פרי צדיק, לחנוכה י״גPeri Tzadik, Chanukah 13
א׳בפסיקתא (פר' ד) לחנוכה ויקח אליהו שתים עשרה אבנים. י"ר ר"ח שחל להיות בחנוכה כו' את מוצא כו' מסדר הפסיקתא נראה שהיה זה הפר' דויקח אליהו הפטרה לשבת חנוכה לפי מנהגם ויש להבין שייכות ענין אליהו בהר הכרמל לחנוכה בשלמא נרות דזכריה ונרות דשלמה שאנו מפטירין עפ"י הגמ' (מגילה לא.) שייכין לחנוכה שהיה הנס ג"כ בנרות המקדש אבל ענין אליהו בהר הכרמל לכאורה אין לו שייכות כלל לחנוכה. אך הענין הוא דאליהו הקריב אז בחוץ בשעת איסור הבמות שע"ז דרשו (ב"ר פ' פב) גוי וקהל גוים עתידין בניך לעשות כקהל עמים כו' אף בניך מקריבין בשעת איסור הבמות. אך היה עת לעשות לה' שאז ע"י כן קירב את ישראל לאביהן שבשמים ואמרו ישראל הוי"ה הוא האלהים והוא היחוד באורח פרט כמ"ש ברע"מ (זח"ב כה א) ולסוף מ' שנין כו' כדין אוליף לון באורח פרט הה"ד וידעת היום וגו' היום דייקא מה דלא הוה רשו מקדמת דנא כי ה' הוא האלהים דא באורח פרט. במלה דא כמה רזין וסתרין אית בה וכו' והנה מי בא בסוד ה' בס"ת שיש בו. אך זה עכ"פ אנו רואין שזה אמר משרע"ה לישראל אחר מ' שנה שהיו במדבר דכתיב ולא נתן ה' לכם לב לדעת וגו' עד היום הזה ואז דייקא זכו שאמר להם וידעת היום וגו' כי הוי"ה הוא האלהים והיינו כידוע דשם הוי"ה מורה היה הווה ויהיה שהוא אתה הוא עד שלא נברא העולם אתה הוא משנברא העולם. דאף אחר שנברא העולם ואנו רואים תבל ויושבי בה ויש בהן שמחרפין ונראה שהם נגד כבודו ית' מ"מ אין נעשה בעולם שום דבר נגד רצונו ית' כמו קודם בריאת העולם וזש"נ וידעת היום בבחי' הדעת שנכנס למעמקי הלב שכן מורה והשבות אל לבבך לב' הלבבות שהם יצ"ט ויצה"ר כמו שנדרש (פ' הרואה) בכל לבבך. כי הוי"ה שמורה שהכל כמו קודם שנברא העולם. ובזה אין לנו שום תפיסה בעוה"ז שמפני כן אין שם זה נהגה בעוה"ז רק בשם אדני שהוא בחי' אמונה שאנו מאמינים כן אף שאינו נראה לעין כן. ואז זכו לבחי' הדעת כי הוי"ה הוא האלהים ושם אלהים מורה על הנהגת עוה"ז. וכמו"ש בס' אלהי"ם גי' הטב"ע דמה שנראה לעין שמתנהג עפ"י הטבע הוא ג"כ מכח אלהים שהוא בעל הכחות כולם ואז זכו ליחוד זה. וע"ז אמר להם משה רבינו ולא נתן ה' לכם לב לדעת בחינת הדעת הוא פנימיות הכתר כידוע והיינו כשנכנס למעמקי הלב עד היום הזה דייקא. ולזה היחוד זכו ישראל ג"כ אז ע"י קרבן אליהו שהקריב בחוץ בשעת איסור הבמות שהוא בכרת. וע"י ירידת האש נתקדש ש"ש ואמרו הוי"ה הוא האלהים. ואיתא (שהש"ר פר' ז) ע"פ ראשך עליך ככרמל הרשים שבך חביבים עלי כאליהו שעלה להר הכרמל. ויש להבין למה דימה הרשים לאליהו דייקא. גם למה נקרא אליהו בכאן בשם כרמל דייקא. רק המכוון