בית יעקב על התורה, וישב מ״אBeit Yaakov on Torah, Vayeshev 41
א׳וירד יהודה וגו' ויט עד איש עדלמי וגו'. ענין סמיכות אלו הפרשיות הוא, שאחר שנמכר יוסף הצדיק למצרים ולא נולד עוד אורו של מלך המשיח פרץ וזרח, אזי עגמה נפש השבטים ורבה עצבותן, כי מדת יוסף הצדיק הוא יפה תאר ויפה מראה, והוא הממשיך כל השפעת טובה מהשי"ת לעולם הזה, ולזה כשהיה בבית אדוניו המצרי והיה חפץ בטובת אדוניו, הסכים השי"ת אף ע"ז והיה להמצרי שפעת טובה. וזהו גורם כל עיקר הגלות, כשנפש יקרה נזרע ומעורב בין העכו"ם ודורש טובתם. ולזה היה אז להשבטים הסתרה גדולה כשרצה יוסף בטובת המצרי, ואשתלימו שור וחמור כחדא וכדאיתא בזוה"ק (וישלח קעג.) לבתר אתא שור ואשתלים בחמורים דכלהו מסטרא דחמור. יוסף דאיהו שור ומצרים דאינון חמורים דכתיב בהוא אשר בשר חמורים בשרם ועל דא לבתר בני יעקב נפלו בין אינון חמורים בגין דאזדווג שור בהדייהו ונשכו לון גרמייא ובשרא. ולהבין הענין מה היה השלום שבין יוסף למצרים, כי שור הוא מסטרא דשמאלא שמרמז ליראה ומצרים הם מסטרא דחמור, חמור מורה על שהם מזוהמים ביותר, לזה מצד המשפט לא היה להם מצדם שום השפעת טובה. אכן כאשר נגלה יוסף הצדיק למצרים והכניס בהם מעט ממדת היראה, זאת נחשב לישראל תרין פגעין בישין, וכדאיתא בזוה"ק (וישלח קעב: בשלח סה.) שכד מזדווגין שור וחמור כחדא הם תרין פגעין בישין, כי עי"ז היה גם להמצרים שפעת טובה. אכן כששמו אותו בבור, והתחיל לצעוק להשי"ת הוציאה ממסגר נפשי, ולא היה דעתו נוחה ממעשה המצרים, מאז התחילה הישועה, וזהו נקרא קדרותא דצפרא, כמו שקודם עלות השחר בכל יום נעשה חשך גדול בעולם ואח"ז נראה אור היום, והוא מפני שכל הברואים מצפים ומקוים ומתפללים להשי"ת שיאיר היום, ואצל השי"ת הוא התפלה אתחלתא דישועה. וכן משעה שהרגיש יוסף הצדיק במכאובו והתפלל להשי"ת שיושע, זה היה אתחלתא דישועה. וגם יהודה נושע ממצוקותיו ונולדו ממנו פרץ וזרח בנין אורו של מלך המשיח. ולידתן היה, שמתחלה הוציא זרח את ידו ואח"כ נתגבר עליו פרץ ויצא ראשונה ואח"ז נולד זרח, וזה מרמז על הד"ת שבזה השבט שמתחלה הם בבחינת זרח, שבראשית המחשבה יחפצו שהפעולה אשר יעשון יהיה בה תפארת אף על הלבוש ויכירו שרצון השי"ת בזה, ואח"ז מתגבר עליו פרץ שאינו משגיח ע"ז שיהיה חן בהפעולה לעין כל רואיו, אכן מאחר שיודע שפנימיות המעשה טובה בעיני השי"ת וכוונת לבו הוא רק לכבוד שמים, לזה הוא עושה הפעולה וסמוך לבו בטוח בהשי"ת שאח"ז יזריחו מעשיו לעין רואים ועל הלבוש יכירו וידעו שכן חפץ השי"ת, וכדאיתא בזוה"ק (שמיני ס:) מלך במשפט יעמיד ארץ וכו' ת"ח כל יומוי דדוד מלכא הוה משתדל דהאי תרומה יתקשר במשפט וכו', היינו שבראשית כל פעולה יחפוץ שהפעולה תשא חן אף על הלבוש שיהיה במשפט, אכן כאשר רואה שרצון השי"ת לעשות זו הפעולה, אזי הוא עושה אף שאין בה תפארת לעושיה כ"כ, וסמוך לבו בהשי"ת שאח"ז יתפלל אליו ית' ויראה אף על הלבוש שמעשיו טובים מתחלה ועד סוף, ועליו כוון הכתוב (בלק כג.) ה' אלהיו עמו ותרועת מלך בו, שתוקע ומריע ומתפלל להשי"ת ומפיל חומה היינו ההסתר, שמסתיר ומעלים הכבוד שמים נמצא בהפעולהרידכמו שהתבאר לעיל פרשה זו אות לט.:
1