פרי צדיק, עקב ו׳Peri Tzadik, Eikev 6
א׳בזוה"ק פ' זו (רע"ב ב') דשבתא איהי מלכתא ואיהי כלה ובגין דא הוו נפקי מארי מתניתן ע"ש לאקדמותי לאורתא והוו אמרי באי כלה באי כלה. ובגמ' (שבת קי"ט.) ר' חנינא וכו' אמר בואו ונצא לקראת שבת המלכה. ובגמ' (ב"ק ל"ב:) הגי' בר' חנינא בואו ונצא לקראת כלה מלכתא ואמרי לה לקראת שבת כלה מלכתא ר' ינאי מתעטף וקאי ואמר בואי כלה באי כלה. הענין הוא ע"פ מ"ש בזוה"ק אח"כ יצר טוב מטרוניתא קדישא מלכות הקודש דנחתא בשבת וכו' והוא ע"ד שא' (ביצה ט"ז.) חוץ משבת שנתנה להם בצנעא שנא' ביני ובין בנ"י אות הוא לעולם וכו' מתן שכרה לא אודעינהו ואבע"א וכו' נשמה יתירה לא אודעינהו דארשב"ל וכו'. והוא שבשבת יש ב' ענינים אחד מתן שכרה וזהו לדעת כי אני ה' מקדשכם שהשי"ת נותן בשבת קדושה בהאדם וע"ז אמרו בגמ' מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה ואני מבקש ליתנה לישראל וכו' שזהו הקדושה שנותן השי"ת ללב האדם ואז נקראו ישראל בבחי' מטרוניתא ומלכתא כמ"ש במד' (תנחומא פ' קדושים) הואיל ונקדשתם לשמי וכו' היו קדושים כשם שאני קדוש וכו' מלה"ד למלך וכו' הואיל ונתקדשת לשמי אני מלך ואת מלכה כשם שהוא כבודי כך הוא כבודך וכו'. וזה נקרא שבת מלכתא ומטרוניתא ובזה נאמר כי אות היא ביני וביניכם לדורותיכם לדעת כי אני ה' מקדשכם שהשי"ת מצידו נותן הקדושה. ולכן אמרו ע"ז במד' (שמו"ר סו"פ כ"ה) בן נח ששבת חייב מיתה משל למלך ומטרונה יושבת כנגדו העובר ביניהן חייב מיתה. וזהו שא' בגמ' מתן שכרה לא אודעינהו. והב' הוא הנשמה יתירה שיורדת לכל אחד מישראל בכל מעלי שבת היינו שכל אחד מישראל משיג בשבת חשק מחודש לעבודת השי"ת. וזהו הפי' בזוה"ק הנ"ל יצ"ט וכו' דנחתא בשבת דיצר פירושו חשק כמו שנא' שמרה זאת לעולם ליצר מחשבות לבב עמך וגו'. שכאשר ראה דוד המע"ה אז איך שנדבו בנדבת לבב ובחשק גדול ביקש מהשי"ת שמרה זאת לעולם ליצר וגו' שהחשק שיש להם לישראל שיהי' זאת לעולם וזה נקרא נשמה יתירה דנשמה הוא הנר ה' נשמת אדם וכתיב נר לרגלי דבריך ואור לנתיבתי. ובכל שבת משיג כל אחד חשק מחודש לעבודת השי"ת וזה נקרא בחי' כלה כמו שמצינו בגמ' (מו"ק כ"ה:) ככלה חדשה. וגם ע"ז נאמר ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם וגו' וינפש. וזה שא' בגמ' נשמה יתירה לא אודעינהו. וע"ז שייך מה שאמרו באי כלה באי כלה ב' פעמים שהוא נגד לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו. דיצר טוב דנחתא בשבת שא' בזוה"ק משמע שיורד מן השמים חשק חדש ללב חכם לימינו חשק מחודש לתורה ועבודת השי"ת. וללב כסיל לשמאלו שירצה לתקן הלב כסיל שיהי' ג"כ טוב שהיצר יהי' רק לטוב. ולכן אומרים ב' פעמים באי כלה ופעם ג' אי' בפע"ח לומר באי כלה שבת מלכתא בלחש. ואי' בסה"ק שהב' פעמים הם כנגד חכמה ובינה ופעם ג' הוא נגד דעת ולכן אומרים בחשאי. דחכמה ובינה הוא ימינא ושמאלא חכמה כנגד לב חכם לימינו ובינה הוא כנגד הלב כסיל לשמאלו שע"ז נאמר ולבבו יבין ושב ורפא לו שהוא לתקן הלב כסיל ג"כ. ופעם ג' אומרים בחשאי שהוא נגד בחי' דעת שהוא חיבור חו"ב והוא פנימיות מכ"ע וזה בא בחשאי. ולכן אומרים אז שבת מלכתא דכ"ע איהו כתר מלכות וגם כנס"י נקרא בבחי' מלכתא שזהו מ"ש במד"ת הנ"ל כשם שאני מלך את מלכה שמורה שישראל קשורין בראשית המחשבה. ור' חנינא מתעטף וקאי וכו' אמר בואו ונצא לקראת שבת המלכה ולמי אמר בואו וגם למה אמר בלשון רבים. והענין הוא שאמר בואו לב' המדריגות היצ"ט דנחתא בשבת ללב חכם וללב כסיל כנ"ל שיבאו הב' סייעתות אלו של הנשמה יתירה ונצא היינו שנצא לגמרי מעניני הגוף שהוא בחי' התפשטות הגשמיות שלא נרגיש כלל מעניני הגוף. וכמו שאיתא במכילתא ע"פ ועשית כל מלאכתך שיהי' כאלו כל מלאכתך עשויה דאף דאי' (שבת קי"ג:) דיבור אסור הרהור מותר מ"מ יותר טוב להסיח דעתו מכל עניני עוה"ז. דשבת אי' בזוה"ק שהוא יומא דנשמתין ולאו יומא דגופא כלל. וע"ז אמר בואו היינו לב' המדרגות כלה ב' הרצונות הנ"ל ונצא מכל עניני הגוף שהוא בחי' התפשטות הגשמיות לקראת שבת מלכתא היינו המתנה טובה שבא מצד השי"ת כמו שנא' לדעת כי אני ה' מקדשכם שהשי"ת נותן קדושה בהאדם כנ"ל. דאז נקראו ישראל ג"כ בבחי' מלכות שע"י שמקבלין עליהן עול מלכות שמים עי"ז ניכר מלכותו ית"ש דאין מלך בלא עם. ואז נקראים מטרוניתא ומלכתא כשם שהוא כבודי כך הוא כבודך ומשל למלך ומטרונה יושבת כנגדו כנ"ל וזה מ"ש בזוה"ק הנ"ל דאיהי מלכתא ואיהי כלה שהם ב' הענינים שיש בשבת כמו שנתבאר:
1