דכמו שאליהו בהר הכרמל הקריב בשעת איסור הבמות רק שהיה לצורך שעה ולא די שלא נחשב לחטא רק היה עוד לרצון לפני השי"ת. וכן הרשים שבך אם יזכו לעשות תשובה מאהבה אז יברר השי"ת כמ"ש (שבת פט:) אם יהיו חטאיכם כשנים הללו שסדורות ובאות מו' ימי בראשית ועד עכשיו. והיינו שכן היה מסודר ממאמר בראשית בראשית המחשבה ע"ד מה שיצאה ב"ק ביהודה ממני יצאו הדברים כבושין (כמ"ש מכות כג:) ואז כשלג ילבינו והיינו שלא רק שיתכפרו ע"ד ותשליך במצולות ים כל חטאתם. רק ילבינו כשלג שיהיו כזכיות וזה ע"י כח תשובה מאהבה שזדונות נעשות לו כזכיות (כמ"ש יומא פו: ונת' כ"פ) ותלה זה באליהו שזה הכח על ידו הוא וכמ"ש בפסיקתא (להלן) ובנביא העלה וגו' זה משה ובנביא נשמר זה אליהו אתה מוצא ב' נביאים עמדו להם לישראל משבטו של לוי משה ראשון ואליהו אחרון גואלן לישראל כו' ואף שהגואל האחרון יהיה משיח בן דוד. אך הגאולה יהיה בכח אליהו דכ' הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא וגו' והשיב לב אבות על בנים וגו' והיינו שיחזיר את ישראל בתשובה ומכניס בלבם תשובה שלימה שיהיה הכל נעשית כזכיות וזה יהיה ההכנה לגאולה אחרונה. וזה נרמז במ"ש (סוף עדיות) שאליהו בא לעשות שלום בעולם. והיינו השלום מעיקר המלחמה הפנימית כנגד היצה"ר וכמו שאמרו בשם רבי' ר' בינם זצ"ל שאמר שפי' הפשוט במש"נ כי תצא למלחמה על אויבך הוא על היצה"ר שנקרא אויב ושונא ואין זה דרך דרש ורמז. וכמו שאמרנו במש"נ אין שלום בעצמי מפני חטאתי שעיקר הפירוד ומלחמה הוא בגוף האדם בין עצמותיו ע"י החטא והיצה"ר וממילא מסתעף המלחמה מבחוץ. שיש להם קטרוג כשמוצאין שהישראל יש לו עסק ומלחמה פנימית ואליהו בא לעשות שלום שיכניס הרהורי תשובה שלימה בלב כל ישראל ויהיה שלום בניהם מכל הענינים. וזש"נ והשיב לב וגו' ואיתא (סוף סוטה) וחסידות מביאה לידי רוה"ק ורוה"ק מביאה לידי תחיית המתים ותחיית המתים בא ע"י אליהו הנביא זכור לטוב וזה ג"כ מרמז ע"ז שאליהו הנביא יחזיר בתשובה אף הפושעים רשעים שבחייהן קרוים מתים כמו"ש (ברכות יח:) והוא יחזירם בתשובה ויחיה אותם וזה ג"כ בחי' תחיית המתים. ובירושלמי (סופ"ג דשקלים) אמרו חסידות מביאה לידי רוה"ק דכ' אז דברת בחזון לחסידך. רוה"ק מביאה לידי תחה"מ דכ' ונתתי רוחי בכם וחייתם. והמכוון עפמ"ש (כתובות קיא:) כי טל אורות טליך וגו' כל המשתמש באור תורה אור תורה מחייהו. והיינו טל תושבע"פ שע"ז נא' תזל כטל אמרתי ובתיקונים (תי' י"ט ובהק') מביא הלשון כל העוסק בטל תורה טל תורה מחייהו. והוא הטל שעתיד הקב"ה להחיות בו את המתים שנזכר בגמ' (שבת פח:) ובזוה"ק קורא אותו טלא דעתיקא והוא ג"כ למכוון זה דשורש