פרי צדיק, חיי שרה ז׳Peri Tzadik, Chayei Sara 7
א׳ואלה ימי שני חיי אברהם אשר חי וגו'. תיבות אשר חי מיותר. אך הענין שעסק אברהם אבינו ע"ה היה השתדלות במ"ע. שמדתו היה אהבה כש"נ זרע אברהם אוהבי. ואי' בירושלמי (פ' הרואה הובא תוס' סוטה כב:) עשה מאהבה שאם באת לשנוא דע שאתה אוהבו כו' ששורש המ"ע בא על ידי אהבת השי"ת. ומדת יצחק הפחד והיראה ומזה בא השמירה במל"ת. וכמו ש' (שם) שאם באת לבעוט דע שאתה ירא כו' והיה עסק אברהם אבינו ע"ה הזריזות במעשה כמו ש' (חולין טז.) קרא זריזותיה דאברהם קמ"ל. וכן (יומא כח:) אנן מאברהם ניקום ונגמור ופירש"י להיות זריזין כאברהם. והוא כמו שאמרנו דזריזות במ"ע וזהירות במל"ת. כמו ש' (רש"י לריף ע"ז פרק א) ונאמר לאברהם לך לך לאתקנא גרמך כו'. וכמו ש' (בזוה"ק עז ב) והיינו להיות מהלך מדרגא לדרגא ולא עומד. וז"ש במדרש (תנחומא וירא) מהו לך לך נסיון אחרון כנסיון ראשון נסיון הראשון בלך לך מארצך ונסיון האחרון בלך לך כו' ומה נ"מ בלשון לך לך. אך המכוון שאף בנסיון האחרון שכבר נשלם בכל הט' נסיונות. מ"מ נצטוה לך לך שישתדל בהשתדלות כמדות. וזה לך לך לאתקנא דרגא דילך כמו שנצטוה בנסיון הראשון. וזש"נ ימי וגו' אשר חי. שכל שניו היה חי הולך וגדל כמדתו בהשתדלות וזריזות. עדמש"נ כי הולך האדם אל בית עולמו. ואי' (משו"ר פ' נב) כל צדיק וצדיק הוה לי' עולם בעצמו כו' (וע' שבת קנב.) והיינו שכל אדם צריך להיות מהלך להיות נשלם במדרגתו ומדתו. ומזה יש לכל צדיק מדור ועולם בפ"ע. וחשב כל שני חיי אברהם אף ימי הילדות קודם שהכיר את בוראו ועל כולם כ' אשר חי. והיינו שע"ז נתבשר לך טל ילדותך מה הטל הזה כו' סימן ברכה כו' כמו ש' (ב"ר פ' לט) והיינו שעל ידי השתדלותו זכה שיהיה הכל מטלא דעתיקא. כשנים הללו שסדורות ובאות מו' ימי בראשית כו' כמו ש' (שבת פט:) וכמו שאמרנו (לך מא' ז) ונקרא הכל אשר חי:
1
ב׳ובזוה"ק פ' זו (קלא ב) ר"א פתח גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך כו' בגין דאורייתא כל חיין כו' חיין אינון בעלמא דין דיזכון ליומין שלמין בהאי עלמא כו' וליומין אריכין בעלמא דאתי בגין דאינון חיין שלימין אינון חיי דחידו חיי בלא עציבו חיין דיאנון חיין כו'. חשב כל מיני החיים והמכוין ממקור החיים מעתיקא. וזה שפתח נפלאות מתורתך. נפלאות מפל"א עליון והוא עתיקא וזש"נ אשר חי. והיינו כמו שנדרש (ב"ב יז.) בכל מכל כל שהטעימן בעוה"ז מעין עוה"ב. שלא שלט בהן יצר הרע. שלא שלט בהן מה"מ. שלא שלט בהן רימה ותולעה. ובתדב"א (א"ה פ' ה) ומפני מה זכה יעקב לחיים שלא בצער ושלא ביצר הרע וכו'. והנה באברהם אבינו ע"ה כ' ואברהם זקן בא בימים שנתברר באינון יומין עלאין ג". ואחר כך כ' וה' ברך את אברהם בכל. ויעקב אע"ה אמר וכי יש לי כל. והיינו שנולד כך שהיה כאדה"ר קודם הקלקול (כשנ"ת כ"פ) וביצחק כ' ואוכל מכל. והיינו שבהסעודה שהאכילו יעאע"ה הטעימו מכל וכמו שנדרש (ב"ר פ' סז) מכל טוב שהוא מתוקן לעתיד לבא. ומסיק בזוה"ק וע"ד כל מאן דאשתדל באורייתא לא יכיל לשלטאה לעוי ההוא חויא בישא דאחשיך עלמא. אר"י א"ה משה אמאי מית כו' א"ל ודאי מית אבל לא שלטא בי' קאמרינן כו' אלא אתדבק בשכינתא ואזיל לחיי עלמא כו' והיינו שלא שלט בהן מה"מ. ואחר כך א' בזוה"ק ת"ח באורייתא כמה רזין עלאין סתימין אית בה וכו וע"ד כד אסתכל דוד וידע כמה פליאן נפקין מאורייתא פתח ואמר גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך. ואמר