פרי צדיק, דברים ו׳Peri Tzadik, Devarim 6
א׳ראה נתתי לפניכם את הארץ באו ורשו וגו' פתח ראה בלשון יחיד ואח"כ לפניכם לשון רבים וכן כל הפסוק. ואח"כ כתיב ראה נתן ה' אלהיך לפניך את הארץ עלה רש וגו' הכל בלשון יחיד. גם כל ענין מה שנא' ראה נתתו לשון עבר וכן נתן לשון עבר ואח"כ באו ורשו עלה רש. ואח"כ כתיב ה' אלהיכם ההולך וגו' במצרים לעיניכם ובמדבר אשר ראית אשר נשאך וגו' דקדק הפ' לעיניכם ראית ומתחלה מדבר בלשון רבים ואח"כ לשון יחיד. ואח"כ אם יראה איש באנשים האלה וגו' זולתי כלב בן יפונה הוא יראנה ולו אתן את הארץ וגו' ק' למה זכר הוא יראנה הלא אמר ולו אתן את הארץ ויש בכלל מאתים מנה. גם אח"כ כתיב בפרשה ראה נתתי בידך את סיחון וגו' ואת ארצו החל רש והתגר בו מלחמה מה הדיוק הלשון ראה. גם יש להבין דכתיב נתתי לשון עבר ואח"כ כתיב החל רש והתגר בו מלחמה לשון עתיד. ואח"כ כתיב ג"כ ראה החילותי תת לפניך את סיחון ואת ארצו החל רש וגו'. אך הענין הוא שכבר אמרנו במה שנא' בפ' פנחס על יהושע ולפני אלעזר הכהן יעמוד וגו' שענין הראי' נמסר לאלעזר שע"י הראי' של אלעזר יכנוס ביהושע הכח להנחיל לישראל א"י שהוא שורש תושבע"פ שיש לכל אחד מישראל לחלקו. שבכח הראי' של אלעזר יכניס בו ביהושע האור כי טוב וזה שנא' שם על פיו יצאו ועל פיו יבואו (ונת' במ"א). והנה כעין שינוי זה מצינו בר"פ ראה דכתיב ראה אנכי נותן לפניכם היום וגו' שפתח ראה לשון יחיד לפניכם לשון רבים ואמרו מרבינו הק' זצ"ל שהנתינה לפני כל אחד מישראל והראי' נמסר ליחידי סגולה וזה שנא' ראה לשון יחיד אנכי נותן לפניכם לשון רבים עכ"ד. ולדרכינו יתכן שענין כח הראי' הי' עיקרו מסור למשרע"ה להכניס בראייתו האור כי טוב וע"י הראי' שלו הי' יכול לנקום באויבי ה' גם לתקן הכל בשורש וזה הכח מסר אח"כ לאלעזר שע"ז אמר אין הכבוד זז מבית אביך (כמ"ש ספרי פנחס) וזה שנא' ראה אנכי היינו לראות את אנכי אנכי בי' כתר (זח"ג רנ"ו ב') וזה הוא כח הראי' של משה רבינו וזה נמסר רק ליחידי סגולה. נותן לפניכם היום וגו' לפני כל ישראל הברכה וההיפך. וכן כאן אמר ראה ל' יחיד שכח הראי' נמסר רק ליחידי סגולה. וע"י כח הראי' נתתי לפניכם את הארץ ארץ מרמז לשכינתא מדת מלכות פה תושבע"פ שכל אחד מישראל יש לו חלק בזה אך ע"י ראיית היחיד יכנוס האור כי טוב בכל ישראל. כמו שאמרנו במה שנא' ולפני אלעזר הכהן יעמוד. ואמר באו ורשו את הארץ אחר שהועיל ראיית היחיד לקנות א"י ולכבשה ולהשיג כח קדושת א"י שהוא בחי' תושבע"פ עי"ז באו ורשו את הארץ אשר נשבע ה' לאבותיכם לאברהם ליצחק וליעקב לתת להם ולזרעם אחריהם. ובספרי