פרי צדיק, דברים י׳Peri Tzadik, Devarim 10
א׳בספרי אחד עשר יום מחורב וגו' אלו זכו ישראל לי"א יום היו נכנסין לארץ כו' רי"ה אומר אלו זכו ישראל לג' ימים היו נכנסין לארץ וכו' ר' בנאה אומר אלו זכו ישראל ליום אחד היו נכנסין לארץ וכו' אבא יוסי בן חנון וכו' אלו זכו ישראל כיון שעלו פרסות רגליהם היו נכנסין לארץ שנא' עלה רש וגו'. להבין מחלוקת התנאים במאי פליגי גם כל אחד הביא מפסוק מפורש ואיך יתקיימו כל המקראות. גם מחורב עד קדש ברנע מהלך אחד עשר יום כמפורש במקרא ומה שייך אלו זכו לי"א יום היו נכנסין מה זו זכי'. אך הכל אמת שבאמת היו ראוים לכנוס לא"י מיד וכמו שנא' קודם שילוח מרגלים עלה רש כאשר דיבר ה' אלהי אבותיך לך וגו'. אך צריך הכנה לזה להתברר מקודם בכל המדות. והנה השי"ת האציל עשר מדות לבריאת העולם והמדות נקראו ימים וכמו שדקדק בזוה"ק בכ"מ מה שנא' כי ששת ימים עשה ה' וגו' ולא כ' בששת שהשי"ת ברא ו' המדות ו' ימים ויום השבת כנגד מ' מלכות. וכן חכמה ובינה נקראו ג"כ ימים דבינה הוא תשובה כמו שנא' ולבבו יבין ושב ואמרו (פסחים נ"ד) דתשובה קדמה לעולם פי' דשבת עלאה שהוא בינה הוא קודם לז' ימי בראשית. וחכמה שהוא תורה והוא מאמר יהי אור דאי' (ב"ר פ' ג') ה' פעמים אורה כנגד ה' חומשי תורה. ואי' (וי"ר ר"פ י"ט) שני אלפים שנה קדמה תורה לבריאת עולם שנא' ואהי' וגו' יום יום ויומו של הקב"ה אלף שנים והיינו דחכמה ובינה ב' מדות שהם קודם ז' ימי בראשית והם בחי' ב' ימים. וכן נדרש (זח"א קכ"ט א') בא בימים באינון יומין עלאין באינון יומין ידיען ברזא דמהימנותא והיינו ג' ראשונות דבהא תליא מהימנותא דלעילא בעתי"ק ובז"א ובחקלא דתפוחין (כמ"ש זח"ב פ"ח א') והיינו כל שם הוי"ה עם הקוצו של יוד שמרמז לי' המדות כידוע. וזה ענין מה שא' ר' יהודה אלו זכו ישראל לג' ימים היו נכנסין לארץ שנא' וארון ברית ה' נוסע לפניהם דרך ג' ימים לתור להם מנוחה. וג' ימים היינו הג' מדות חג"ת שהאבות מרכבה להן והם ענפים מג' ראשונות. וקדו' האבות הם נגד ג' ראשי הקליפות שהם הקנאה ותאוה הפסולת שיצא מאברהם ויצחק שהם עשו וישמעאל והכבוד שהוא קליפת עמלק שהוא גיאות וכנגדו יעקב שהי' שפל בכל עניניו (ונת' כ"פ) וזה שנא' לתור להם מנוחה היינו לזכות לא"י וכמו"ש בספרי ואין מנוחה אלא א"י שנא' כי לא באתם עד עתה אל המנוחה וגו':
1
ב׳ומה שאמר ת"ק אלו זכו לי"א יום היו נכנסים לארץ וכו' הוא ע"פ מ"ש בס' יצירה עשר ולא תשע עשר ולא אחד עשר. ופירשו עשר ולא תשע על מ' מלכות שלא נאמר שאינו בכלל ע"ס ע"ז אמר עשר ולא תשע שגם מ' מלכות בכלל ע"ס שהוא אני ה' השוכן בתוך בני ישראל. ועשר ולא אחד עשר פירשו על מדת הדעת שהוא פנימיות מכ"ע. והיינו שהוא שער הנ' מנ' שערי בינה שהוא נמסר לבעל תשובה. וזה שא' (רבה ותנחו' חקת) וכל יקר ראתה עינו זה ר"ע וחבריו שהוא הי' שרש תושבע"פ כידוע שהוא הרב חכמה שבא לתקן הרב כעס והוא כנגד החלבנה שבקטרת שריחה רע וע"י שמצטרף עם העשר סממנים גם הוא נותן ריח טוב. וזה מרמז לפושעי ישראל (כמ"ש כריתות ו':) והיינו שכשמצטרף עם כלל ישראל ע"י תשובה עלאה ג"כ נותן ריח טוב ושמא תאמר שהוא י"א ע"ז א' עשר ולא אחד עשר שמדת כתר ודעת הם אחד רק הבע"ת זוכה לשער הנ' שהוא הדעת ע"י תשובה וזה לא נגלה למשה רבינו ע"ה (כמ"ש ר"ה כ"א:) וזה שא' (רבה ותנחו' חקת) דברים שלא נגלו למשה נגלה לר"ע וחביריו והיינו שר"ע הי' בבחי' בע"ת וכמו שאמרו (פסחים מ"ט:) אמר ר"ע כשהייתי ע"ה וכו' ומשה רבינו השיג הדעת ע"י השגת כ"ע שכל הנעלם מכל רעיון. והיינו התושבע"פ כמו שהי' כלול בלוחות ראשונות התושבע"פ בתוך התושב"כ ונקרא הלכה