פרי צדיק, קדושים ו׳Peri Tzadik, Kedoshim 6
א׳בפ' זו נכתב עשר פעמים אני ה' אלקיכם כמ"ש בבעה"ט, וכבר אמרנו שבכ"מ מספר עשרה מורה על עשר מדות, והנה אני נקרא מדה אחרונה אני ה' שוכן בתוך בני ישראל, הוי"ה דהיינו יחוד קבה"ו, אלקיכם שהוא בעל הכחות כלם, וכן בעשה"ד פתח אנכי ה' אלקיך דהיינו גם כן כנ"ל, רק דשם יש כ' באמצע שמורה על כ"ע וכמ"ש בזוהר הקדוש (רע"מ פנחס רנו ב) אנכי בי' כתר ובי' אין וכו', והיינו שאז היה מפורש שישראל מבוררים בעל העשר מדות, כ"ע איהו כתר מלכות. והיינו דאז היו ישראל כאיש אחד בלב אחד ומטעם זה נכתב שם בלשון יחיד כמ"ש בזוהר הקדוש (פ' זו פ"ד ב') מה שאין כן כאן, ומ"מ הוזכר כאן עשר פעמים אני ה"א שישראל מבוררין בכל העשר מדות (וכמו שנת' במ"א) וכן מורה היחוד ה' היא האלקים, ושלוש פעמים ראשונים הם כנגד ג' ראשונות, ופתח קדושים תהיו כי קדוש אני ה"א והוא כנגד מדת חכמה דאיקרי קודש עלאה כמ"ש בזוהר הקדוש (ח"ג רצז א) והיינו שיקבע הד"ת שהם קודש עלאה, כמ"ש בזוהר הקדוש קדושים תהיו תהיו ודאי, ואחר כך כ' ואת שבתותי תשמורו אני ה"א והוא שבתותי שבת עלאה שהוא קדושת שבת דעתיקא והוא נגד כ"ע (כמשנ"ת כ"פ) והוזכר מקודם קדושה נגד חכמה שלזכות לקדושת כ"ע והוזכר מקודם קדשוה נגד חכמה שלזכות לקדושת כ"ע הוא רק ע"י שיזכו להתגלות האור שבחכמה שהיא הד"ת שהיא נגד מאמר יהי אור, וה"פ אורה בפ' נגד חמשה חומשי תורה (כמ"ש ב"ר פ"ג) ועי"ז זוכין להיות קשיר בשורש בכ"ע, שהוא שכל הנעלם מכל רעיון, במאמר בראשית בשביל ישראל שנקראו ראשית, וכמו שאומרים בסעודה דעתיקא נהורי' ישרי בה בקביעות והוא כמ"ש (בזה"ק (רע"מ פב ב) ועלת העלות בתר דאנת תמן לית פסק לנביעי דנהורא דאורייתא, ואיתא ברע"מ (לק' פג א) דבי' עלת העלות איהו על כלא כו' דכשזוכין לקדושת עתיקא שהוא כ"ע לית פסק לנביעי דנהורא דאורייתא וז"ש נהורי' ישרי בה. וכעין מה שנאמר קדושים תהיו תהיו ודאי:
1
ב׳ואח"כ כ' אל תפנו אל האלילים ואם היה המכוון על ע"ז ממש יקשה למה הוזכר כאן בשלמא בעשרת הדברות הוזכר ראשונה אנכי ולא יהיה לך קבלת עול מלכותו. מה שאין כן כאן שמדבר מקדושת ישראל קדושים תהיו. ובודאי מי שעובד ע"ז אינו בכלל ישראל ומה טובו לקדושה, ולטעם זה דרשו בגמ' (שבת קמט.) על דיוקנא עצמה שאף בחול אסור להסתכל ופירש"י שהוא צורות חיות משונות ושל בנ"א של מעשים וכו' ע"ש והיינו שבגמרא אמרו מאי גמרא אר"ח אל תפנו אל מדעתכם. ואלו לפי' התוס' דמיירו בשוי' לשם ע"ז הרי הוא בפשיטות אל תפנו אל האלילים וע"כ פירש"ו צורות חיות וכה"ג רק שהוא ראיה שמפנה לבו לדברי בטלה וזהו שאמר ר"ח אל תפנו אל מדעתכם שמי שלבו מלא ביראת ה' אינו מפנה לבו לדברי בטלה. והתוס' שהכריחו ממה דקרו לר"מ בן סימאי בנן של קדושים דלא מסתכל בצורתא דזוזא מכלל דאחריני מסתכלו. התוס' בעצמם (בע"ז נ. ד"ה ה"ג) פי' דיוקנא עצמה על צורתא דזוזא שזה ודאי לא נעשה לשם ע"ז. והקשו מה חסידות איכא כו' ותירצו שאף שהיו צריכין להצורתא דזוזא כדי לדע איזו מטבע ולא שייכא בה הפנאה מ"מ לא הוי מסתכל. וכשהיה נצרך היה מראה לאחרים. ובזוהר הקדוש גם כן הקשה לו לפרש הפסוק על ע"ז ומפרש (פ"ג סע"ב אסור) אסור לי' לב"נ לאסתכלא בשפירו דאנתתא בגין דלא ייתי להרהורא בישא וכו' וכך הוה ר"ש וכו' מאיך עיני' והוה אמר לחברייא אל תפני ואמר אחר כך בזוהר הקדוש ואי סליק ההוא הרהורא בישא עלוי' אעבר משום ואלהי מסכה לא תעשו לכם. והוא עפמ"ש בגמרא (שבת קה:) לא יהיה בך אל זר איזהו אל זר שיש בגופו של אדם הוא זה יצר הרע, והיינו שעל ידי שפונה לדברי בעלה יבוא להרהור ומביא יצר הרע בלבו ועובר על ואלהי מסכה ל"ת לכם, וכמ"ש הרמב"ם (סוף ה' איסו"ב) דאין הרהורין שולטין אלא בלב פנוי מן התורה, וקרו לי' אלהי מסכה עפמ"ש בזוהר הקדוש (ח"א רב א) יצ"ט בעי חדוותא דאורייתא ויצר הרע חדוה דחמרא וניאופין וגסותא דרוחא. ותחלה בא היצר הרע בקלות ומסיתו לחדוה דחמרא, שאומר שנחסר לו שמחה ונצרך לו היין ועי"ז נעשה אצלו הלך ואורח כמ"ש (סוכה נב:) מתחלה קראו הלך ואחר כך קראו אורח ואחר כך קראו איש. וכמ"ש (סוטה ז.) הרבה יין עושה וכן איתא (יומא עד:) כל הנותן עינו בכוסו כל העריות דומות עליו כמישור. וזהו שנקרא היצרהרע של עריות אלהי מסכה שמתחיל בחדוה דחמרא ומביא לידי ניאופין. וכאן נא' פעם ג' אני ה"א נגד בינה ליבא שיכנס היראה למעמקי הלב ולא יפנה אל האלילים, וכן לפ' הגמ' אל תפנו אל מדעתכם היינו שיהיה לבו מלא מיראת ה' ולא יפנה לבו לדברי בטלה שהם הדיוקנאות. ואם יפנה לבו לבטלה ישאר מקום להיצר הרע שהוא אלהי מסכה שיכנס ללבו. ובא כאן הסדר בג' הראשונות חכמה כ"ע ואחר כך בינה. שעל ידי שזוכה לחכמה ובינה מחיבור חו"ב מוחא ולבא יולד הדעת שהוא פנימיות מכ"ע. וזוכה לקדושת עתיקא שקשור בשורש בהשי"ת כ"ע איהו כתר מלכות:
2