פרי צדיק, חיי שרה ו׳Peri Tzadik, Chayei Sara 6
א׳במד"ת ויוסף אברהם זש"ה והיה ראשיתך מצער ואחריתך ישגה מאד כו למאה שנה הוליד בן הוי אומר והיה ראשיתך מצער זה אברהם. ואחריתך ישגה מאד שנשא אשה והוליד עמה כמה בנים באחרונה. ויפלא הדבר שדרש ראשיתך מצער על יצחק אע"ה שיצא ממנו כל אומה ישראלית. ובני קטורה שהם עוע"ז דרש אחריתך ישגה מאד. אך הענין עפמ"ש (זבחים סב:) קרי עלייהו בני קטורה. ופירש"י בני אברהם אתם אבל לא כזרע יצחק ויעקב. ואחר כך אי' בני אחתי' דר"ט כו' ויקח אשה ושמה יוחני א"ל קטורה כתיב קרי עליהם בני קטורה. ויש להבין וכי מפני שלא ידעו בהלכה קרו להו בני קטורה. גם במהרש"א הקשה למה לא קראם בני עשו אף שהם בני אברהם ויצחק אינם בני יעקב. גם יש להבין ענין מה שאמר ר"ט ושמה יוחני. איזו שייכות יש לשם זה דוקא. ונראה עפמ"ש (סנהדרין צא.) מאי מתנו כו' מלמד שמסר להם שם טומאה. והוא קשה לומר שימסור להם אברהם אבינו ע"ה שם טומאה לעשות כישוף שנאמסר לב"נ כמוש"כ בגמ' (שם נו:) והעיקר כגירסת פענח רזא שמסר להם שם בטומאה. והיינו שידע א"א שלא יהיו טהורים ומסר להם שם שיוכלו להזכירו אף בטומאה. והיינו שיהיה בהם איזה שורש קדושה שיושאר מהם אף לעתיד שיהיו גרים גרורים. והנה מצינו (מנחות פה.) א"ל יוחנא וממרא כו' פירש"י ראשי מכשפים של מצרים. ומדנזכר יוחנא ראשון מכלל דראש המכשפים היה יוחנא. ובגמ' (סוטה כב.) מצינו אלמנה שובבית כגון יוחני בת רטובי ופירש"י אלמנה מכשפה כו'. והנה כ' ותרב חכמת שלמה מחכמת כל בני קדם ומכל חכמת מצרים. והיינו דכ' ואתה מחיה את כולם. ועיקר החיים הוא ד"ת. ובמצרים היה בגלות כל התורה שבעל פה ועז"נ ואחרי כן יצאו ברכוש גדול. והיינו כשיוציאו מהם כל החיות והקדושה שעשאוה כמצודה שאין בה דגן כמצולה שאין בה דגים כמו ש' (ברכות ט:) והיינו כל החיים שע"ז מרמז דגים שנזכר בתורה ראשונה לשון נפש חיה שבהם שורש חיים. ודגן היינו קיום החיים. ועל ידי כן זכו למתן תורה וזהו הרכוש גדול. וחכמת כל בני קדם שם היה בגלות תורה שבעל פה. והם בקליפה זלוע"ז נגד תורה שבעל פה. דאי בזוה"ק (סו"פ זו קלג ב) דהא באינון הררי קדם אינון דאולפין חרשין לב"נ ומההיא ארץ קדם נפקו לבן ובעור ובלעם בנו ע"ש ובלעם היה דעת דקליפה כמו ש' (בוזה"ק ח"ג קצד א). ואה"כ דחכמת שלמה שהיא חכמה תתאה תורה שבעל פה. ותרב שנתרבה ממה שהוציא הני"ק מחכמת כל בני קדם ומכל חכמת מצרים. אף דחכמת מצרים היה בקליפה נגד תורה שבכתב. זכר חכמת מצרים דתורה שבעל פה שורשה מתורה שבכתב. וקטורה אף שהיתה צנועה במעשי' כמו ש' במדרש מ"מ שורשה היה מקליפת מצרים וכמו שאמרו שם זו הגר שהיתה שפהח מצרית. וזרע השילח אברהם