בית יעקב על התורה, וישב י״אBeit Yaakov on Torah, Vayeshev 11
א׳וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען. משליך קרחו כפתים לפני קרתו מי יעמוד (תהילים קמ״ז:י״ז). הענין בזה, דהנה בזו הפרשה מבאר והולך איך שהשי"ת השליך קרירות ביעקב אבינו ובניו השבטי ישרון, ונתקיים בהם הכתוב (איוב ט׳:ז׳) האומר לחרס ולא יזרח ובעד כוכבים יחתום. חרס מדבר ביעקב אבינו ע"ה וכוכבים אלו שבטיו. וכמו שדרשו ברבה (מקץ לא) ע"ז, והוא כי צורת יעקב אבינו ע"ה חקוקה בכסא הכבוד, ויהודה מכוון ללבא דשכינתא ויוסף לעינא דשכינתא וכן כולם כידוע, ומ"מ פחדו ורעדו כולם אחר שנעלם מהם יוסף הצדיק פן הם נדחו משרשם, והיה להם מיחוש ראש שנפסד מהם כל חלקם, כי היה ליעקב אבינו מאמר מהשי"ת שאם יחסר לו אחד מבניו בחייו ימות מיתת הרשעים לעוה"ב וכדאיתא בתנחומא (ויגש ט), ואין פחד גדול מזה, וכדאיתא בש"ס (שבת יא.) כל מיחוש ולא מיחוש ראש. והשי"ת הצמיח מזה ישועה לכולם, וכל ההסתר היה מתחלה שיצמח מזה גודל ישועה, כדכתיב (ויגש מה) ותחי רוח יעקב אביהם. לכן היה מוכרח להיות קודם זה גודל הסתר, מפני שבעת שהשי"ת משפיע בנדיבתו ואהבתו אזי הוא האדם בהסתר, כי השפעת השי"ת וקבלת האדם נסתרים זה מזה, כי אם היה מפורש לאדם בשעת הקבלה שהשי"ת משפיע לו זאת, אזי לא היה לאדם שום חלק בה, מאחר שרואה מפורש דלית ליה מגרמיה כלום. וזהו דאיתא בזוה"ק (ויקהל רה.) האי יומא יומא דנשמתין איהו ולאו יומא דגופא וכו' וקימן עלאין ותתאין כלהו בזווגא חדא וכו' צלותא דשבתא דעמא קדישא וכו' כיון דעאלו עמא קדישא לבי כנישתא אסיר לאשתדלא אפילו בצורך בי כנישתא אלא במלי דתושבחן וצלותא ואורייתא וכדקא חזי לון, ומאן דאשתדל במלין אחרנין ובמלין דעלמא דא איהו בר נש דקא מחלל שבתא לית ליה חולקא בעמא דישראל. הענין בזה, לפי שבשבת משפיע השי"ת על כל ימי החול, לכן אסור לאדם לקבל אז, כי בעת שהאדם מקבל ההשפעה אזי נפסקה ההשפעה, וכדאיתא בזוה"ק (בראשית טז:) שאורו של הקב"ה מטי ולא מטי, וכמו שנתבאר בעץ החיים (שער מטי ולא מטי – שער ז – פ"ב) שהוא בבחינת רצוא ושוב, שאי אפשר שיראו זה את זה. וע"ז מורה מה שנסבו כל אלו הסיבות מהשי"ת מתחלה ומכרו את יוסף והורידוהו למצרים, ונראה להם שיוסף איננו, הכל בכדי שאח"כ יוכלו לקבל שפע רב מהשי"ת, ותחי רוח יעקב אביהםקידבית יעקב הכולל פרשת וישב ד"ה וישב [ב].. וזהו דכתיב (ישעיהו מ״ד:ו׳) כה אמר ה' מלך ישראל וגואלו אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלהים. מלך ישראל היינו, שכל הרצונות וכל הפעולות הם ביד השי"ת הוא מכריח שיעשו כרצונו, וזה נאמר נגד יהודה שאמרו עליו במדרש רבה (וישב פה) שבא מלאך הממונה על התאוה והכריחו בעל כרחו שלא בטובתו. וגואלו מדבר ביוסף הצדיק. אני ראשון ואני אחרון, היינו שהשי"ת אומר שהוא המתחיל כל פעולה והוא גומרהקטווביאור