אשר נשבע ה' לאבותיכם ומה ת"ל לאברהם ליצחק וליעקב כדי אברהם בעצמו כדי יצחק בעצמו כדי יעקב בעצמו. והיינו דשבת הוא שרש תושבע"פ כמ"ש (זח"א מ"ז ב') דא תושבע"פ דאיהו יום שביעי דשבת מ' מלכות ומלכות פה תושבע"פ קרינן לה ואי' בזוה"ק (ח"ב ר"ד א') שבת ש' רזא דג' אבהן וכו' ובת מתעטרא בהו. וכח תושבע"פ לתברא היצה"ר ולתקן הרב כעס וע"ש זה נקרא ישראל ע"ש כי שרית עם אלהים ואנשים ולית לך מלה לתברא יצה"ר אלא אורייתא (זח"א ר"ב א') והיינו תושבע"פ:
1
ב׳וכבר אמרנו שיעקב שנקרא ישראל הוא ע"ש זרעו שמטתו שלימה ויוכלו לכבוש היצה"ר (כמו שנת' פ' וישלח) ומצינו שאברהם נקרא ג"כ ישראל (כמ"ש מ"ר ר"פ תולדות) והיינו שאחר שנולד יעקב גם אברהם מטתו שלימה שעשו וישמעאל אינו מזרעו (כמ"ש נדרים ל"א.) וזה שא' כדי אברהם לעצמו כדי יצחק לעצמו יצחק ג"כ נקרא ישראל (כמו"ש מ"ר שם) אחר שנולד יעקב. כדי יעקב בעצמו שהוא זכה למדרגת אמת תתן אמת ליעקב ושפת אמת תכון לעד. וזה שנא' לתת להם ולזרעם אחריהם שיהי' נשאר כך לעולמי עד. ובשבת זוכין לקדושת ג' האבות והוא שורש תושבע"פ כאמור. וזה נאמר בחורב שאז זכו כל ישראל לבחי' ראי' כמ"ש בזוה"ק (ח"ב פ"ב א') חמו ישראל מה דלא חמא יחזקאל בן בוזי ואז היו ראוים לכנוס תיכף לא"י ביום אחד ואח"כ כתיב ונבא עד קדש ברנע ואומר אליכם באתם וגו' ראה נתן ה' אלהיך לפניך וגו' ג"כ כתיב ראה נתן לשון עבר שע"י הראיה כבר זכו שנתן לפניך את הארץ וכתיב ה' אלהיך שזה מורה כמו במ"ת אנכי ה' אלהיך והוא כענין מה שנא' בר"פ ראה ראה אנכי כנ"ל. וזה נאמר ליחיד שלו נמסר כח הראי' להכניס האור כי טוב ולכבוש את הארץ ולהשיג קדושת הארץ התושבע"פ שהוא מטלא דעתיקא אך מה שנא' כאן אח"כ ג"כ לשון יחיד עלה רש כאשר דיבר ה' אלהי אבותיך לך הוא ע"פ מה שנא' אח"כ ה' אלהיכם ההולך לפניכם הוא ילחם לכם ככל אשר עשה אתכם במצרים לעיניכם כתיב הפ' כולו לשון רבים ואח"כ כתיב ובמדבר אשר ראית אשר נשאך לשון יחיד בכל הדרך אשר הלכתם וגו' שוב בלשון רבים. וכ' בבעה"ט שלא הי' הדרך בכולם שוה אלא לכל אחד לפי מה שהי' צריך הי' הענן נושא אותו יש בגובה ויש בנמוך ע"כ. ולדרכנו יתכן שבמצרים זכו כל ישראל להתגלות עתיקא במכה עשירית ואח"כ על הים ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל (כמ"ש במדרשים) וכן אח"כ במ"ת וכמו שזכרנו מהזוה"ק. וזה שנא' אשר עשה אתכם במצרים לעיניכם שזכו כולם להראו'. ואח"כ במדבר שוב כל אחד ראה לפי מדרגתו ואין ראיית כולם שוה וזה שנא' אשר ראית אשר נשאך ה' אלהיך כאשר ישא וגו' שכל אחד ראה לפי מדרגתו יש במדרגה גבוהה ויש במדרגה