיתא בש"ס (חגיגה ה.) הן בקדושיו לא יאמין, אלא במאן יאמין יומא חד הוה קא אזיל באורחא חזייה לההוא גברא דהוי מנקיט תאני שביק הנך דמטו ושקיל הנך דלא מטו, אמר ליה לאו הני מעלן טפי, א"ל הני לאורחא בעינן להו הני נטרן והני לא נטרן, אמר היינו דכתיב (איוב ט״ו:ט״ו) הן בקדושיו לא יאמין. וזה הוא ג"כ הענין שמדת יעקב אבינו ע"ה שהיה איש תם בחיר האבות שלם בכל השלימות נקרא והנורא, וכדאיתא בזוה"ק (יתרו עט.) והנורא דא יעקב, וכתיב ויעקב איש תם כתרגומו גבר שלים שלים בכלא וכו' מאי דכתיב ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה מאי קרא חמא דקאמר דאיהו נורא אמר לי חמא שלימו דמהימנותא קדישא דהוה שכיח בההוא אתר כגוונא דלעילא ובכל אתר דהוי שלימותא שכיח אקרי נורא. אמינא ליה מאי הכי אמאי תרגומו דחילו ולא שלים. אמר לי לית דחילו אלא באתר דהוי שלימותא שכיח, ובכל אתר דהוי שלימותא שכיח אתקרי נורא דכתיב יראו את ה' קדושיו כי אין מחסור ליראיו, ממשמע דקאמר כי אין מחסור באתר דלית מחסור שלימותא שכיח. ואז כשהיה יעקב אבינו ע"ה בעיקר שלימותו זאת היה צריך לשמירהמאהיינו כי כל מה שנגמר אצל האדם השלמות ביותר נצמח לו מזה יראה ביותר כי מכיר ביותר שאין לו מבטח עוז על שום דבר בזה העולם. כדלקמן פ' ויחי אות ז ד"ה ולכן., וכדאיתא בתנחומא (מקץ) על יעקב אבינו ע"ה. למשל, אין המלך עומד על השדה לא בשעה שנעדרה ולא בשעה שנזרעה אלא בשעה שעומדת כרי, משמע מזה שהוא היה השלם, וכתיב ביה (ויצא כח) והנה ה' נצב עליו ופירש"י ז"ל לשמרומבכמו שמתבאר לקמן פרשת ויצא אות נג: כאשר ראה יעקב השלימות כזה שהראה לו הש"י שהוא שוכן בו תמיד אף בלי שום עבודה, שזה הוא בבחינת בן, אז אמר אבינו יעקב, שמעתה טוב לו להתחזק עוד יותר בעבודת ויראת השי"ת להיות בבחינת עבד, וזהו עיקר הטובה להתחזק בעבודה ויראה, וכענין דאיתא בזוה"ק (יתרו עט.) בכל אתר דהוי שלימותא שכיח אקרי נורא, אי הכי אמאי תרגומו דחילו ולא שלים אמר לי לית דחילו אלא באתר דהוי שלימותא שכיח כו', כי אז צריך ליראה עוד יותר. ועיין עוד שם אות ס.. וכדאיתא גם בזוה"ק (פנחס רכ:) גוי אחד שאל לר"א תלת בעיין וכו' אתון לא אכלי נבלה וטריפה בגין דתהוון בריאין וגופא דלכון להוי בבריאותא. אנן אכלין וכו' ואתון דלא אכלין חלשין כולכון וכו' ואנן בבריאותא וכו' ואמר רבי אליעזר שהוא שאל אלו השאלות לאליהו הנביא, והשיב לו שישראל הם הלב מכל העולם כולו, לכן צריכים לשמור את עצמם ביותר שלא יזוקו, כי הלב הוא השלימות מכל הגוף ובאתר דשלימו אשתכח תמן דחילו אשתכח:
1
ב׳וכן פתח הזוה"ק (וירא צז.) בזו הפרשה רבי חייא פתח הנצנים נראו בארץ כד ברא קב"ה עלמא יהב בארעא כל חילא דאתחזי לה וכו' ולא אפיקת איבין עד דאתברי אדם וכו' וקול התור נשמע בארצנו דא מלה דקב"ה דלא אשתכח בעלמא עד דאתברי אדם וכו'. והוא, כי אדם הוא המחבר שמים וארץ, שהשי"ת הציב בעולם השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם, שהשמים הם בגודל בהירות עד שאין יכולין לקבל אף כגרעין חרדל מעוה"ז, כדאיתא בזוה"ק (ויגש רז.), ובארץ נמצא גודל הסתר ושכחה ואין בכחה לקבל גודל הבהירות, וצורת אדם הוא המחבר אלו השנים, מפני שגם בריאת הצורת אדם משותף מאלה השנים, שנשמת אדם הוא חלק אלוה ממעל, והגוף הוא גוש עפר מן האדמה, וכמו שאומרים בכל יום (בסדר