פרי צדיק, בראשית י׳Peri Tzadik, Bereshit 10
א׳יום מנוחה וקדושה לעמך נתת. בגמ' מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה כו' ואמרנו שהמתנה טובה היא מה שנתן השי"ת הכח לישראל להכניס קדושה לשבת ע"י שנתן בהם קדושה. אך לפ"ז אינו מדוקדק לשון הגמ' ושבת שמה. ויתכן דקאי על המנוחה שנתן לישראל שיהי נייחא בלב. וז"ש ושבת שמה לשון נייחא ומנוחה והוא עפמ"ש (בזוה"ק ח"א מח ב) דדרש ביום הניח לך ה' מעצבך וגו' על יום השבת. והוא מדכתיב ביום הניח ולא כתיב בהניח ומזה דרש דקאי על יום השבת שהוא יום מנוחה. ולא יצוייר שישכח כל צערו אף שהוא עוד בעבודה קשה. רק כשהשי"ת נותן המנוחה בלב במתנה כמו שהוא שבת מכל מלאכתו. שהי' לו נייחא בשבת מכל הבריאה אף ממה שהוא היפך הטוב כמו שדרש ב"ר עה"פ וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד. כן נותן בלב ישראל הנייחא מכל ההיפך ג"כ. ולפעמים יצויר שע"י שאוכל ושותה ומתענג בשבת וקובע סעודתו על היין כמ"ש (ברכות מב.) ישתה וישכח רישו וכל הצער שלו. וע"ז אמר הכ' לדעת כי אני ה' מקדישכם. מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה ואני מבקש ליתנה לישראל. והיינו שהנייחא יהי' ע"י שניתן בהם קדושה שמכירין שהכל מהשי"ת והוא צופה לטובה תמיד. ועי"ז יש לו נייחא מכל צער מעצבך ורגזך היינו מעצב היצה"ר כמו שנדרש (תמורה טוז.) לבלתי עצבי שלא ישגבני היצה"ר מלשנות כו'. ורוגז היצה"ר שצריך להרגיז עליו היצ"ט (ברכות ה.) ומן העבודה הקשה אשר עובד בך שאף שהוא עוד בתוך העבודה הקשה אעפ"כ יהי' לו נייחא מחמת שמכיר שהוא מהשי"ת והוא לטובה. וז"ש בברכות מעין ז' ומניח בקדושה לעם מדושני ענג שהנייחא ע"י הקדושה שנותן בלב ישראל. ובברכת ק"ש שבח יקר וגדולה וכבוד יתנו לאל מלך יוצר כל שע"ז יתנו שבח מיוחד שהוא יוצר כל שמורה על היפך מהטוב כמו שתקנו במקום ובורא רע וקרינן הכל. המנחיל מנוחה לעמו ישראל בקדושתו ביום שבת קדש שנותן המנוחה ע"י הקדושה שמופיע בלב ישראל ולא ע"י יין וכדומה. וזה נותן לישראל בנחלה וירושה שאין לה הפסק (ב"ב קכט:) וז"ש לקידוש ושבת קדשו באהבה וברצון הנחילנו כו' הנחלתנו שהנייחא הנחיל לישראל ע"י האהבה ורצון. שיש לישראל נייחא בכל העובר עליו שיודע ומכיר שהכל מהשי"ת הצופה לטובה וכאב את בן ירצה. וכן בתפלה לישראל עמך נתתו באהבה לזרע יעקב. שע"י קדושת יעקב זכו לנחלה שאין לה הפסק שמדתו אמת ליעקב ושפת אמת תכון לעד. וביו"ט אומרים ומועדי קדשך בשמחה ובששון הנחלתנו. דשמחה יכול להיות של הוללות ורק כיון שהשי"ת נותן השמחה וששון בלב בנחלה שאין לה הפסק עי"ז השמחה הוא בקדושה שמחו בה' ישמח ישראל בעושיו. וכמו שאמרנו במש"נ והיית אך שמח שהוא הבטחה שיהי' השמחה בקדושה בצמצום אך לשון מיעוט שלא יהי' שמחה של הוללות. ובתפלה דרחמי נינהו מבקשים והנחילנו ה' א' באהבה וברצון שבת קדשך. אף דבקידוש נותנים הודאה על העבר ושבת קדשך באהבה וברצון הנחילנו הנחלתנו. ולמה מבקשים ע"ז בשלמא בענין קדושה דאמרינן בקידושא אשר קדשנו דצלותא קדשנו במצותיך מ"ט דרחמי נינהו כמ"ש בגמ' (פסחים קיז:) לא קשיא דבקדושה יש הרבה מדריגות כמ"ש (חולין ז.) ישראל קדושים הן. ומ"מ רבי נקרא רבינו הקדוש (שבת קיח.) שהי' קודש קדשים. ומ"מ אמר רבי על ר' יוסי שהוא כחולי חולין לקדשי קדשים לגבי דר"י כמ"ש (ירוש' סוף פ"ו דגיטין) ע"כ יתכן להתפלל על קדושה אף שמודים על העבר אש קדשנו. אבל להתפלל והנחילנו ה' אלהינו באהבה וברצון שבת קדשך אחר שכבר נותנים הודאה על העבר הנחילנו הנחלתנו אינו מובן. אך באמת גם בהנייחא שיש לישראל יש הרבה מדריגות. וכל א' כפי מה שזוכה מרגיש המנוחה והנייחא בלב בשבת וע"ז מתפללין והנחילנו כו' אבל מ"מ כל א' מישראל זוכה לנייחא בשבת וזה המתנה טובה ושבת שמה. וע"ז מודים בקידוש וזהו יום מנוחה וקדושה לעמך נתת במתנה שיהי' המנוה בקדושה ע"י קדושת השבת וחושבים כל מיני מנוחה בתפלה שכנגד יעקב אע"ה שהוא זכה לעיקר המנוחה שכ' בו שמירת שבת ויחן (כמ"ש בב"ר) מנוחת אהבה ונדבה כאמור. מנוחת אמת ואמונה עפמ"ש (זח"ג רל א) איהו אמת ואיהי אמונה שיעקב אע"ה הכיר היחוד במדת אמת אתה הוא עד שלא נברא העולם אתה הוא משנברא שהוא מרכבה לשם הוי' שמורה ע"ז הי' הוה ויהי'. ובניו כנס"י בעוה"ז זוכין רק ע"י שם אדני וזכין להמנוחה ע"י אמונה מנוחה שלימה שאתה רוצה בה שיהי' המנוחה בקדושתו כמ"ש יכירו בניך וידעו כי מאתך הוא מנוחתם וכמ"ש המנחיל לעמו ישראל בקדושתו וגו' ועל מנוחתם יקדישו כמ"ש שבח קר כו' וכמו שאמרנו. ואח"כ מתפללין והנחילנו ה' אלהינו כו' וינוחו בס כו' על מדריגת המנוחה להרגיש בכל פעם נייחא יותר שיש בזה הרבה מדרגית כאמור:
1