פרי צדיק, לחנוכה י״דPeri Tzadik, Chanukah 14
א׳בחנוכה ובפורים מזכירין בתפלה בימי וכו' מה שלא מצינו במועדים שיזכירו יציאת מצרים ע"י משה ואהרן. והטעם דשם היה מפורש שהנס היה מהשי"ת שצוה למשה ואהרן להוציא את בנ"י ממצרים משא"כ כאן שעשו ישראל מעצמם. ובימי מרדכי היה עכ"פ נביאים אחרונים משא"כ בחנוכת חשמונאים שכבר פסקה נבואה מישראל רק הם מעצמם נתעוררו לקדש ש"ש ואף שהי' ג"כ מהשי"ת שנתן להם כח ואומץ הלב. ואחר כך עשה להם הנס לנצחם ומסר גבורים ביד חלשים ורבים ביד מעטים. מ"מ ההתחלה היה מצדם באתעדל"ת והיה כעין בחי' תושבע"פ. וע"כ מזכירין בב' זמנים אלו בימי וכו' שהנם היה מצדם. ובפורים מזכירין מרדכי ואסתר שהם ושמותן היו מסוגלים להישועה. וכמו שנרמזו בתורה כמ"ש (חולין קלט:) אסתר מן התורה מנין כו' מרדכי מן התורה מנין דכ' מר דרור ומתרגמינן מירא דכיא. והיינו שמטעם זה איתא (מגילה י':) שנקרא ראש לכל הבשמים שנא' בשמים ראש מר דרור כו' ואיתא (עירובין כא:) הדודאים נתנו ריח אלו בחורי ישראל שלא טעמו טעם חטא וכבר אמרנו שממה שהזכיר לשון בחורי ישראל נראה דקאי על חטא פגם הברית שגורם הבחרות והם לא טעמו טעם חטא שנתגברו על יצרם וע"י כן נתנו ריח טוב. וכן אי' (סוטה מט.) טהרה בטלה טעם וריח כו' מורחינא ריחא דחינוניתא א"ל בני טהרה ישבך והיינו דטהרה גורם שלימות חוש הריח דכתיב יראת ה' טהורה וכ' והריחו ביראת ה'. וסתם טהרה הוא מפגם זה (כמו שנת' מא' ב) ומי שנקי מפגם זה נותן ריח טוב ומרדכי שנקרא ראש לכל הבשמים היינו שהיה בחי' צדיק יסו"ע. וע"כ היה הוא בזלעו"ז נגד קליפת עמלק המנגד לבחי' צדיק כמ"ש (מד"ת תצא) שהיה חותך מילותיהן של ישראל וזורק כלפי מעלה. וכן היה הוא מרדכי מסוגל לברר קדושת ישראל במדת צדיק. נגד הפרסיים שהיה להם גוון יפה בצניעות וכמ"ש (ברכות ח:) בג"ד אוהב אני את הפרסיים כו' וצנועין בדבר אחר ואמרנו שלזה נסמך אח"כ בגמ' אני צויתי למקודשי אלו הפרסיים המקודשים ומזומנין לגיהנם והיינו שמצינו באחשורש מגנותו של או"ר למדנו שבחו וכו' (כמ"ש מגילה יג.) ועל דבר זה נקראו ישראל קדושים (שבת פו.) ואז בהסעודה שנעשה ע"י מרדכי נתברר קדושת ישראל. שבאותו רשע ראינו שע"י היין נתגלה קלונו שדרש דבר המגונה אף לאו"ה וכמו ששלחה לו בר אהורייריה דאבא כו' וההוא גברא אשתטי בחמרא משא"כ ישראל שבאותו סעודה התחילו בד"ת ובדברי תושבחות וכמ"ש בגמ' (שם יב:) ואז נגלו מעמקי הלב שבג' דברים אדם ניכר בכוסו וכו' (כמ"ש עירובין סה:) ונתברר שישראל באמת קדושים בשורש משא"כ הפרסיים הם רק לפנים שהוטב בעיניהם הצניעות לדבר יפה אבל בשורש הם מלאים טנופת מזוהמת הנחש והם מקודשים ומזומנים לגיהנם. וזה נתברר ע"י מרדכי שהיה מרכבה למדת צדיק ושמו מורה ע"ז שנקרא ראש לכל הבשמים כאמור וע"כ נזכר בימי מרדכי. וכן אסתר היתה ג"כ מבחי' צדיק כמו שאמרנו במ"א מהתקו"ז וכן נקראה הדסה ע"ש הצדיקים שנקראו הדסים כמ"ש (מגילה שם) וז"ש בימי מרדכי ואסתר. וכן שם אסתר מורה על הנס ששמה מרומז במש"נ ואנכי הסתר אסתיר כמ"ש בגמ'. וכן הנס היה בהסתר שביצ"מ היה מפורש לכל שהיה נגד הטבע משא"כ נם פורים שהיה מקופל מעט בטבע וע"ש זה נקראה אסתר. ופורים וחנוכה סוף כל הנסים. דאי' (יומא כט.) אסתר סוף כל הנסים והקשו בגמ' והא איכא חנוכה. דנס חנוכה היה אח"כ ומדליקין ומברכין וצונו. ומשני ניתנה ליכתב קא אמרינן והיינו שבנס אסתר אף שהיה מקופל קצת בטבע מ"מ עיקר הנהגת הנס ראו הכל שהוא מהש"י שיעלה על לב מלך לישא אשה אשר לא ידע מולדתה הוא נגד הטבע. ובפרט לפמ"ש בגמ' (מגילה שם) אסתר ירקרוקת היתה כו' והיה ניכר כי יד ה' עשתה זאת. וכן מה שהרג לושתי היה ג"כ כנגד הטבע כמובן. רק שאח"כ היה הנס מקופל קצת בטבע שעשה לאהבת אסתר וזה נרמז במש"נ ואנכי הסתר אסתיר. ומ"מ היה שורש הנס מפורש וז"ש בגמרא (שם יא.) אימתי ראו כל אפסי ארץ את ישועת אלהינו בימי מרדכי ואסתר וז"ש שניתנה ליכתב שהיה הנס בחי' תושב"כ שהוא מפורש שבא מהשי"ת וכמו שאמרנו שמטעם זה נמשל למטר שניכר לכל שיורד המטר מן השמים. ומ"מ אסתר סוף כל הנסים שהיה מכוון נגד מדת מלכות מדה אחרונה וכמ"ש (שם יד:) ותלבש אסתר מלכות כו' שלבשתה רוח הקודש והוא מבחי' מלכות כידוע מהזוה"ק. וזהו שנרמז בגמ' במש"נ ראו כל אפסי ארץ ארץ דייקא שהוא בחי' כנס"י כמ"ש (זח"א לא רע"ב וש"מ). משא"כ נס חנוכה שהיה בחי' תושבע"פ שאמרנו שנמשל כטל תזל כטל אמרתי. שאין ניכר ירידת הטל מלמעלה רק מבינים כשרואין הארץ לחה שירד הטל. וכן תושבע"פ נדמה לחכמים שהם המחדשים ובאמת הם דברי אלהים חיים דברי אשר שמתי בפיך. וכן נס חנוכה שהיה ע"י מלחמה. רק שבאמת היה מהשי"ת שנתן בלבם אומץ וחיזוק לעמוד במתי מעט נגד עם רב. מ"מ ההתעוררות היה מצדם ואח"כ נתן להם כח ומסר גבורים ביד חלשים ורבים ביד מעטים ומ"מ לא היה הנס מפורש לעין כל. ובפרט נס השמן שהיה נסתר בודאי ולא ניתן לכתב שהיה בחי' תושבע"פ. ונם חנוכה היה באמת סוף כל הנסים:
1