למשה מסיני. וכמו שנזכה לעתיד דכתיב ולא ילמדו עוד איש את רעהו וגו' כי כולם ידעו אותי וגו' שיזכו לתושבע"פ בבחי' תושב"כ. וזה שא' (נדרים כ"ב:) אלמלא חטאו ישראל לא ניתן להם אלא ה' חומשי תורה וכו' וספר יהושע שהוא התושבע"פ שקיבל משה מסיני ומסרה ליהושע וזה שא' (שם) שערכה של א"י הוא דארץ מ' מלכות ומלכות פה תושבע"פ קרינן לה (ונת' במ"א) והבעל תשובה ג"כ משיג הדעת רק ע"י בינה תשובה עלאה וזוכה לשער הנ' שהוא ג"כ הדעת פנימיות מכ"ע. וע"ז נא' כי תבא חכמה בלבך ודעת לנפשך ינעם והוא מתשובה שקדמה לעולם. וזה שא' עשר ולא אחד עשר שאף בחי' הדעת של בע"ת הוא בכלל ע"ס והוא פנימיות מכ"ע. וזה שא' בספרי אלו זכו ישראל לי"א יום היו נכנסין והיינו עשר מדות שנקראו ימים עם מדת הדעת אם היו מתבררין ישראל בהם היו נכנסין מיד. וזה שנא' בפ' זו עלה רש שמיד מקדש ברנע היו עולין אך אחד עשר יום מחורב עד קדש ברנע שהיו צריכין להתברר בי"א המדות שהם ע"ס עם מדת הדעת. ור' בנאה אומר אלו זכו ישראל ליום אחד היו נכנסין לארץ שנא' היום אתם יוצאים וגו' והי' כי יביאך וגו' מיד. והשיעור יום אחד ולא אמר תיכף ברגע צאתם ממצרים דלפני הקב"ה שוה רגע כמו אלף שנה. אך דידוע דעשר מכות היו נגד ע"ס מתתא לעילא שבכל הט' מדות הי' נגוף למצרים ורפוא לישראל שבכל מכה יצאו ישראל מקליפה א' ונכנסו בקדושה למדה שכנגדה. ובמכה עשירית יצאו מקליפה עשירית ראשית דקליפה ונכנסו בקדושה במדת כ"ע שהוא ראשית דקדושה וכמו שא' בראשית בשביל ישראל שנקראו ראשית. ואז נקראו בני בכורי ישראל שקשורים בשורש ראשית המחשבה. וזה פי' היום אתם יוצאים שביציאתם נתבררו באותו יום במדת כנס"י עד השורש עד כ"ע. וזה שאמר ליום אחד היו נכנסין והיינו מ' מלכות שכנס"י מרכבה לה וזה שנא' ולקחתי אתכם לי לעם וגו'. ומדה זו ג"כ כלולה מעשר. ואבא יוסי אמר אלו זכו ישראל כיון שעלו פרסות רגליהם מן הים היו נכנסין לארץ שנא' עלה רש וגו' אף שזה נאמר בקדש ברנע. אך המכוון שתיכף בקריעת י"ס דאי' (במכילתא וזוה"ק בשלח) ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל היו אז ראוים לכנוס תיכף לא"י כמו לעתיד. והיינו ע"ד מ"ש (זח"ב נ"ד א') על אז ישיר א"ז אלף אנקיב בחשוכי ונהיר לכל עיבר עד דמטו לזיין ושם בהשירה כתיב תביאמו ותטעמו אך אח"כ נתבטל תיכף כמו שנא' ויצאו אל מדבר שור וכמ"ש בזוה"ק (ח"ב ס' א') דבעי לאסתכלא וכו' ולא אשכחוהו. ואח"כ במ"ת זכו שוב למדרגה זו וזה שנא' וארון ברית ה' נוסע לפניהם דרך שלשת ימים להתברר בג' המדות חג"ת שכנגד ג' ראשי הקליפות לתור להם מנוחה שהיו ראוין לזכות אח"כ למנוחה שלימה שהוא א"י אחר שמקודם כבר נתבררו במדת מלכות בכל ע"ס שבה. אך מ"מ כשנתקלקל בעגל קודם ביאת משה אז הוצרכו להתברר בכל הי"א מדות ע"ס עם מדת הדעת שער הנ'. וזה שנא' אחד עשר יום מחורב וגו' עד קדש ברנע ושם אמר להם משה עלה רש כאשר דבר ה' אלהי אבותיך לך. שכבר הייתם ראוים לעלות משעלו פרסות רגליהם מן הים אחר שנתבררו במדת מלכות עד כ"ע ביום צאתם ממצרים כמו שנא' היום אתם יוצאים ונתבררו בכל ע"ס שבמדת מלכות כנ"ל. ונמצאו כל דברי החכמים עולים בקנה אחד ומא"ח ומא"ח ולא פליגי וכמו שנא' בפסוקים הנז'. אך ע"י קלקול המרגלים נתקלקל הכל וגלגל השי"ת עליהם מ' שנה במספר הימים אשר תרתם וגו' וכמ"ש בספרי. ובכל שבת זוכין למנוחה כמו שנא' יום מנוחה וקדושה לעמך נתת. וע"י שבת תתאה שזוכין בשמירת שבת יכולים לזכות לעשות את השבת שבת עלאה ואתפני יצה"ר מן תמן (כמ"ש תי"ז תי' מ"ח) ומיד נגאלין כמו"ש (שבת קי"ח:) אלמלא משמרין ישראל ב' שבתות שבת תתאה ושבת עלאה מיד נגאלין:
2