בית יעקב על התורה, וישלח מ״הBeit Yaakov on Torah, Vayishlach 45
א׳והארץ הנה רחבת ידים. איתא ע"ז בהאר"י הק' (לקוטי תורה וישלח) ראשי תיבות רחב"ת הוא רבי חנינא בן תרדיון. הענין בזה הוא, כי שכם הוא אתר דדינא קשיא בגודל הסתרה, שם ענו את דינה שם נמכר יוסף שם נחלקה מלכות בית דוד כדאיתא בש"ס (סנהדרין קב.), ושם אמר יהושע ברכות וקללות, וכמעט שלא יוכל אדם בכח עבודתו והד"ת שבו לבקוע ההסתר הגדול הזה וגודל הקטרוג שנמצא בזה המקום. שבזה המקום נמצא התגברות ההסתר כ"כ, עד שאין בדעת האדם ושכלו להשיג איך נמצא גם בזה המקום השגחת השי"ת לטובה, ולזה מרמז לנו הכתוב שאף הארץ הזו היא רחבת ידים, שזורח בה רבי חנינא בן תרדיון, שהוא היה הגבאי צדקה היותר נאמן שבכל העולם מכוון למטרת רצון השי"ת קולע אל השערה ולא יחטיא. כדאיתא בש"ס (ב"ב י:) שעיקר מצות צדקה הוא נותנה ואינו יודע למי נותנה נוטלה ואינו יודע ממי נוטלה. ואמרינן שם, שיתן לארנקי של צדקה דממונה עלה כרבי חנינא בן תרדיון, שהוא היה מבורר כ"כ במדעת שאף אם עשה שלא מדעת כוון לרצון השי"ת. והוא, כי רבי חנינא בן תרדיון היה מעשרה הרוגי מלכות, ובהמלכות הרשעה ששלטה אז היה נמצא בה כח קטרוג וגודל דינא קשיא, כגונא דמקום שכם שהוא בגודל הסתר ודינא קשיא, עד שזכות התורה והעבודה הגדולה מרבי חנינא בן תרדיון לא עמדה לו להנצל ממלכות הזה. וכדאיתא בש"ס (ע"ז יז: יח.) שבא רבי חנינא בן תרדיון אצל רבי יוסי בן קיסמא אמר לו אי אתה יודע שהמלכות הזאת כו' אמר לו מן השמים ירחמו. אמר לו רבי יוסי בן קיסמא אני אומר לך דברים של טעם ואתה אומר מן השמים ירחמו. אמר לו רבי חנינא בן תרדיון מה אני לעוה"ב, אמר לו כלום מעשה בא לידך, אמר לו מעות של פורים נתחלף לי במעות של צדקה וחלקתים לעניים. הענין בזה הוא שרבי יוסי אמר לרבי חנינא בן תרדיון אי אתה יודע שהמלכות הזאת שולטת ואי אפשר להנצל ממנה, ואמר לו רבי חנינא בן תרדיון, שבטוח הוא שזכות תורתו ועבודותיו יעמדו לו בשמים שיתרחם עליו השי"ת שינצל מגודל הדינא קשיא שנמצא בזה המלכות, כמו הדינא קשיא שבשכם, ואמר לו רבי יוסי בן קיסמא, אני אומר לך דברים של טעם ואתה אומר מן השמים ירחמו, היינו שכ"כ גובר הקטרוג עד שלא נמצא בך כח קדושה להנצל ממנה. ואמר לו רבי חנינא בן תרדיון מה אני לעוה"ב, היינו מאחר שאין בי כח לעמוד כנגד הקטרוג בחיי עוה"ז מי יודע אם לא יתגבר כח הקטרוג אף על חיי עולם הבא ח"ו, ואמר לו רבי יוסי כלום מעשה בא לידך, אמר לו מעות של פורים נתחלף לי במעות של צדקה וחלקתים לעניים:
1