התפלה) אלהי נשמה שנתת בי טהורה היא. ובדורות הראשונים דור אנוש ודור המבול ודור הפלגה לא היה עוד צורת אדם בשלימות, כי השחיתו דרכם על פני הארץ גזל חמס ושוד נשמע בה תמיד, עד שבא אברהם אבינו ע"ה לעולם והוא היה הגמר מצורת אדםמגמבואר בתפארת יוסף חג השבועות ד"ה דרש., ושיתף שמים וארץ, ונצטוה על מילה ופריעה, מילה היינו סור מרע שמסירין העור הראשון ומשליכין אותו לגמרי. ופריעה מרמז על עשה טוב, שאחר שיסור האדם מעשות רע ידע שלאו בן חורין הוא להבטל רק יעשה טוב. ועד שלשה ימים אחר המילה זוכר האדם עוד מהקליפה, אכן ביום שלישי אז שוכח לגמרי מהקליפה ואז נשלם האדם בשלימות הגמורמדמבואר בסוד ישרים עה"ת מכתי"ק פרשת וירא ד"ה וירא [א]: במדרש רבה וירא (פרשה נו) ביום השלישי וישא אברהם את עיניו, כתיב (הושע ו׳:ב׳) יחיינו מיומים ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו, ביום השלישי של שבטים כתיב ויאמר אליהם יוסף ביום השלישי, ביום השלישי של מרגלים וכו', ביום השלישי של מתן תורה וכו', ביום השלישי של יונה וכו', ביום השלישי של עולי גולה וכו', ביום השלישי של תחיית המתים וכו', ביום הג' של אסתר. העניין כמו שנתבאר מפי אאמו"ר הרב הגאון הקדוש זללה"ה בעניין שלישי למילה. שביום שלישי נקבעת בקביעות. שכמו שעור הערלה צריך להסירו לגמרי, ועור הפריעה, לפי שסמוך לעור הערלה, אינו צריך להסירו רק להסיעו ממקומו בסוד קליפת נוגה, שיוכל להתעלה לקדושה ולכן נקרא פריעה, כדאיתא ביבמות (כא.) רמז לשניות מן התורה מניין, מדכתיב פרעהו אל תעבור בו יעו"ש. ולכן בשלישי נקבע הקדושה, שאז רצון האדם מוסכם לעבודת השי"ת. וכן איתא בזוה"ק קדושים (פז.) ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קדש הלולים ליי', וארעא לא עבדא פירין אלא מגו חילא אחרא דעלה, כמה דנוקבא לא עבדא פירין אלא מגו חילא דדכורא וכו'. ת"ח נוקבא עד ג' זמנין דאתעברת איבא דמעהא לא אשתלים, בתר ג' זמנין., לכן יצרך אז לגודל שמירה באתר דשלימו אשתכח תמן דחילו אשתכח, לכן הלך הקב"ה ביום שלישי למילתו לבקר את החולה, משל אין המלך עומד על השדה לא בשעה שנזרעה ולא בשעה שנעדרה אלא בשעה שעומד כרי. ועיקר השלימות היה ביעקב אבינו ע"ה שהוא השלישי מהאבות, כי שני אבות הראשונים היה להם זכרון עוד מהקליפה שהיה בהדורות הראשוניםמהעיין בתפארת יוסף פרשת ויקרא ד"ה אדם: איתא בש"ס (שבת קמו.) עד שלשה דורות לא פסקה זוהמא מאבותינו. כי מאברהם ג"כ עוד נולד עוברי רצונו שיצא ממנו ישמעאל, וגם אמר לו ישמעאל יחיה לפניך, וכן מיצחק נולד עשו. ורק החילוק הוא שעליהם העיד השי"ת בתורתו, אשר אהבת את יצחק, שבלבבו אוהב את יצחק וכל התכלית שלו הוא רק יצחק. וכן, כי ביצחק יקרא לך זרע, ביצחק ולא כל יצחק, מאי משמע, שעליהם העיד השי"ת שכל עיקר הקמ"ל של שניהם הוא רק יעקב אבינו, שממנו לא יצא שום פסולת רק כולם עושי רצונו של מקום., וכדאיתא בש"ס (שבת קמו.) עד שלשה דורות לא פסקה זוהמא מאבותינו, וכענין שפסק הלכה לענין חזקה שעד שלש שנים לא הוי חזקהמולקמן פרשת מקץ אות יד ד"ה ובזו הפרשה: והטעם הוא כי בשלש שנים נעשה השתנות מרשות לרשות ונשכח לגמרי מה שהיה קודם זה, לכן אמרו ששלש שנים הוה חזקה. והטעם הוא כי בשלש שנים נעשה השתנות מרשות לרשות ונשכח לגמרי מה שהיה קודם זה, לכן אמרו ששלש שנים הוה חזקה.:
2