פרי צדיק, דברים ז׳Peri Tzadik, Devarim 7
א׳בספרי מה ת"ל אלה הדברים מלמד שהיו דברי תוכחות שנא' וישמן ישורון ויבעט כיוצא בו אתה אומר דברי עמוס וכו' שהיו דברי תוכחות שנא' שמעו הדבר הזה פרות הבשן וגו' כיו"ב אתה אומר ואלה הדברים אשר דיבר ירמי' וגו' ומה ת"ל אלה הדברים שהיו דברי תוכחות וכו' כיו"ב וכו' ואלה דברי דוד האחרונים מלמד שהם דברי תוכחות וכו'. הנה פ' אלה הדברים מתחיל מתחלה מראש הס' אלה הדברים וקאי על כל הספר והספרי מייתי מפסוק וישמן ישורון שבפ' האזינו. אך הענין של דברי תוכחות הוא כדי להכניס יראת ה' בלב שיראה שממ"ה הקב"ה עומד עליו ורואה במעשיו ומיד יגיע אליו היראה (כמ"ש בהג"ה ריש או"ח) וזה שנא' מוכיח אדם אחרי חן ימצא וגו' ובמ"ר (פ' זו) מוכיח זה משה אדם אלו ישראל וכו' אחרי בשביל להביאן אחרי. והיינו שיצייר תמיד שהשי"ת עומד לפניו וילך אחריו. וכן ע"י היראה בא לתשובה על העבר. וכן נדרש בגמ' לשון יראה על תשובה כמו"ש (ע"ז י"ט.) אשרי איש ירא את ה' אשרי מי שעושה תשובה כשהוא איש. וכן (ברכות י"ז.) נדרש ראשית חכמה יראת ה' תכלית חכמה תשובה וכו' וזה מורה אלה הדברים שהוא כמו זה הדבר בלשון יחיד. שזה מורה שהוא מפורש לנגד עיניו עד שיאמר עליו זה כמראה באצבע וכן אלה הדברים. וזה הי' כח משה רבינו ביחוד שנתנבא בזה הדבר (כמ"ש ספרי מטות). ומייתי מעמוס דכתיב ג"כ שמעו הדבר הזה וגו' והיינו דברי תוכחות שהאיר לראות שממ"ה עומד עליו. וזה ג"כ מוכיח אדם אחרי בשביל להביאן אחרי להיות אחרי ה' אלהיכם תלכו ויהי' ממ"ה הקב"ה עומד לפניו. וכן מה שנא' ואלה דברי דוד האחרונים וגו' דכתיב ואלה שהוא מפורש עד שיהא מראה באצבע וכתיב בדוד נאום הגבר הוקם על שנדרש (מו"ק ט"ז:) שהקים עולה של תשובה שתשובה בא ע"י יראה. ומייתי אח"כ כיו"ב דברי קהלת בן דוד וכו' אף ששם לא נזכר לשון אלה או זה אך שלמה המלך שהי' מרכבה למ' מלכות הי' ג"כ כמו משה רבינו שהי' מפורש כמראה באצבע ע"י מהימנותא שלימתא שממ"ה עומד עליו ותמיד עומד לפני המלך. וכן אי' בגמ' (ר"ה כ"א:) בנביאים לא קם במלכים קם והי' דבריו ג"כ דברי תוכחות כמו מוכיח אדם אחרי להיות אחרי ה' תלכו ויהי' ממ"ה עומד לפניו תמיד. ואמר ז' הבלים ו' הבלים כנגד ששת ימי המעשה ובשבת שראה דכתיב מחללי' וגו' שאדם חוטא בו וכו' שיוכל היצה"ר לכנוס בו ולהיות מחללי' אמר גם זה הבל עד לעוה"ב יום שכולו שבת. וסוף דבריו סוף דבר הכל נשמע שבסוף יהי' נשמע רק את האלהים ירא ומש"ה חשב גם דברי קהלת דברי תוכחות. וזה שנדרש במד' (מ"ר פ' זו) ממחליק לשון זה בלעם שהחליק בנבואותיו וגבה לבם ונפלו בשטים. והוא שבלעם ג"כ היה בקליפה יודע דעת עליון דעת דקליפה כמ"ש (זח"ג קצ"ד א') וכן נדרש שם אבל באו"ה קם ומנו בלעם. והיינו שדבריו ג"כ היו דברי ה' שהי' שכינה מדברת מפיו וכמ"ש בזוה"ק (שם ר"י ב') וכה תדבר הרי כה וכו' דכד תפתח פומך היא תמלל מילין וכו'. וכן מצינו שחשבוהו בין ז' שאין להם חלק לעוה"ב (סנהד' צ'.) ואמרנו שמספר ז' כנגד ז' המדות מה שפגמו כל אחד במדה אחת ומהאי טעמא רצו לחשוב שלמה לשביעי (כמש"ש ק"ד:) שסברו שמפני שהוא הי' מרכבה למ' מלכות ונכתב עליו פגם לכן הוא השביעי. ואחר שיצא הב"ק המעמך ישלמנה וגו' אז חשבו לבלעם שהוא ג"כ לעומת זה נגד מדת שלמה בקדושה (ונת' במ"א). וזה שנדרש ממחליק לשון על בלעם שהוא ברשעתו הכניס בהם ע"י שסיפר בגדולות ישראל שגבה לבם ונפלו בשטים. ושבת זמן תשובה וכמו"ש (בפרדר"א פי"ט) טוב להודות לה' שכל מי שמודה ועוזב ניצול מגיהנם שכן מורה מדת מלכות שנקרא זאת כידוע שמורה ג"כ שמפורש לנגד עיניו ע"י אמונה שממ"ה עומד עליו ומיד יגיע אליו היראה וכמ"ש (זח"א ה' ב') שבת דמעלי שבתא איהי יראה ושריא בה יראה ועי"ז בא לתשובה כאמור. וזה שא' בגמ' (תמיד כ"ח.) שכל זמן שתוכחות בעולם נחת רוח באה לעולם טובה וברכה באין לעולם והיינו בשבת ראי' (ב"ר סו"פ י') ומה נברא בו לאחר ששבת שאנן ונחת וכו' טובה וברכה. אור כי טוב שיש בו בשבת כמ"ש בס' הבהיר לקח שביעי ושם להם במקומו וברכה דכתיב ויברך אלהים את יום השביעי. וזה שנא' מוכיח אדם אחרי שזה מורה על קדושת השבת שממ"ה עומד עליו. חן ימצא כמ"ש (ב"ר פ' ט') עולמי עולמי הלואי תהא מעלית חן לפני בכל עת כשם שהעלית חן לפני בשעה הזו שבשבת כל הבריאה מצאה חן בעיניו. ותיכף בכניסת השבת כתיב וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד שנדרש (שם) על כל ההיפך שראה השי"ת שמזה יהי' טוב מאוד שאז נתקן הכל:
1