פתיחה זו לשליחות אליעזר להביא את רבקה מפני שאז היה ההכנה ללידת נפש יעקב ועיקר הפליאן נפלאות מתורתך. הוא שעל ידי זה זוכין הוא יפתח לבינו בתורתו. ואמר שבפר' זו יש סודות. והוא כמו ש' (בב"ר פ' ס) יפה שיחתן של עבדי בתי אבות מתורתן של בנים. ובודאי אין אות מיותר בתורה ח"ו. רק בפרשה זו יש סודות וכמה גניזין טמירין בה. שעל ידי הד"ת זוכין לפתוח הלב בד"ת. ואמר בזוה"ק למעלה ודאי זכותי' דאברהם אערע קמיה דההוא עבדא כו' ע"ש. והוא שעל ידי זכותו של אברהם אבינו ע"ה זכה להשיג זיווגו של יצחק שיולד נפש יעקב שהיה כלול מב' המדות של אברהם ויצחק אהבה ויראה. וזכר זכותו של אברהם שזה היה העיקר. וכמו ש' שניסה אליעזר את רבקה במדת החסד. וכמש"נ אותה הוכחת וגו' ופירש"י ראוי' היא שתהא גומלת חסדים וכדי היא לכנס לביתו של אברהם כו' והיינו שיצא נפש יע,א שעיקר מדתו משל א"א מדת החסד וכמו ש' הוא יפתח לבינו בתורתו והיינו מדת יעקב אמת ליעקב אמת זו תורה כמו ש' (ברכות ה':) וישים בלבנו אהבתו ויראתו. והוא ג"כ מדת יעקב שכלול ממדות אהבה ויראה כאמור. ומקדימין האהבה שזה עיקר מדתו עדמ"ש (נדה לא.) תלה הזכרים בנקבות כו' וכן מדת יעקב העיקר היה חסד מרבקה ומזה בא האהבה. והיה כלול גם ממדת יצחק הפחד והיראה. וכן אומרים בברכת ק"ש והאר עינינו בתורתך ודבק לבנו במצותך והוא עדמ"ש (ירושלמי פ"א דברכות ה"ה) ליבא ועינא תרי סרסורין דחטאה דכ' תנה בני לבך לי ועיניך דרכי תצרנה אמר הקב"ה אי יהבת לי לבך ועיניך אנא ידע דאת לי. ויחד לבבנו היינו שיהיו ב' הלבבות יצר טוב ויצר הרע לב אחד לאבינו שבשמים. לאהבה וליראה את שמך. מדת יע"א שכולל אהבה ויראה והאהבה קודמת כאמור. ולא נבוש כו' עדמ"ש בזוה"ק (פ' זו קלא סע"א) מאי וחרפת עמו יסיר דא יצר הרע דאחשיך אנפי בריין כו' שזהו החרפה היותר גדולה בעולם. ולהסיר היצר הרע מכל וכל אי אפשר רק כשזוכין לתקן כל הפגם מהנחש וכמו ש' בזוה"ק (שם קכד א) וההוא חויא נשיך לעמלא ואחשיך אנפי בריין ע"ש. ואחר כך אומרים כי בשם קדשך הגדול והנורא בטחנו. הגדול מדת אברהם אבינו ע"ה שנעשה מרכבה למדת גדולה. והנורא מדתו יעאע"ה וכמו ש' בזוה"ק (ח"ב עט א) וכמו שאומרי בברכת אבות הגדול הגבור והנורא נגד קדושת ג' האבות. נגילה ונשמחה בישועתך עדמ"ש (בוי"ר) ישעי ביוהכ"פ. שזהו הישועה שיתוקן הכל. ורחמיך ה"א כו' נגד יע"א שנעשה מרכבה לשם הוי"ה מדת רחמים. וחסדיך הרבים כנגד מדת אברהם אבינו חסד לאברהם. אל יעזבונו נצח סלה ועד שיהיה הישועה לעולמי עד. ולא כמו שהיה במ"ת שבשעה ששמעו דיבור לא יהיה נעקב יצר הרע מלבם ומ"מ אחר כך חזר יצר הרע למקומו כמו ש' (שהש"ר פ' ישקני). רק שיהיה הישועה לעולמי עד נצח סלה ועד. ועדמש"נ ישראל נושע בה' תשועת עולמים לא תבושו וגו' והוא עדמ"ש וחרפת עמו יסיר דא יצר הרע כו' וזה יזכו על ידי שיהיה הישועה תשועת עולמים. ולכן בסעודה ג' שכנגד קדושת יע"א הוא עת רצון. ועדמ"ש (אד"ר קלו ב) נהירין אנפוהי דעתיק יומין באנפוי דז"א כו' וכדין אתקרי עת רצון והיינו בצלותא דמנחה כמו ש' למעלה (שם קכט א) ואז אומרים למיחזי זיו דז"א כו' והא אזמין עתיק ימין כו' לבטלא בכל קליפין. והיינו שבסעודה זו הזמן לזכות לבטל כל פגם הנחש ולתקנו. וזוכין לקדושת יעקב ויחד לבבנו לאהבה וליראה כמו שאמרנו. והיינו קדושת יעקב שכולל גם קדושת א"א. ואז זוכין לעת רצון רעוא דרעון ולית זעפין. ועל ידי שמירת שבת כהלכתה נגאל מכל וכל:
2