התושבע"פ בא מהשפעת טלא דעתיקא שמשפיעין ללב החכמים משם. והוא אור תורה היינו אור תושבע"פ שהוא אור שנברא ביום ראשון שגנזו הקב"ה לעמלי תושבע"פ כמ"ש (תנחומא נח ג) ואליהו יהיה המגלה כל עמקי תושבע"פ וכמו שמצינו (מנחות מה.) פרשה זו אליהו עתיד לדורשה וכן בכמה דוכתי לכשיבא אליהו. וע"כ יהיה תחיית המתים ע"י אליהו זכור לטוב. ובפסיקתא אחרת (פר' ח') אי' ושנים זתים עליה אלו שני המשיחים וכו' והמכוון ג"כ שאז יתגלה עיקר שורש תושבע"פ ע"י אליהו והם המשיחים הזתים המשקים לכנס"י ומאירים באור הראשון שהוא אור תושבע"פ. וכן איתא בזוה"ק (ח"א קלא א) שתחה"מ יהיה ע"י אור הגנוז דא' טוב דא תחה"מ ויתנהיר ההוא נהורא דזמין לאנהרא להו לצדיקיא וכו' וכדין זמין קב"ה לאחייא מתייא כו' ומייתי קרא דכ' וזרחה לכם וגו' והוא דכ' ומרפא בכנפיה ומפרש ע"ד מה שדרשו (ב"ר פ' י) ומחץ מכתו ירפא מחץ מכתו של עולם ירפא והוא המכה שגרם פגם הנחש לעולם וכן מרפא בכנפיה מרמז על תחה"מ וזה יהיה ע"י התגלות אור שנברא ביום ראשון והוא אור תושבע"פ טל תורה. וז"ש (שם פ' ב) ורוח אלהים מרחפת על פני המים זה רוחו של משיח. והיינו במאמר ראשון שהוא נעלם מכל רעיון ולא כ' בו ויאמר בבחי' ישת חשך סתרו. כבר נזכר רוחו של משיח ע"פ המים בזכות התשובה שנמשלה כמים כו' והיינו שמשיח יחזיר הכל בתשובה ויתוקן מעשיהם של רשעים הנרמז בתוהו ובהו. וזה יהיה ע"י התגלות תושבע"פ שיתגלה ע"י אליהו וזהו בחי' תחה"מ שיהיה ע"י אליהו וזה שייכות ענין אליהו ומזבח שבנה לחנוכה. דאי' בפסיקתא (פר' ב סי' ב) שחשב ז' חנוכות. כ' וחנוכת הכהנים זו שאנו מדליקין. וכן אח"כ (שם סי' ז) שחשב עוד הפעם הז' חנוכות כ' הלשון וזו של עכשיו של בית חשמונאי ע"ש וכבר דקדקנו מה שלא אמר הלשון וחנוכה שעשו החשמונאים אז בזמן הנס. רק הענין הוא שבכל דור ודור יש חנוכה זו שהשי"ת עושה לו דירה בלב ישראל שנעשה משכן להשכינה וע"ז עושין חנוכה בכל יום על חנוכת השראת השכינה בלב בנ"י ונקרא ע"ש הכהנים החשמונאים שהם פעלו זאת שיתגלה אור תושבע"פ בלב ישראל. וזה הנר חנוכה שהשי"ת כביכול מדליק שמאיר בלב ישראל ומקיים מצות זקנים (כמו שנת' מא' ב) והוא כח אהרן שהוא שורש תושבע"פ כמו שנ' והיה הוא יהיה לך לפה שמשה רבינו הוריד התושב"כ ה' חומשי תורה שכנגדן כ' ה' פעמים אורה במאמר יהי אור. ואהרן לפה שהוא שורש תושבע"פ שהוא אור הראשון שנגנז לעמלי תושבע"פ ועז"נ כי שפתי כהן ישמרו דעת וגו' דטת הוא פנימיות הכתר כידוע ותורה יבקשו מפיהו וזה כחו של אהרן בהדלקת המנורה שא"ל הקב"ה לגדולה מזו אתה מתוקן כו' הנרות לעולם ופי' הרמב"ן דקאי על נרות חנוכה והיינו שבכל יום מתגלה