פרי צדיק, עקב ז׳Peri Tzadik, Eikev 7
א׳בזוה"ק (ח"ב פ"ח א') האי מאן דאשלים תלת סעודתי בשבתא קלא נפיק ומכרזא עלי' אז תתענג על ה' דא סעודתא חדא לקבל עתי"ק והרכבתיך על במתי ארץ דא סעודתי תניינא לקבל חק"ת קדישין וכו'. נראה שחשב סעודה ראשונה דעתי"ק ושני' דחקל תפוחין ואנו אומרים בלילה דא הוא סעודתא דחק"ת ובבוקר דא הוא סעודתא דעתי"ק וכן משמע בזוה"ק (שם ע"ב). הענין הוא ע"פ מה שאמרנו הפי' ברע"מ פ' זו (רע"ג א') שחשב בתוך העשר תיקוני סעודה תליתאי למיכל ג' סעודות בשבת והלא אין אוכלין בפעם אחת רק סעודה אחת ואיך נחשב זאת לאחד מתיקוני סעודה לאכול ג' סעודות. ואמרנו שבאמת בכל סעודת שבת יש בו מקדושת הג' סעודות (ונת' באורך במ"א). וזה הענין שמצד האדם ידוע שהעיקר הוא ההשתדלות ביראה כמו שנא' מה ה' אלהיך שואל מעמך כ"א ליראה. ובכניסת שבת שאז נופל הפחד על כל אחד מישראל כמו שאומרים לפניו נעבוד ביראה ופחד שנקראו אז כל ישראל יראי שמי ואימת שבת על ע"ה. אז הסעודה הוא דחקל תפוחין שהוא בחי' יראה כידוע. והוא כענין שנא' להאדם בתחלה סור מרע ואח"כ ועשה טוב. אבל מצד השי"ת נאמר בעשרת הדברות מקודם אנכי ואח"כ לא יהיה לך שמקודם נתקע ת"ת בלבם ואח"כ נעקר יצה"ר מלבם כמו דאי' במד'. וכן נפשות האבות הקדושים שברא השי"ת ברא מתחלה אברהם אע"ה שהוא מדת אהבה בחי' עשה טוב אח"כ יצחק אע"ה מדת היראה בחי' סור מרע ולכן האריז"ל שסידר הסעודת שבת שאוכל האדם סידר סעודת ליל שבת דיצחק אע"ה ובבוקר דאברהם אע"ה שמצד האדם הראשית הוא היראה להיות מקודם סור מרע ואח"כ זוכה לנהורא להיות ועשה טוב. אבל בזוה"ק הנ"ל שאמר קלא נפיק ומכרזא עליה היינו השכר שזוכה לכן בלילה כשמקבל ישראל על עצמו עול מ"ש ע"י היראה ואי' (שמו"ר פ' כ"ג) נכון כסאך מאז מאז ישיר. והוא ע"פ מ"ש בזוה"ק (ח"ב נ"ד.) ע"פ אז ישיר כד אתנהיר נהירו דעתיקא קדישא וכו' באז. שאז נעשה כביכול הקב"ה יושב על הכסא. ובמד' (ויק"ר פ' ב') הן שהמליכוני תחלה על הים וכו' ואז נעשה בחי' מלך יושב על הכסא. וכתיב מכון לשבתך פעלת ה' מקדש אדני כוננו ידיך ובמכילתא אי' שמקדש של מטה מכוון נגד כסא הכבוד. ואף שלא הי' עוד אז משכן ומקדש רק כיון שקבלו עול מלכותו והמליכוהו עליהם נעשה לב ישראל משכן לשכינה ונקרא מקדש אדני כוננו ידיך. ובגמ' (כתובות ה'.) שע"י מעשיהן של צדיקים נעשה מקדש ואז נעשה הקב"ה מלך יושב על כסא כמו שנא' מכון לשבתך פעלת ה' וכתיב השמים כסאי והארץ הדום רגלי והארץ היינו מקום המקדש וקודם שנבנה המקדש אז נקראו ישראל שקיבלו עול מלכותו בבחי' כנס"י שמכונה ג"כ בשם ארץ נקרא הלב ישראל הארץ הדום רגלי. וכתיב עד די כרסוון רמיו ועתיק יומין יתיב ובגמ' (חגיגה י"ד.) אחד לכסא וא' לשרפרף השמים כסאי וגו'. וזהו רק כשיש התגלות עתיקא ועתיק יומין יתיב. וזה שאמר בזוה"ק הנ"ל דבסעודתא חדא מכרזא עליה אז תתענג על ה' לקבל עתי"ק היינו שאו מופיע מבחי' עתי"ק כיון שמקבל הישראל עליו עול מ"ש ע"י היראה וזוכה עי"ז לאור הראשון שנגנז לעמלי תושבע"פ שהוא בחי' עתיקא. ואח"כ בא השכר והרכבתיך על במתי ארץ לקבל חק"ת ופי' במתי ארץ היינו התאוות הגבוהות והם שרשי הקליפות. וזהו כמו אחר מאמר אנכי נאמר לא יהי' לך שאז נעקר יצה"ר מלבם. אבל מצד ישראל מתחלה סעודתא דחק"ת שמקבל עליו העול מ"ש והיראה ואז מצדו מתגבר על במתי ארץ. ואח"כ בבוקר הוא בבחי' ועשה טוב לקבל ד"ת ואז נהורי' ישרי בה. ובגמ' (שבת קי"ח.) דרש במתי ארץ על מלכיות דכתיב ואתה על במותימו תדרוך. והכל אחד ששרשי הקליפות הם קלי' עשו וישמעאל ומהם מסתעף ל"ה מימינא ול"ה משמאלא. וכיון שזוכה לוהרכבתיך על במתי ארץ על הקליפות ניצול ממילא משעבוד מלכיות שע"י השאור שבעיסה בא ש"מ (ונת' כ"פ). ואמר כאן הלשון אז תתענג על ה' ולא כתיב אענג אותך כמו שאמר הל' והרכבתיך והאכלתיך. אך אור עתיקא הוא האור הראשון שנקרא טל תורה בחי' תושבע"פ והוא נמשל כמו טל שאינו ניכר שיורד מן השמים כן התושבע"פ נראה כמחדש מעצמו לכן נא' הלשון אז תתענג מעצמו. משא"כ מה שנעקר יצה"ר מלב כתיב והרכבתיך שאלמלא הקב"ה שעוזר לו אינו יכול לו. וכן והאכלתיך נחלת יעקב אביך ג"כ בלשון והאכלתיך שהוא מהשי"ת שזה ג"כ מכיר הישראל שהוא מהשי"ת כיון שזוכה לנחלת יעקב. ויעקב אע"ה אמר האלהים הרועה אותי מעודי שהוא הכיר שהכל מהשי"ת וכן בתפלתו אמר ונתן לי לחם לאכול ובגר נאמר רק לחם ושמלה ולא כתיב לאכול. רק הפי' שהכיר שהשי"ת הוא גם המאכיל ולכן נאמר בזה ג"כ הל' והאכלתיך נחלת יעקב אביך:
1