ב׳ויש שינוי בין נוסחאות ההזכרות. שבפורים לא נזכר רק שם מרדכי ולא שם אביו אף שהוזכר במגילת אסתר שם אבותיו משא"כ בחנוכה שמזכירין בימי מתתיהו בן יוחנן כה"ג וצריך להבין הטעם בזה. אך הענין שכבר אמרנו במ"ש (ברכות יז:) אמר רב בכל יום ויום ב"ק יוצא מהר חורב ואומרת כל העולם כולו נזונין בשביל חנינא בני וכו' וכפי הנראה מהגמ' (תענית כד סע"ב) שנסדר בעניני ר' חנינא בן דוסא דהכרוז קאי על רחב"ד וקשה שהרי בזמן רב לא חי רחב"ד ואיך שייך כרוז זה בכל יום בזמן רב. ואמרנו שבכל דור ודור יש נפש שנקרא חנינא והיינו שיודע ומכיר שהכל בא מחסד השי"ת שחונן לבריותיו. וכמו שהיה משה רבינו שהתפלל בלשון ואתחנן בלשון תחנונים כמ"ש במ"ר. ובגמ' (סנהדרין מד.) תחנונים ידבר רש זה משה. והיינו דמשה רבינו היה שורש תושב"כ וכ' והחכמה מאין תמצא ודרשו (סוטה כא:) אין ד"ת מתקיימין אלא במי שמשים עצמו כמי שאינו. וזה הי' משה רבינו שהיה ענו מכל האדם ואמר ונחנו מה. ובשביל נפש כזה כל העולם כולו ניזונין. והוא די לו בקב חרובין כיון שמכיר שהכל בחסד ומתנת חנם. ורחב"ד בדורו היה הוא הנפש שהיה בחי' חנינא וע"כ הובא המאמר בתענית עליו. וזה מדרגת משה רבינו. וכן יעקב אע"ה דכ' תתן אמת ליעקב אמת זו תורה (כמ"ש ברכות ה:) בו מצינו ג"כ שאמר האלהים הרועה אותי מעודי עד היום הזה שהכיר שהכל מהשי"ת ולא תלה בהשתדלות עצמו כלל. וכן אי' (ב"ר ר"פ ויצא) שאמר על עצמו מאין יבא עזרי כו' לית אנא מוביד סברי מן בריי. וכן מורה ע"ז שם מתת יהו שהכל מתנת חנם מהשי"ת שע"ז רומז אותיות יה"ו. וכן מורה ע"ז שם יוחנן י"ו חנן דהקב"ה החונן. דה"ה שבשם הק' ה' עלאה ה' תתאה שכינתא עלאה שכינתא תתאה ואות ו' קוב"ה יו"ד חכמה עלאה אבא כידוע מהזוה"ק. ואי' בגמ' (ברכות נז.) שהרואה חנינא חנניה יוחנן נסי נסים נעשה לו ופירש"י נונין הרבה נסים הרבה ויש להבין לשון נסי נסים. אך הענין דאי' ברחב"ד (בתענית שם) שאמר לבתו מי שאמר לשמן וידלוק הוא יאמר לחומץ וידלוק והיה דולק עד שהביאו ממנו אור להבדלה. ולכאורה הא אין נהנין ממעשה נסים כמ"ש בגמ' שם ועכ"פ אין לבקש על נס שמנכין לו מזכיותיו (כמ"ש שם כ:) ולמה ביקש רחב"ד על מעשה נסים. אמנם רחב"ד שהיה נפש חנינא בדורו שהכיר שהכל מהשי"ת שחונן לא היה אצלו שייכות למעשה נסים כלל. שזה רק מי שמורגל בטבע כמונו וכשרואה דבר היוצא מהטבע הוא נס. כמו אצלינו שנראה מה ששמן דולק הוא בטבע ושידלוק חומץ הוא נס. משא"כ רחב"ד הכיר מפורש שהכל מהשי"ת ומה שהשמן דולק הוא ג"כ בנס ממעשה השי"ת והוא יאמר לחומץ וידלוק והכל א'. וע"ז רומז מ"ש בס' אלהי"ם גי' הטב"ע. שהוא שאף מה שנראה לעין שמתנהג בטבע הוא ג"כ רק מעשה אלהים