חנוכה חדשה בלב ישראל שהשי"ת עושה לו דירה בלבם. ונרות המקדש ונרות חנוכה וכן נר שבת כולם מורה על אור תושבע"פ (ונת' כ"פ) ולעתיד יתגלה ג"כ משה רבינו כמו שנרמז "מה "שהיה "הוא שיהיה (כמ"ש זח"ג רעו ב) ואז אליהו יהיה לו לפה דאיהי אורייתא דבע"פ כגוונא דאתמר באהרן הוא יהיה לך לפה וכמ"ש (שם כח רע"א) והיינו כמו שאמרנו למעלה שאז יהיה אליהו שורש תושבע"פ שיגלה כל עומק וסתרי תושבע"פ ויתקן כל הספקות וע"י כן יתקן כל מעשי ישראל שיחזירם בתשובה. ועי"ז ישכון השי"ת בלב ישראל. וע"י המזבח שבנה בהר הכרמל חידש אליהו שאף שאינו במקום המקדש מ"מ יוכלו ישראל לזכות להתגלות כזה. שיזכו ליחוד באורח פרט הוי"ה הוא האלהים. וכן בחנוכה נעשה חנוכה בכל יום חנוכת הבית שהשי"ת שוכן בלב ישראל ולכן בחנוכה הזמן לזכות לעשות תשובה עלאה אם יהיו חטאיכם כו' כשלג ילבינו שיהא הכל נעשות כזכיות וכאמור. וזה שורש החיים שזוכין ע"י אליהו כאמור:
1
ב׳וזה הענין שמצינו בגמ' (מגילה כז: כח.) דקא חשב במה הארכת ימים וחשב שם מילי דחסידות ולא דברי חיוב מן הדין ע"ש. ואמרנו דבאמת אמרו (מו"ק כח.) חיי כו' לא בזכותא תליא מילתא אלא במזלא תליא מילתא. והוא מטעם דשכר מצות בהאי עלמא ליכא (קידושין לט:) אמנם זהו רק שכר המצוה שעושה מצד החיוב אבל מה שעושה לפנים משורת הדין יפרע לו הקב"ה בחייו וכמו שפירש"י (ב"ק ט:) על מ"ש עד שליש משלו מכאן ואילך של הקב"ה שיפרע לו הקב"ה בחייו. וזה שחשב מילי דחסידות שע"י כן זכו לאריכות ימים. ולפי האמור הוא מ"ש חסידות מביאה לידי רוה"ק ורוה"ק לתחיית המתים דכתיב ונתתי רוחי בכם וחייתם כמ"ש בירושלמי והיינו דע"י החסידות זוכה לחיים. וכתיב ונתתי רוחי בכם רוחי דייקא והיינו כמו שחשב בפסוק ונחה וגו' רוח ה' וגו' רוח דעת ויראת ה' והיינו כשיזכה לבחינת הדעת. וכעין מש"נ אז תבין יראת ה' ודעת אלהים תמצא והוא כשנכנס היראה למעמקי הלב שע"ז מורה בינה לבא שנכנס היראה לבחי' נקודה שבלב אז זוכה לבחי' הדעת שהוא פנימיות הכתר כידוע. ורוח הקודש כלומר רוח מההוא קודש דלעילא (כמ"ש זח"ג סא א) והיינו חכמה עלאה כמו שמקבל מאור הגנוז מקוצא דיוד דלעילא דרמיז לכ"ע כידוע. וזש"נ ונתתי רוחי בכם וחייתם. דע"י כן זוכה לחיי עולם שכן תחה"מ ע"י נהירו דאור הגנוז. וז"ש בס' דחנוכה ההשלמה מר"ה. שבר"ה ספרי חיים פתוחין וכל הבקשות על החיים. ובחנוכה ההשלמה ע"י שזוכין לאור הגנוז לעמלי תושבע"פ זוכין לחיי עולם. ואז הזמן שיתוקן כל מעשי ישראל ע"י תשובה עלאה שזהו בחי' תחה"מ שבא ע"י אליהו. ויהי' ראשך עליך ככרמל שהרשים יזכו כאליהו שהקריב בחוץ בהר הכרמל. שאז זכו להיחוד באורח פרט הוי"ה הוא האלהים שזוכין לזה