אל ארץ קדם ומסר להם שם בטומאה. דאף שהם בטומאה יהיה בהן קדושה ומהם יוציאו ישראל החיות הני"ק התורה שבעל פה ומהם יושאר גרים גרורין לעתיד. וכן מצינו (סנהדרין נט:) לענין מילה לרבות בני קטורה. ואף שרש"י פירש אותן ששה ולא זרעם. הרמב"ם (פרק י מה' מלכים) פסק שכל זרעם חייבין במילה. וע"כ שיש בהם קדושה יותר מבני עשו שפטורין ממילה. וכן מצינו באברהם אבינו ע"ה שכל הנפש אשר עשו בחרן אחרי מות אברהם הפרו ברית מילה. וכ"כ (בפרדר"א פ' כט) כל העבדים שנמולו עם אברהם לא נתקיימו כו' וספרו ברית מילה. ובני קטורה חייבין במילה ע"כ יש בהם ני"ק יותר. וז"ש שם בטומאה מסר להם. שאף כשיהיו בטומאה יהיה בהם ג"כ איזו חיות. וזה המכוון במ"ש (במ"ר פ' סא) וישלחם מעל יצחק בנו א"ל כל מה שאתם יכולים להזריח תזריחו שלא תכוו בגחלתו של יצחק. ולפשוטו דקאי על רוח מזרח אינו מדוקדק לשון תזריחו. אך המכוון להזריח להופיע אור תזריחו תאירו אור. והוא כדי שיושאר מהם השארה להיות גרים גרורים. ואמר שלא תכוו בגחלתו של יצחק היינו אש דקדושה שהוא תורה שבעל פה כמו ש' (תענית ד.) האי צ"מ דרתח אורייתא דקא מרתחא לי' שנ' הלא כה דברי כאש. ודברי היינו תורה שבעל פה דברי אשר שמתי בפיך. וכ"כ בהקדמת תקו"ז וכד אתנטילת מגבורה אתקריאת תורה שבעל פה כו' וזה הענין שקרא להם להנהו דמחכו עלי' ולא הבינו כונתו בני קטורה. דכמו בבני קטורה שהיה בשורשם ד"ת תורה שבעל פה רק הם לא זכו לזה ושלמה הוציא מהם התורה שבעל פה. כן גם בכם יש ד"ת ולא זכיתם להבין. וזה הענין דא"ל ר"ט לבני אחתי' כשפתח ואמר ויוסף אברהם ויקח אשה ושמה יוחני. והיה כונתו על קטורה שבאמת היתה משורש מצרים וראש המכשפים כמו יוחני שהיה מצרי. וכמו יוחני בת רטיבי שהיתה ישראלית ומכשפה. ומש"ה שילח אברהם זרעה אל ארץ קדם כאמור. והם לא הבינו את כונתו ואמרי לי' קטורה כתיב קרי עליהם בני קטורה שלא הבינו עומק כונתו. וזה שדרש במדרש ראשיתך מצער על יצחק אע"ה. ואחריתך ישגה מאד על בני קטורה. שמהם ישראל מוציאין כל עומק תורה שבעל פה. וכמו ש' ותרב חכמת שלמה מחכמת כל בני קדם וכמו שאמרנו. וזש"נ מאד עדמש"נ וירא א' את כל אשה עשה והנה טוב מאד. שנדרש (בב"ר פ' ט) על כל ההיפך מהטוב שיהיה טוב מאד. ועדמ"ש (בזוה"ק ח"ב קפד א) דלית נהורה אלא ההוא דנפקי מגו חשוכא ולית טוב אלא ההוא דנפיק מגו בישא. שמזה נעשה טוב מאד וז"ש אחריתך ישגה מאד. ופסוק וירא וגו' והנה טוב מאד נאמר ביום ו' בזמן תוספות שבת. שבשבת הזמן לזכות להתורה שבעל פה שהוא הרב חכמה לתקן הרב כעס שיהיה טוב מאוד. וכמו ש' (זח"א מז ב) ביום השביעי דא תורה שבעל פה דאיהו יום שביעי כו' והיינו מלכות פה תורה שבעל פה:
1