נמוכה מזה. וכן הענין כאן בקדש ברנע כתיב שוב לשון יחיד אף בירושת הארץ עלה רש כאשר דיבר ה' אלהי אבותיך לך שכל אחד יזכה בקדושת הארץ ובתושבע"פ כפי מדרגתו ושרשו. אל תירא ואל תחת אל תירא מהיצה"ר שלא יניח לך לזכות בתורה ואל תחת מהעבר שהתושבע"פ הוא עצה לתברא יצה"ר גם לתקן העבר כמו שנא' ולכל בשרו מרפא. וזה הענין מה שנא' אח"כ אם יראה איש באנשים וגו' שהם לא יזכו להראי' כלל זולתי כלב בן יפונה יזכה לב' המעלות הוא יראנה שיזכה למעלת הראי' ועי"ז יוכל לכבוש הארץ ולהשיג קדושתה ולו אתן את הארץ במתנה קיימת לעולמי עד שיוקבע בלב לדורות קדושת תושבע"פ וזה שנא' אח"כ יהושע בן נון העומד לפניך דייקא שזה הכח מסר משה רבינו ליהושע ע"י הראיה שהכניס בו האור כי טוב ועי"כ הוא ינחילנה את ישראל שיחלק לכל אחד ואחד מישראל כח חלקו בתושבע"פ שזה עיקר חלוקת הארץ שזה שא' (נדרים כ"ב:) שערכה של א"י הוא. ואח"כ נמסר כח הראי' לאלעזר הכהן וכמו שנא' ולפני אלעזר הכהן יעמוד וגו' על פיו יצאו ועל פיו יבאו. שאחר שילוח מרגלים נמסר כח הראי' ליחידי סגולה וכאמור. ומ"מ בפ' ראה כתיב נותן לפניכם בלשון רבים דשם מיירי בברכה והיפך אשר תשמעו וזה נמסר לכל ישראל. וזה שנאמר אח"כ ראה נתתי בידך את סיחון וגו' נתתי לשון עבר שע"י הראי' כבר זכו לכבוש קליפת סיחון ואת ארצו החל רש והתגר בו מלחמה שאח"כ צריך השתדלות האדם למלחמת היצה"ר ובפשטות לכבישת הארץ. ובבעה"ט כ' מלמד שהראהו שר של סיחון וידו כפותה והמכוון ג"כ כאמור שע"י הראי' זכו לכבוש הקליפה של סיחון שיהי' ידו וכוחו כפות כדי שיוכלו לכובשו. ואח"כ כתיב ויאמר ה' אלי למשה ראה החילותי תת לפניך את סיחון ואת ארצו והיינו שע"י הראי' זכה לכבוש את סיחון ואת ארצו ופירש"י כפה שרו תחת רגליו של משה והדריכו על צוארו. והוא ע"ד מה שאמרנו במה שנא' ישמח צדיק כי חזה נקם שנדרש (מ"ר מטות) על משה רבינו וכתיב פעמיו ירחץ בדם הרשע. ואמרנו שע"י הראי' זכה לתקן הכל עד השורש פעמיו ירחץ אף מה שהאדם דש בעקביו. וכן כאן אמר תחת רגליו של משה וכו'. ואמר אח"כ החל רש לרשת את ארצו היינו להוציא הכל מסיחון אף שורש הקליפה. וכמו שאמרנו במה שנא' אחרי הכותו את סיחון וגו' אשר יושב בחשבון היינו שורש הקליפה שנשאר עוד יושב בהווה ג"כ בחשבון וזה הכה משה רבינו בעצמו ומסר הכח לכל ישראל לעקור מהשורש כל שורש הקליפה והוא ע"י כח תושבע"פ. וכמו שנא' בז' האומות לא תחיה כל נשמה לעקור משורש כל הקליפה. ובסיחון הי' כח זה מיוחד למשה רבינו. וזה שנא' אחרי הכותו וגו' הכותו דייקא ואז הואיל משה באר את התורה וגו' וכמו שאמרנו למעלה:
2