רק ע"י בחי' הדעת כמש"נ וידעת היום וגו' וכאמור. וע"י בחינ' הדעת זוכין אם יהיו חטאיכם כשנים הללו שסדורות ובאות מו' ימי בראשית וכמו שאמרנו. ופסוק גוי וקהל גוים שדרשו על מעשה אליהו בהר הכרמל נאמר ליעקב אע"ה קודם לידת בנימין מטעם דאליהו בא משל בנימין (כמ"ש ב"ר סו"פ עא) ואף די"א שבא משל גד כמש"ש. וכן י"א שהוא כהן וכמ"ש (ב"מ קיד: וע"ש בתוס') הכל אמת שהוא כלול מנשמות רבות כידוע מד' האריז"ל וכאן נרמז שורש נשמתו שהוא מבנימין. והנה בפסיקתא זו אי' שהכל בזכות השבטים אף בהמ"ק עתיד להבנות בזכות השבטים וכו' אתה מוצא שנים עשר חודש בשנה וכו' ע"ש והיינו די"ב שבטים שלימות הסיהרא שהיא בחי' כנס"י. וכן סדרו מפרשי ס' יצירה החדשים להשבטים והאריז"ל סדרן כסדר הדגלים וחודש כסלו כנגד בנימין. וע"כ מופיע בחודש כסלו נס החשמונאים שהוא ג"כ חנוכת הבית וזהו בזכות השבטים כמ"ש בפסיקתא. ואי' (ב"ר פ"ב) וחושך זה יון וכו' וכיון דכתיב אח"כ יהי אור והיינו דיהי' נהורא ההוא דנפק מגו חשוכא. מורה שהאור שנעשה ע"י החושך שהוא יון הוא מהאור הראשון ואיתא בזוה"ק (ח"א רג ב) וזרחה לכם וגו' שמש וגו' ההוא שמשא דגניז קב"ה מיומא דאתברי עלמא וכו' ולכאורה אינו מובן דהא השמש הוא בעוה"ז. אך באמת הוא שמתחלה נברא אור השמש שבעתיים כמו שיהיה לעתיד. ואם לא היה הפגם היה נשאר כן. רק אחר הקלקול נגנז אור השמש. וחנוכת עוה"ב יהיה באור כמש"נ והיה אור הלבנה וגו' ואור החמה יהיה שבעתים וגו' (וכמ"ש בפסיקתא פר' ב) והיינו שיתגלה אור הראשון וזה יהיה ע"י משיח. וע"כ קודם שנולד בנימין שהוא גמר הי"ב שבטים נאמר ליעאע"ה גוי וקהל גוים וגו' דהיינו אף כי אח עשו ליעקב והוא כשעושה יעקב ח"ו כמעשה עשו מ"מ ואוהב את יעקב. ויתברר זה ע"י מעשה אליהו שהיה בענין זה משורש זרעו של בנימין ויקריב באיסור הבמות בהר הכרמל. ואז יזכו ראשך עליך ככרמל שהרשים שבכם יהיו חביבים כאליהו בהר הכרמל. שיתבררו ע"י בחי' אליהו שמכנים הרהור תשובה בעומק הלב שיהיו זדונות נעשות כזכיות כשלג ילבינו. ואז זכו כל ישראל לומר הוי"ה הוא האלהים שהוא היחוד האמיתי באורח פרט. וכן במוצאי יוהכ"פ אומרים ז' פעמים הוי"ה הוא האלהים שאז אחר שעשו ישראל תשובה ונתגלה תרעא דחירו בינה עלמא דאתי מזכירין ז' פעמים יחוד זה. ומספר ז' הוא מספר השלם כידוע. והוא עדמש"נ אז תבין וגו' ודעת אלהים תמצא שזוכין לבחי' הדעת. שעי"ז זוכין ליחוד באורח פרט וכמש"נ וידעת היום. ובכל שנה בחנוכה הזמן שיוכל כל אדם לזכות לתקו מעשיו שיהיו נחשבין כזכיות שאם יפתח פתח א' של תשובה כחודה של מחט בהתעוררות מצדו השי"ת מוכן לעזרו שיעשה תשובה שלימה המהפך זדונות לזכיות:
2