ב׳כי החילוק שבין מעות פורים למעות צדקה הוא כענין דאיתא בש"ס (ב"ב י.) אמר ליה טורנוספרופוס הרשע לרבי עקיבא אמשול לך משל למה"ד, למלך בשר ודם שכעס על עבדו וחבשו בבית האסורין, וצוה עליו שלא להאכילו ושלא להשקותו, והלך אדם אחד והאכילו והשקהו, כששמע המלך לא כועס עליו כו'. אמר לו רבי עקיבא כו' למלך בשר ודם שכעס על בנו וחבשו בבית האסורין, וצוה עליו שלא להאכילו ושלא להשקותו, והלך אדם והאכילו והשקהו, כששמע המלך לא דורון הוא משגר לו. נמצא אף לפי דעת רבי עקיבא אין ישראל ראוין להשפעה מצד מעשיהם הטובים, מפני שמעשיהם אינן הגונין בהיותם בטלטול המר, אכן מפני שהם כבן, ודרך העולם הוא שאף אם הבן אינו הגון ואינו עושה רצון אביו עכ"ז הוא רצון הפנימי של האב לרחם עליו לזונו ולפרנסו מתנת חנם, אבל מצד מעשיהם אינן ראוין להשפעת טובה ח"ו, ובפרט דאיתא שם ג"כ שבזמן הזה נקראים עבדים שאין עושין רצונו של מקום, ולכן הרע שולט בהם. ומעות של פורים מרמז על האהבה הגדולה שבחר השי"ת בעמו ישראל באהבה ואין רואה עליהם שום חוב, אך רואה ומביט עליהם בעין חמלתו שכל פרט מישראל מלא זכיות, וכל זה הוא רק מאהבה הנדיבה שאוהב את עמו ישראל. ובלב רבי חנינא היה בוער בקרבו אהבת ישראל כ"כ עד שלא היה אצלו שום הבדל בין מעות צדקה למעות פורים, מצד עבודתו הגדולה והד"ת שבו היה רואה שמעות פורים ומעות צדקה הכל הולך למקום אחד. ומעות פורים הוא כמו שפירש"י ז"ל שם, שהיה מעות עצמו ועיין שם בתוספות, ועיקר כפירש"י ז"ל. והוא כי בפורים חייב אדם לבסומי עד דלא ידע כדאיתא בש"ס (מגילה ז:), והוא שאף בלא דעת יכוון לרצון השי"תקעחכמו שכתב במי השלוח ח"א מסכת מגילה (ז:): עד דלא ידע היינו לשון דעת והכרה לעין אך בינה הוא בלב דבר שאין בו תפיסה לעינים רק הבינה שבלב ממשיך לשורשו. ופור הוא לשון גורל המורה לבינה, וזהו חייב אדם וכו' עד דלא ידע היינו בלי דעת והכרה רק מהבינה שבלב ידע ארור המן וברוך מרדכי. עיין בית יעקב הכולל פורים ד"ה ויבא עמלק [א].. ומצות צדקה כהלכתה הוא נותנה ואינו יודע למי נותנה נוטלה ואינו יודע ממי נוטלה, ורבי חנינא בן תרדיון היה גבאי צדקה האמיתי, עד שמסיים בש"ס (ב"ב י:) שיתנו לארנקי של צדקה דממונה עלה כרבי חנינא בן תרדיון, שהוא היה מבורר מאד במצות צדקה, והיה בו נדיבות כ"כ שחלק הצדקה לכל אחד ואחד מישראל בנדבת הלב, כמו האב שנותן לבנו העובד אותו, ולא כמו האב שנותן לבנו מצד ההכרח שאין לו ברירה מה לעשות עם בנו אף אם אינו ראוי מצד מעשיו, רק כמו האב שנותן לבנו העובד אותו והבן ראוי לזה מצד יגיע כפיו. ומזה שאירע לו זאת שנתחלף לו מעות פורים במעות של צדקה וחלקם לעניים, משמע מזה שאף בגודל התפשטות שלו שנראה שהוא בלא דעת וחשבון כלל, אף גם בזה מכוון לרצון השי"ת, ואף מעות פורים שלו היה מבורר כעיקר מצות צדקה מבוררת. וע"ז אמר לו רבי יוסי בן קיסמא א"כ מחלקך יהי חלקי, כי מעשה שיעשה האדם בדעת וחשבון שמברר את עצמו בה בזה אין עוד שלימות גמור, אכן עיקר הבירור הוא במה שיאונה לאדם שלא מדעת, שאם יכוון אל רצון השי"ת אף בלי דעת, מוכח מזה שהוא מבורר בשלימות מצדו כפי כחו, והקדושה נקבע ונבלל בגופו, עד שכלי הפעולה מצדם אף בלא דעת האדם לא יזיזו עצמן לעשות מה שאינו ברצון השי"ת. וע"ז אמר לו מחלקך יהי חלקי ומגורלך יהי גורלי, שיוכל לבטוח בזו הקדושה שלא יחול עליו שום קטרוג בחיי עוה"בקעטעיין במאמר הקודם אות מד ד"ה וזהו העניין ובהערה קעו שם.:
