בית יעקב על התורה, וישלח ל״וBeit Yaakov on Torah, Vayishlach 36
א׳קח נא את ברכתי אשר הבאת לך. איתא ע"ז במדרש (רבה וישלח עח) חד עם דארעא אמר ליה לרבי אושעיא אין אמרית לך חדא מילתא טבא את אמרת בציבורא מן שמי. אמר ליה מה הוא, אמר ליה כל אותן הדורונות שנתן אבינו יעקב לעשו עתידין אומות העולם להחזירן למלך המשיח לעתיד לבא, מה טעמיה (תהלים מב) מלכי תרשיש ואיים מנחה ישיבו, יביאו אין כתיב כאן אלא ישיבו כו'. להבין הענין בזה, מה הוא הטובה שיחזיר הדורון עצמו כמו שלקחו, הלא כתיב (ישעיהו ס׳:י״ז) תחת הנחשת אביא זהב ותחת הברזל אביא כסף, שיחזירו טובה בכפל ממה שלקחו. אכן זה מרמז, שלעתיד יתברר לעין כל, שכל ההסתר והגלות שסבלו ישראל לא היה רק למראה עין אדם אבל בעומק לא סבלו כלל מעולם, וכדכתיב (זכריה י׳:ו׳) והיו כאשר לא זנחתים. וכל חטאי ישראל הם ג"כ על זה הענין, כי בעומק לב ישראל לא ימצא שום נטיה מרצון השי"ת ורק על הגוון יתראה לחטא, ולזה יחתום השי"ת על כל חטאי ישראל שאינם מעומק הלבקנאכמבואר במי השלוח ח"א תהלים (קלא) ד"ה שיר: היינו שדוד המלך ע"ה אמר לפני הש"י כי בכל חטאי ישראל לא נעתקו מהש"י, ורק כתנוק הנעתק משדי אמו, אף שמסיב פניו מאמו ליקח דבר מה, מחזיר פניו לאמו שלא תלך ממנו. ובתפארת יוסף ברכות (ב.) ד"ה אמר מר: כמו שביאר כבוד אזמו"ר זללה"ה, אשר לעתיד יראה השי"ת מפורש לעיני כל, אשר האומה הישראלית המה שייכים לחלקו של הקב"ה ממש. כי בעוה"ז הוא בהעלם גדול, ובעוה"ז צריך האדם לברר עצמו מצידו איך הוא שייך לחלקו של הקב"ה. שאני לעתיד, יראה השי"ת מפורש כי המה היו דבוקים תמיד בהשי"ת ובכל פעולתן כוונו לרצון השי"ת, כעין דכתיב (זכריה י׳:ו׳) והיו כאשר לא זנחתים. ובעוה"ז מחמת שהארה זאת הוא בהעלם, צריך זאת אריכת הזמן שיברר האדם את זאת. ועיין עוד מי השלוח ח"ב תזריע ד"ה אדם, לקמן פ' ויחי אות נה ד"ה וזהו.. אכן מפני מה סובלים ישראל בעוה"ז ומצמצמים את עצמם בכל העבודות, הוא כגוונא דעבד עברי שנמכר בגנבתו לעבד, וכשיצא חפשי מאדוניו צריך להעניק לו מכל הטוב. והוא, שכל הסבלנות הוא רק לפי שעה לכפר על פשעיו, שלפי ראות עין אדם חטא מהמטרה, אבל בעומק בהשורש לא חטא (וכמש"נ בפ' ראה)קנבלקמן פרשת ויחי אות לח ד"ה ויען.. ולעתיד שיגאל השי"ת את ישראל בקרוב וישיבו הדורון עצמו, יתראה מזה לעין כל שלא זנח אותם השי"ת אף רגע אחדקנגדבר זה נתבאר בארוכה בכל ספרי רבוה"ק ונביא כאן מקצת מדבריהם הקדושים. במי השלוח ח"א פרשת ויגש ד"ה ויגש [ב]: ויהודא היה סובר שעומד לפני מלך גוי ומתוכח עמו, וכאשר שלח להם הש"י הישועה אז ראו שגם למפרע לא היו בסכנות, כי באמת היו מתוכחים עם אחיהם, וכן לעתיד כאשר יושיענו הש"י ויפדנו, אז יראה לנו ה' כי לא היינו בגלות מעולם ולא משל עלינו שום אומה רק ה' לבדו, וזה פי' הפסוק (תהילים ל״ז:י׳) ועוד מעט ואין רשע והתבוננת על מקומו ואיננו, היינו בעוד מעט יתבטל רשע, והתבוננת היינו בבינת הלב באם תרצה להבין על מקומו, ואיננו היינו תראה כי לא היה בו שום כח ממשלה עליך. ועיין עוד ח"א פ' חקת ד"ה זאת חקת, ובחלק ב' ויגש ד"ה ויאמר יוסף לקמן פרשת ויגש אות ג ד"ה אמנם, אות ו ד"ה לי דבר, אות י ד"ה ועל זה מרמז, אות יב ד"ה וכאשר יזרח, אמרי אמת (לובלין) פ' ויגש תרמ"ב סעודת ליל שבת, סוד ישרים שמיני עצרת אות ה, יג, תפארת יוסף מגילה (ט:) ד"ה ואף.. ועל זה שסבלו ישראל לפי שעה בעוה"ז אשכר יקריבו תחת בשתם משנה יירשו:
1