שהוא בעל הכחות כולם. וזהו נסי נסים נעשה לו שיכיר שהכל נסים. ומה שמכירין הכל שהוא בנס הוא נסי נסים. וע"ז מורה שמות חנינה חנניה יוחנן. וזה ענין מ"ש (שבת לא.) אמונת זה סדר זרעים וכ' תוס' מירושלמי (וכ"ה שוח"ט תהלים יט) שמאמין בחי העולמים וזורע. והיינו שהאומות זורעין וסוברין שמצמיח בטבע וישראל מאמינים בחי העולמים שהוא מצמיח. וי"ל שזה שאומרים בברכת הודאה ועל נסיך שבכל יום עמנו מפני שבאמת הכל נסים. ואומרים זה בברכה שכנגד הוד דרגא דאהרן. שבו נאמר ג"כ ונחנו מה והוא שורש תושבע"פ שעלי' אמרו ביחוד שנמשלה למים שמניחין מקום גבוה והולך למקום נמוך (תענית ז.) ומי שיש בו שורש השפלות מכיר שהכל בא בנס מהשי"ת. וכן מזכירין בברכה זו נס חנוכה שנעשה ע"י ההכרה שהכל מהשי"ת. דאל"כ איך היו נכנסים ה' אנשים ללחום נגד עם רב כיונים שמשלו בכל העולם אז. ואף בחנניה מישאל ועזריה מצינו שא"ל יחזקאל מקובל אני מישעיה רבי חבי כמעט רגע וגו' (כמ"ש שהש"ר פר' ז פ' ח) והם רצו לקדש ש"ש ולא לצאת למלחמה. והחשמונאים שיצאו למלחמה בודאי אין מקום למלחמה כזו במתי מעט. רק מפני שהופיע בהם אז מדרגה זו שידעו שהכל בנס כעין מ"ש רחב"ד מי שאמר לשמן וידלוק כו' שהכל יד ה' עושה ואין שום דבר בטבע. ומי שיתן כח לגבורי מלחמה המרובים לכבוש אין מעצור לו להושיע גם למתי מספר וכמו שמורה שם יוחנן על נסי נסים כאמור:
2
ג׳וי"ב ברכות אמצעיות מתחיל בברכת חונן הדעת. ובזוה"ק מצינו כמעט בכל דף היקרות מד"ת ועיקר הדעת הוא תושבע"פ שהוא הרב חכמה לתקן הרב כעס ועז"א (זח"א רב א) דהא לית לך מלה לתברא יצה"ר אלא אורייתא. והתושבע"פ זוכין ע"י רוה"ק כמו שא' כ"פ מהרמב"ן ורש"י פי' בפ' תשא ובדעת רוח הקודש. והעיקר שיהיו דברי אלהים חיים כמש"נ דברי אשר שמתי בפיך וז"ש אתה חונן. ולזכות לתושבע"פ צריך שיהיה דעתו שפלה שעז"א בגמ' (תענית ז.) שנמשלו למים והיינו במש"נ לכו למים ונא' לקראת צמא התיו מים דמוקי בגמ' בתלמיד הגון ואינו הגון. והוא בתושבע"פ שלמדין רק מרב. דתושב"כ כרוכה ומונחת כו' כל הרוצה יבא וילמוד (כמ"ש קידושין סו.) וכן התושבע"פ נמשלו לג' משקין שאין מתקיימין אלא בפחות שבכלים כו' והיינו מש"נ ובלא מחיר יין וחלב. ומזה למדו שאין ד"ת מתקיימין אלא במי שדעתו שפלה. וזה רומז ג"כ על תושבע"פ כעין מש"נ דבש וחלב תחת לשונך. וע"י השפלות מכירין שהשי"ת חונן כענין מש"נ וחנותי את אשר אחון אעפ"י שאינו הגון (כמ"ש ברכות ז.) וי"ל שנרמז ג"כ במש"נ באסתר ותהי אסתר נושאת חן וגו' שרומז שהכירה שהכל מהשי"ת בחן