2
ג׳וכן מקום שכם היה ג"כ בגודל הסתרה ודינא קשיא, עד שלא נמצא בגבול תפיסת אדם להבין איך נמצא בזה המקום השגחת השי"ת לטובה, עד שאבינו יעקב כשרצה לקנות לו חלק בה היה מוכרח לפזר ממונו וליתן מאה קשיטה, המנין מאה מרמז על עת שבא אדם על שלימותו ואיכללו ביה כל הדרגין, כמו אברהם אבינו שניתן לו בן למאה שנה אחר המולו בשר ערלתו, ובא על שלימותו הנכונהקפכמבואר לעיל פרשת לך אות מו, פ' וירא אות יד, פ' חיי אות יא., ואז מכיר האדם מה טובה מוכן לו, וכל ההפסדות שהפסיד הן בממון והן בגוף, על כולם סמוך לבו בטוח בה' שכולם בספר נכתבים ואין שכחה לפני השי"ת, וכל פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון ולא נאבד כלל, רק השי"ת יחזיר לו לעתיד על כל מה שסבל ונתייגע בזה העולם בעבור שמו הגדול, וע"ז מרמז החשבון מאה. וקשיטה הוא מעה כדאיתא בש"ס (ר"ה כו.) ומעה הוא מלשון הכתוב (ירמיהו ל״א:כ׳) המו מעי לו, שכן אם יפסיד אדם מטבע כזו המו מעיו מפני הצער, ואונקלוס תרגם ע"ז מאה חורפן, כי חורף הוא אביב. והוא שבאמת לא היה ליעקב שום עגמת נפש מזה ההפסד, מאחר שכבר בא על שלימותו, והיה בטוח בהשי"ת שכל ההפסדות שישראל מפסידין מפני הדינא קשיא, כגון במקום שכם וכדומה, הוא רק כמו זריעה שאדם זורע גרעין בארץ והגרעין נפסד, ובטוח האדם שעי"ז יצמח לו הרבה יותר ממה שזרע, כלום אדם זורע כור אלא להכניס ממנה כמה כורין, וכן ע"י הסבלנות שישראל סובלין בעוה"ז ירויחו לעתיד השפעת טובה מהשי"ת עד אין שיעור ואין ערךקפאמקורו במי השלוח ח"א מסכת פסחים (פח.) ד"ה ואמר: ויצחק קראו שדה, היינו שהש"י נמצא בכל מקום, וכל מה שהאדם מפסיד בעבור עבדות הש"י הכל יחזיר לו ביתר שאת כמו שדה שזורעים בתוכה. וכן מבואר בתפארת יוסף חג הסוכות ד"ה ויזרע יצחק [ג]: אמר בזה כבוד אזמו"ר זללה"ה, שמדתו של יצחק נמשל לזריעה. כמו זריעה אשר מי שאין לו הבנה בזריעה, נדמה לו שהזורע מאבד לארץ לגמרי, אבל הזורע בעצמו מאמין היטב שיוצמח מזה הרבה. כי כלום אדם זורע סאה, אלא להוציא ממנו הרבה כורין. ועיין עוד סוד ישרים חג הסוכות אות סט, לעיל פ' לך אות לח.. וזהו, והארץ הנה רחב"ת, ראשי תיבות רבי חנינא בן תרדיון, כי במקום כזה שההסתר הולך וגדול כ"כ, על זה המקום משגיח השי"ת בעינא פקיחא. וממונה עלה כרבי חנינא בן תרדיון לבלתי ידח ממנו שום נדח, הן מה שנעשה בדעת והן מה שנעשה שלא מדעת הוא קולע אל השערה ולא יחטיא מרצון השי"ת:
3