בית יעקב על התורה, ויצא ס״חBeit Yaakov on Torah, Vayetzei 68
א׳תני נא לי מדודאי בנך וגו'. איתא על זה בזוה"ק (ויצא קנו:) לאו דודאים אולידו לה לרחל אלא קוב"ה קא גלגל מלה ע"י דאינון דודאים בגין דיפוק יששכר כו'. הענין בזה, כי בעומק ובשרש אין שום פעולה יכולה לשנות כלל, אך כל פעולתם הוא רק למהר ההריון, דהיינו דבר שצוה לאלף דור שהוא בהדרגה מאד, וע"י פעולה שעושה בכח אמיץ יכול לעורר את הדבר ולקרב זמנוקפכמבואר לקמן פרשת מקץ אות לט ד"ה וזה שאמר: וכדאיתא בזוה"ק (במדבר קכ:) שכל פעולת ישועה מצד האדם צריך להיות בעובדא ובמילולא. מילולא, היינו צמיחת ישועה חדשה. ועובדא, הוא למהר להחיש הישועה, וכדאיתא בזוה"ק (ויצא קנו:) ואי תימא דאלין דודאים פתחו מעהא דרחל, לאו דהא כתיב וישמע אליה אלהים וכו'. ואי תימא דהא אינון למגנא אתבריאו, לאו דהא אפילו למלה דא סיועא אינון לאינון דמתעכבי ולאו אינון עקראן.. וזהו עקדים נקדים וברדים. עקדים, היינו שהוא מקושר ומיוחד הכל משרש מחשוף הלבן, וזה הוא בחינת עונג שהוא מקושר ממקום גבוהקפאמבואר העניין כולו בעץ החיים שער ו – שער עקודים פרק א: כי לבן הוא סוד לובן העליון, אשר הוא קודם כל אצילות הזה, והוא עושה את כל אלו הבחינות, שהם עקודים נקודים ברודים, לצורך האצילות שיאציל אחריהם, אשר הוא נקרא בשם יעקב. והתחיל בעקודים וכו', להיות י' אורות פנימים ומקיפים מקושרים ומחוברים יחד בתוך כלי אחד, אשר לסבה זו נקרא עקודים וכו' עי"ש.. וכשירד האור למטה כשיגיע למקום בינה, ששם הוא ראשית ההתחלקות המדות, כדאיתא בזוה"ק (בא מב:) וקרא ליה בינה כו' לבתר והכהו לשבעה נחלים כו' וקרא לון גדולה וגבורה כו', שם נעשה בחינת נקדים, היינו שנתפרד לנקודות. וברדים היינו עולם התיקוןקפבמבואר בעץ החיים שער יא – שער המלכים פרק א: דע כי הלא קודם מציאות התיקון של האצילות, יצאו י' נקודות וכולם כלולים בכח נקודה אחת והוא מציאות הכתר וכו'. אך אח"כ יצאו כולם כאחד, ונתהוו אלו י' נקודות, כל אחד בפני עצמו. וכאשר נתקן רישא דעתיק {עולם התיקון} אז נקרא ברודים., שישראל בפעלם הטוב הם מעלים ומיחדים שיתעלה מהתחתון למעלה למעלה עד לרוםקפגכמו כן ביאר בתפארת החנוכי על זוהר פרשת לך (פה:) ד"ה וכד נשמתין: כן קיבלתי מאאמו"ר הגאון הקדוש זללה"ה, שעניין עקודים הוא, שהוא כלול אחד ממש בשורש. ונקודים, היינו הפירוד שנעשה אחר שירד. וברודים, היינו התחברות הזיווג שנעשה ע"י עבודת הבריאה והכרתה את בוראה. ובזה הוא סוד בורא עולמות ומחריבן. בורא עולמות הוא עקודים, היינו הבריאה דכר ונוקבא כחדא. והחרבן הוא הפירוד, והזווג שלאחר כך הוא בסוד ברודים, שהוא עולם התיקון. ועיין עוד בסוד ישרים עה"ת מכתי"ק פרשת ויצא ד"ה וזה דאיתא.. כי באמת בשרש הוא הכל אחד, ברזא דשבת שמאחד הכל לשרשו, אבל עכו"ם ששבת חייב מיתה, כי הם באמת בהשרש אינם מתאחדים. וזהו דיעקב אבינו לא אטעי ליה לעשו כדאיתא בזוה"ק (תולדות קמה.), שמתחלה לקח בכרתו והנה עתה אהדר מלה ונטיל ברכתי, שהם אותן האותיות עצמן אתוון דדין כאתוון דדין, ורק שיעקב קבל עליו עול עבודת השי"ת וממילא קבל את הברכות, וזהו משלו נתנו לו, שלא אטעיה כלל לעשו, רק כיון שמתחלה אטעה חויא לחוה וגרם בזעת אפיך תאכל לחם, החזיר הוא הדבר לקדמותו שיהיה יעבדוך עמים וגו', וכן כל הברכות שנתברך מדידיה נטל, כי באמת בשרש כך הואקפדזה לשון הזוהר הקדוש ויצא (קס.): תא חזי דיעקב הכי אשתדל לגבי עשו, בגין ההוא סטרא דיליה, לאתחכמא עלוי ולמיזל עמיה בעקימו בכל מה דאצטריך, בגין לשלטאה עלוי ברישא וסופא, וכלא כדקא יאות {היינו שלא הטעה אותו}, ורישא וסופא כחדא, דא כגוונא דא, כמה דכתיב בכרתי ולבתר ברכתי, שירותא וסופא כחדא, דא כגוונא דא, בגין לשלטאה עלוי באורח מישר כדקא חזי ליה {היינו שלקח הבכורה – עול עבדות ה' – ועי"ז לקבל הברכות}. לעיל פ' תולדות אות מו, מז.:
1