ובחסד ועי"כ ותלבש אסתר מלכות שדרשו בגמ' ובזוה"ק (ח"ג קסט ב) שלבשתה רוח הקודש. והיינו מדת מלכות וכמו שאמרנו שע"ז רומז שהיא סוף כל הנסים שמכוון נגד מדת מלכות. ואי' (במ"ר ומד"ת מטות) ג' מתנות ברא הקב"ה בעולם חכמה וגבורה ועושר כו' ואמרנו שהם נגד חיי בני ומזוני דתורה עיקר החיים וכ' החכמה תחיה בעליה וגבורה נגד בני ע"ד שנא' (דה"א קפי' ח) גבורי חיל וגו' ומרבים בנים ובני בנים. ועושר היינו מזוני (ונת' וישלח מא' ו) ואי' במדרש שם אימתי בזמן שהם מתנות שמים וכו' והיינו שהעיקר שיכירו כי הם מהשי"ת ונתן להם במתנת חנם. וז"ש בחכמה אתה חונן כו' וחננו מאתך כו' חונן הדעת. ובנים. היה יעקב אע"ה שהוליד הי"ב שבטים שנשתל מהם כנס"י ואמר הילדים אשר חנן אלהים וגו' ובבנימין שלא נולד אז נזכר ג"כ לשון חנינה בו שאמר לו יוסף אלהים יחנך בני (וכמ"ש במ"ר) והיינו שהכל א' לשון חן ולשון תנן שהוא ההכרה שהכל מהשי"ת בחנינה אעפ"י שאינו כדי. וזה הכיר יעקב אע"ה וכמ"ש (ב"ר פ' עא) כ"מ שנא' דל עני ואביון בישראל הכתוב מדבר. ומזוני כבר אמרנו שזהו מ"ש כל העולם כולו ניזונין בשביל חנינא בני היינו בשביל נפש שמכיר שהכל בחן וחנינה מהשי"ת והכל שוה שאין שום טבע והכל כעין נס. ועפי"ז י"ל הגיר' בגמ' ברכות בכל יום ב"ק יוצאת מהר חורב ואומרת כל העולם כו' ובתענית כ' רש"י דלא גרסינן מהר חורב והיינו דלא שייך הב"ק להר חורב דשייך רק גבי הב"ק אוי להם לבריות מעלבונה של תורה (פ"ו דאבות) שיוצאת מהר חורב שקבלו התורה אבל בת קול זה למה יוצאת מהר חורב ולפי האמור י"ל עפמ"ש (פסחים קיח.) כ"ו הודו כנגד כ"ו דורות שברא הקב"ה בעולמו ולא נתן להם תורה וזן אותם בחסדו. ומשמע שאחר מ"ת באים המזונות בזכות התורה ויוצא הב"ק מהר חורב שכל העולם ניזון בשביל נפש שי"ל מדת חנינא שהוא מכיר שכל הד"ת מהשי"ת שחונן במתנת חנם ובשבילו כל העולם ניזונין וכמו שאמרנו ומיושב הגיר' בברכות מהר חורב:
3
ד׳וזה ענין מ"ש בגמ' (גיטין לד:) בנ"א הבאים משם לכאן שמו יוסף וקורין לו יוחנן יוחנן וקורין לו יוסף כו' ולכאורה יפלא שתפס שינוי בשמות למשל בשמות שאינו מורגל כמו יוחנן. ולפי האמור יש יחס לב' השמות האלו דשם יוחנן מורה שמכיר שהכל בחנינה מהשי"ת וע"ז מורה שם י"ו חנן וכן יוסף מרכבה למדת צדיק יסו"ע כי כל בשמים ובארץ ומתרגמינן דאחיד בשמיא וארעא שמים קוב"ה כידוע והיינו ג"כ שמכיר שהכל מהקב"ה. וכן מדת יוסף שהיה גבור הכובש את יצרו והיינו ע"י תושבע"פ וכמו שאמרנו שעז"א בזוה"ק לית לך מלה לתברא יצה"ר אלא אורייתא