בית יעקב על התורה, וירא נ׳Beit Yaakov on Torah, Vayera 50
א׳ויהי אחר הדברים האלה והאלהים נסה את אברהם. בתנחומא (וירא יח) ומה דברים היו שם שהיה ישמעאל אומר ליצחק אני גדול ממך שאני מלתי בן שלשה עשרה שנה וסבלתי את הצער ואתה מלת בן שמונת ימים ולא ידעת בצער כו' אלו היית בן שלש עשרה שנה לא היית מקבל הצער. הענין בזה, כי השי"ת צוה לאברהם שימול את יצחק בן שמונת ימים. ומילה לשמונה מורה, שאף הבן בעצמו רוצה להיות תמיד בעבודה ומוקף ביראה וצמצום, ואינו רוצה להיות בהתפשטות אפילו שנה אחת, רק תיכף כאשר ישיג כח הויה מהש"י הוא מוסרו בחזרה כל כח חייתו להשי"ת, ואז הוא נבחר שהשי"ת בחרו לחלקו. ומכיון שהוא בחיר ה' וקדוש מבטן, לכן יש בו כח למסור בחזרה כל כחו להש"י, וכל נפש מישראל הנמול לשמונה מורה על זה (כמו שנתבאר בפרשתנו לעיל). ואנחנו עושים שליחותו של הנמול למולו לשמונה, כי אנחנו יודעים רצון הנפש ההיא שכן הוא רצונו. וכשנולד יצחק אבינו היה אברהם אבינו בבטחון גדול ולא היה רוצה להקריב קרבן בעת המילה, כדאיתא במדרש רבה (וירא פ' נה) שהיה קטרוג עליו כלום הקריב לפניך איזה קרבן, רק אברהם אבינו היה כ"כ בבטחון והיה יודע שהוא קדוש מבטן, כי צוה השי"ת למול אותו לשמונה, וקרבן אינו בא רק על מיחוש חטאקסגמי השלוח ח"ב פרשת ויקרא ד"ה להבין.. אבל ביצחק היה יודע בודאי שהשמחה הזו היא מהשי"ת, כי הש"י אמר לו לקרוא שמו יצחק בלשון שמחה, ולכן לא הקריב קרבן. אכן ע"ז יש עוד קטרוג ויש טענה לישמעאל בזה העולם, אלו כפית עלינו את ההר כגיגית היינו מקבלים התורה, וכן אמר ישמעאל ליצחק אפשר אלו היית גדול לא היית מניח למול עצמך. כי זאת אין מבורר עוד פן רצון הקטן הנמול אין מסכים לזה. לכן בירר יצחק אבינו ע"ה בהעקידה שהסכים ברצונו הטוב להתקרב עולה כליל לה', וזהו בירור ג"כ על המילה שהוא קדוש ועובד את ה' מרחם, והמילה היתה בהסכמת רצונו, וממילא אם האדם מברר עצמו גדול הוא במעלה זה שנמול לשמונה יותר מאשר התקרב עצמו אח"כ, כי תיכף בעת שנמול בחר בו ה'קסדבית יעקב הכולל פרשת וירא ד"ה ויהי, סוד ישרים ראש השנה אות עא.:
1