בית יעקב על התורה, וירא י״אBeit Yaakov on Torah, Vayera 11
א׳וירא אליו ה' באלוני ממרא והוא יושב פתח האהל כחם היום. וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה (מלאכי ג׳:כ׳). ביאר בזה אאמו"ר הגה"ק זצללה"ה (מי השלוח ח"א וירא ד"ה וירא [א]) שבאמת הוא רק עוז וחדוה במקומו, וכל היראות הם מבחינת שמ"י, שהשי"ת הציב שער בעוה"ז שע"י זה השער יהיה להברואים תפיסה והכרה באור השי"ת, והשער הוא יראת ה'מזמבואר כעין זה במי השלוח ח"ב פרשת ויקרא ד"ה וכל קרבן: שהזהיר שיראת ה' יהיה ראשית דעת ולא יזוז ממנו היראה בכל מעשי המצות ותורה ותפלה והתקרבות להשי"ת וכו'. כענין שאיתא (ירושלמי ברכות פ' הרואה ה"ה) דע שאתה ירא, וזהו פירש על כל קרבנך תקריב מלח, היינו בכל התקרבותך תורה ועבודה ומצות יהיו ביראה ובזה יתקיים הכל כדכתיב (תהלים יט) יראת ה' טהורה עמדת לעד.. וזה הוא כוונת הכתוב יראי שמי, כי כל התורה הוא שמותיו של הקב"ה. שמש צדקה. היינו כדאיתא בזוה"ק (וירא צז.) ר"ח פתח הנצנים נראו בארץ עת הזמיר הגיע כד ברא קב"ה עלמא וכו' כיון דאתחזי אדם מיד הנצנים נראו בארץ וכו'. ובתנחומא (לך) עד שלא מל כל זמן שהיתה השכינה מדברת עמו היה נופל, ומשמל היה מסיח עמו וכו' והוא יושב והקב"ה עומד. והענין בזה, שמתחלה קודם שנמול לא היה בו כח לעמוד. וזה מרמז על כלום יש לבריה אצל בוראה, ולזה כאשר אמר השי"ת לאברהם אבינו ע"ה התהלך לפני והיה תמים נפל על פניו, כי איך יהיה הבריה תמים, כלום יש לבריה אצל בוראה. ויפל אברהם על פניו שע"ז מרמז נפילת אפים, כדאיתא בזוה"ק (קרח קעו:) ויפלו על פניהם וכו' ת"ח משה ואהרן מסרו גרמייהו למיתה במה בגין דכתיב ויפלו על פניהם וכו' ובג"כ אילנא דמותא הוא ובכל אתר נפילת אנפין לההוא אתר הוי. משא"כ אחר שנמול, וכדאיתא בזוה"ק (וירא צח.) וירא אליו ה' לההוא דרגא דמליל עמיה וכו' דהשתא אתגלי קול ואתחבר בדיבור כד מליל עמיה. מליל הוא מלשון מי מלל לאברהם שהוא מלשון דבור, ודבור הוא פנים אל פנים כדכתיב (ואתחנן ה) פנים בפנים דבר ה' עמכם. ואף שזו המצוה לא היתה ראויה להנתן עד אחר אלף דור, כמו שנאמר (דברי הימים א ט״ז:ט״ו-ט״ז) דבר צוה לאלף דור אשר כרת את אברהם, וכמו שדרשו (בראשית רבה כח) שזה מדבר במצות מילה. אכן אם היו אלו הד"ת רק בדברי תורה בלא שום מעשה המצוה, אזי היו צריכים להתנהג בהד"ת אלף דור ואז היו זוכין לזו המצוה הנולדים אחר אלף דור, שתהיה בהם קדושת זו המצוה בקביעות כקביעות הקדושה בשעה שנמול אדם. אכן ע"י שהשי"ת נתן לאברהם אלו הד"ת דרך פעולות ומעשה המצות, לזה זכו לזו הקדושה בקביעות אחר עשרים דור, כי ע"י פעולה יכולים למהר הרצון (וכמש"נ במקומו)מחלקמן פרשת וישלח אות כג.:
1
ב׳וזה הכח שנמצא באדם כח הדיבור הוא העיקר מכל הבריאה, שעי"ז יתחברו כל הברואים ויתעלה מהם כבוד שמים, כי כל הברואים וצבא מעלה עומדים תמיד בפנים להמאציל ואינם רוצים להשפיע למטה מהם, דאיידי דטרידי למבלע לא פלטי, ואינם רוצים לכנוס אחד לגבול חבירו. אכן צורת אדם שנמצא בעולם ע"י תפלתו בכח הדיבור שבו מקשר כל השתלשלות הבריאה, מפני שכולם כלולים בו, ואז ירצו גם הם להשפיע למטה מהם ויוצאים חוץ לגבולן ונכנסים לגבול השני, וכדכתיב (ישעיה ו) וקרא זה אל זה, ותרגומו ומקבלין דין מן דיןמטעיין לעיל פרשה זו אות ד ד"ה ושלימות ובהערה טז שם.. וכמו שאנו רואים שאאע"ה פעל בתפלתו ועבודתו שמלאכי מעלה באו למטה ואכלו מאכלי עוה"ז, והוא מפני שגם צבאי מעלה כלולים בהצורת אדם, וכדאיתא בזוה"ק (וירא קב.) דמסטרא דאברהם הוו אכלי לעילא, כי ע"י הצורת אדם נכלל דומם בצומח, צומח בחי, חי במדבר, שהאדם מקבץ מהם כח ומתייצב לנוכח השי"ת ואומר שמע ישראל ה' אחד וכדאיתא בזוה"ק (שלח קסג:) תמים תמ־ים סופא דדרגין. וזה הוא שהשי"ת אמר לאברהם התהלך לפני והיה תמ־ים שיחבר מסופא דדרגין מדת מלכות עד מדתו מדת חסדנעיין ביאור העניין באריכות בתפארת החנוכי על זוהר פרשת וירא דף קב. ד"ה ויאכלו כל העניין שם.. ומרפא בכנפיה. כנפים מרמזים על צמצום והצמצומים הם מבטח עוז לאדם, כמו שהכנפים הם מבטח עוז לבעלי הכנף לעלות לרום ולירד לעומק על ידם, כן ע"י צמצומי האדם יהיה לו הויה וקיום לעלות על ידםנאעיין בעניין צמצומי האדם במי השלוח ח"ב פרשת בא ד"ה והיה לאות [ב]., וכדאיתא שבת (מט.) מה יונה כנפיה מגינות עליה אף ישראל מצות מגינות עליהם:
2