וכן אמרו בגמ' (סוכה נב:) אם פגע בך מנוול זה משכהו לבהמ"ד. ובהמ"ד היינו מקום חידוש הלכות והוא ג"כ בחי' הוד דרגא דאהרן. ובגזירת יון כבר זכרנו דאז היה הגזירה (שנז' ריש כתובות) תיבעל לטפסר תחלה והיינו שרצו להטיל בישראל זוהמת הנחש שפסקה אחר מתן תורה וכעין מ"ש ביעל דקא שדי בה זוהמא. (כמ"ש יבמות קג:) וכעין מ"ש (ב"ר פ' פ) הנבעלת לארמי קשה לפרוש. וע"י זה נעשה שורש הנם שנמצא בס' שאז הגיע נישואי א' מבנותיהן של חשמונאים וע"כ נתעוררו למרוד ביונים וזה ענין מ"ש (קידושין סו.) בינאי שהיו אומרים אמו נשבית במודיעים ע"ש שבהר הזה התחיל המלחמה והיה קול כזה שאמו נשבית והיה שקר שבאמת לא נגעו בה שנתגברו הכהנים החשמונאים כאמור. וכבר אמרנו ששורש הנס היה ע"י ששמו יוחנן שהוא בחי' ההכרה שהכל י"ו חנן מהשי"ת. וכן מורה ע"ז שם יוסף. וע"כ יארע שמתחלפין שמות יוסף ויוחנן. וכמו שאמרנו שהחשמונאים היו שורש תושבע"פ שהיו מבוררין במדת צדיק וזכו לאור הראשון (ונת' מא' א). ונמצאו ב' הנסים משורש א' דנס פורים הי' ע"י מרדכי שנקרא ראש לכל הבשמים שמורה שהיה בחי' צדיק כמו שנז' למעלה. וכן מתתיהו בן יוחנן שמורה ג"כ שמכונה יוסף דאחיד בשמיא וארעא. והוא ג"כ בחי' צדיק כאמור. ופורים הכנה לגאולה וכמ"ש (מגילה ו:) מסמך גאולה לגאולה עדיף. והיינו כמו בב' המשיחים דמשיח בן יוסף קודם למשיח בן דוד וכ' בס' קדושת לוי (פ' תצוה) דחודש אדר כנגד יוסף וממנו יצאו ב' שבטים לכך אדר מעובר ויש לפעמים ב' חדשים אדר ע"ש. והזמן ראוי באדר לביאת משיח בן יוסף ואח"כ יבא משיח בן דוד בניסן שבניסן נגאלין (כמ"ש ר"ה יא.) וכן חנוכה הוא ג"כ הכנה לגאולה וכמו שאמרנו במ"ש (סוכה נב:) ארבעה חרשים משיח בן דוד ומשיח בן יוסף ואליהו וכהן צדק. ולכאורה מה ענין כהן צדק לכאן וע' פירש"י. ואמרנו דשם היה הכהן הראשון ושלימד תורה וזה נקרא חרש שבנה בהמ"ק בלב ובנפש ע"י שלימד תורה. ואליהו הכהן האחרון שילמד כל סתרי תושבע"פ לישראל קודם ביאת עוה"ב (וכמו שנת' מא' יג) ואח"כ יהיו ב' המשיחים משיח בן יוסף שיברר ועמך כולם צדיקים. ומשיח בן דוד שיהיה יחיד שעשה תשובה שאף מי שקלקל יתוקן ע"י תשובה. והם הארבעה חרשים לבנין העתיד שירד בנוי ומשוכלל כמ"ש פירש"י (ר"ה ל סע"א). והיינו דאליהו וכהן צדק הכהנים שהכניסו ד"ת. והמשיחים שיתקנו הלב כסיל שאז ישחוט הקב"ה ליצה"ר. וכן ענין חנוכה שזוכין ע"י הדלקת הנרות שיאיר בלב אור תושבע"פ. שכן מורה נס חנוכה בשמן ונרות שרומזים על חכמה ותושבע"פ והוא ג"כ ההכנה לגאולה שעתידין להגאל:
4