מימרא זו בספר נאות דשא למרן מביסקוויץ זי"ע ראש השנה ד"ה כתיב, בתוך הדברים: אני ראשון ואני אחרון, אאמו"ר ז"ל (מרן המי השלוח זי"ע) אמר בזה הלשון ע"ז, אני הוא המתחיל ובטח אסיים המכוון אשר התחלתי. ביאור הענין בזה וכו' כי הנה בההתחלה כאשר ישתוקק וירצה האדם שיכנסו ד"ת בלבבו, צריך מקודם להשריש בלבבו כי איננו עולם של הפקר ח"ו, ואיננו מתנהג על פי הטבע לבד כלל. וכל עוד אשר לא נשרש זאת בלבבו ליתד שלא תמוט נצח, אזי מהנמנע שיכנסו ד"ת בלבו. וההתחלה הזאת איננו ביד האדם, רק השי"ת ברוב רחמיו שרוצה להיטיב לברואיו מאיר את לב האדם בזה וכו'. ומזו ההארה יגיע לאדם אח"ז גודל היראה להתחקות על כל דבר על שרשי מהותו, אחרי ידעו כי איננו עולם של הפקר, ועיי"ז יתחיל לברר א"ע בכל הפקודין בדרך פרט, ויהיב אסוותא לכל שייפין, היינו לברר א"ע בדרך פרט וכו'. ואחר הבירור נאמר, וידעת היום והשבות אל לבבך וגו' היינו שאח"כ מראה הש"י שההארה אשר האיר לו הש"י בההתחלה היה הכל במשפט וכו'. וזהו אני ראשון, אני הוא המתחיל. ואני אחרון, שמראה הש"י שהיה הכל במשפט. עיי"ש שהאריך בזה, ועיין לעיל פ' בראשית אות נו.. ומבלעדי אין אלהים, היינו שאין כח בשום בריה לסתור רצון השי"ת מפני שהכל בידי שמים. ובזו הפרשה אנו רואים, שכל עיקר העסק שיש להשי"ת עם ישראל הוא רק קודם שבא אל שלימותו, אבל אחר שבא אל השלימות אזי אין לו עוד עסק בו, שאין אז שום רבותא מה שאדם עושה כרצון השי"ת, מאחר שעומד מבורר נכח פני השי"ת לזה אין הפעולה נקראת מאז על שם יגיעו. וכמו שאנו רואים שבפרשה הקודמת נאמר ויהיו ימי יצחק וגו' ואף שחי אח"ז ימים ושנים, מ"מ אין הכתוב מדבר עוד מה הם קורותיו, ולא נזכר ממנו שום דבר אחר ברכתו שברך את יעקב. כי קודם שנשלם האדם ועושה פעולות שהוא עצמו מסופק בהם וכוונתו רצויה להשי"ת, ומזה סובל האדם מאד, מאחר שאינו יודע האם יכשר זה בעיני השי"ת, לכן נמנו לו כל הסבלנות והצמצומים שסבל בעבודת השי"ת. אבל אחר שבא אל השלימות, אין עוד שום חידוש מה שעובד את השי"ת, כיון שרואה מפורש שזו היא דרך הטובה בעיני השי"תקטזוכעין זה מבואר במי השלוח ח"א פרשת וילך ד"ה לא אוכל: הנה כל זמן שלא נשלם האדם יוכל עוד להשיג ולהגיע למעלות, אך יוכל ג"כ ח"ו לאבד מה שהשיג מקודם, אבל אחר שנשלם לא יוכל עוד לאבד מה שהשיג מקודם, וג"כ לא יוכל עוד להשיג יותר. וכן מבואר לעיל פרשת חיי אות כג ד"ה ואימת בא. וכמו כן ביאר בתפארת יוסף פרשת וילך ד"ה וילך [ב]: בכל אדם יש מעלה שיכול בכל פעם להוסיף ד"ת וכבוד שמים, וכמו שכתיב (תהילים ע״א:י״ד) ואני תמיד איחל והוספתי על כל תהלתך, אבל יש גריעות שביכולת ח"ו לפסוד ג"כ, אבל בעת שנשלם הגם שיש גריעות שאין ביכולת להוסיף עוד, אבל בזה יש יתרון ומעלה שאין ביכולת להפסיד.. לזה לא נאמרו קורותיו של יצחק אבינו עליו השלום שהיה לו אחר השלמתו:
1