פרי צדיק, מסעי ו׳Peri Tzadik, Masei 6
א׳מה שיסד הבעל שם טוב לומר המזמור הודו לה' שנזכר שם הד' הצריכין להודות בכל שבת בכניסתו. הענין הוא מפני שבכל שבת מופיע הקדושה מהשרש נתקן כל הפגמים וקלקולים ממעשה האדם ועל זה נאמר אשר גאלם מיד צר ומארצות קבצם היינו מכל מיני ארציות וירידות ונפילות נתקבץ אז הניצוצות קדושה מארבע כנפות הארץ ומזרח וממערב ומצפון ומים כענין אמרם ז"ל (ברכות י"ז.) מי מעכב שאור שבעיסה ושעבוד מלכיות שהם ענין אחד שעל ידי השאור שבעיסה שבנפשות ישראל על ידי זה כל החסרונות מבחינת היצר הרע שנמצא בישראל על יד זה יש שליטה עליהם לאוה חומה שיש בה גם כן אותה בחינת הרע וכדאיתא במדרש (שיר השירים פ' ב') אחד גולה לברבריא ואחד לאספמיא ה"ה כמו שגליתם כולכם. וכשבא עת התיקון נתקטו כל הניצוצות הקדושה מכל המקומות המפוזרים מארבע כנפות הארץ. ואחר זה נזכרו בפרט כל מיני ירידות ונפילות שנמצא בכל פרט נפש על ידי מעשיו בכל ימי השבוע ועל כולם יש תיקון על ידי קדושת שבת מהופעת השרש כנ"ל:
1
ב׳והנה הראשונה הוא תעו במדבר מרמז על אדם שהולך בטל שהוא כמדבר שלא נזרע ולא נעבד וזהו בישימון דרך שהדרך שלו הוא שמם בלא תורה שנאמר בה אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה' ועל ידי זה עיר מושב לא מצאו כאמרם ז"ל (קידושין מ':) כל שאינו לא במקרא ולא במשנה ולא בדרך ארץ אינו מן הישוב כי אינו מוצא העיר מושב ונקרא בור כמדבר. כי דרך הוא דרך ארץ ועץ החיים הוא תורה. על זה אמר רעבים גם צמאים ר"ל בלא תורה כמו שנאמר לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע דבר ה'. נפשם בהם תתעטף היינו שהוא מגושם כ"כ בעניני עולם הזה עד שהנפש דקדושה נתעטף אצלו בכמה לבושים. ועם כל זה ויצעקו אל ה' וגו' על ידי הצעקה לה' יוכל להיות נתקן ואז וידריכם בדרך ישרה של תורה כמוש"נ כי ישרים דרכי ה'. ללכת אל עיר מושב שיהיה מבחינת ישוב יודו לה' חסדו כי השביע נפש שוקקה ונפש רעבה מלא טוב ואין טוב אלא תורה:
2
ג׳יושבי חשך וצלמות מרמז על אפילו המומרים להכעיס כמו שנאמר אחר זה כי המרו אמרי אל ועצת עליון נאצו וכמאמר חז"ל כלום אנו מתכוונים אלא להכעיסו ולכן נקראים יושבי חשך שאין נוגה להם והמה אסורי עני וברזל שהם בעולם הזה בשאול תחתית כמו מי שאסור בכבלי ברזל ואין לו מקום לצאת מהמאסר שלו. ועם כל זה יש גם לזה תיקון על ידי הזעקה לה' ואז יוציאם מחשך וצלמות וגו'. ושני אלו הראשונים המה ירידה הגדולה יותר מהשניים והיינו אוילים מדרך פשעם ומעונותיהם יתענו היינו בחינת תאוה וכעס ועל ידי זה כל אוכל תתעב נפשם כידוע שראשית חטא הראשון היה בתאות אכילה וממנו בא לשאר התאות שנק' גם כן בלשון אכילה כד"א אכלה ומחתה פי'. ועל ידי אכילה יתירה ושאר תאוה על ידי זה מתתעב הנפש. ועל ידי זה הזעקה לה' ישלח דברו הוא דברי תורה וירפאם וימלט משחיתותם היינו מבחינת שני הפגמים הנ"ל שנקראים השחתה. תאוה כמו שנאמר כי השחית כל בשר. וכעס ידוע שהוא כע"ז ונאמר פן תשחיתון וכדאיתא בגמרא (שבת ק"ה:) על פ' לא יהיה בך אל זר איזהו אל זר שהוא בגופו זהו היצר הרע היינו של כעס:
3
ד׳יורדי הים וגו' ויעמד רוח סערה ותרומם גליו מרמז על מי שטרוד במחשבותיו כל השבוע ואין לו פנאי להסיר טרדת מחשבותיו שהמה כגלים שעוברים עליו תמיד וכאמרם ז"ל (יבמות ק"כ:) על כל גל וגל שעבר עלי וכו' ועל ידי זה וכל חכמתם תתבלע שאין לו ישוב הדעת ויצעקו אל ה' וגו' ויקם סערה לדממה ויחשו גליהם. ובארבעה פרטים אלו נכללו כל מיני ירידות ונפילות שעוברים על האדם. ועל ידי הופעת קדושת שבת יוכלו להתעלות על ידי התקשרות בהשרש. וזה וישם מדבר לאגם מים וארץ ציה למוצאי מים וגו' מי חכם וישמר אלה פי' וישמר המתנה וקיווי על זאת כמו שנאמר ואביו שמר את הדבר וכאמרם שמר לי על הפתח ופירש"י ז"ל המתין היינו שנצרך להיות חכם ולהמתין על הישועה הגם שהוא איננו מרגיש עוד הישועה בנפשו עם כל זה ייחל אל ה' כמו שנאמר קוה אל ה' חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה' קוה וחזור וקוה. ויתבוננו חסדי ה' שבסוף דבר יתבונן היטב שכל זה היה חסדי ה' עליו:
4
ה׳והנה באדם הראשון כשנברא ביום הששי היה מיד בהקלקול הראשון מעין כל הד' פגמים הנ"ל כאמרם ז"ל (סנהדרין ל"ח:) אדם הראשון כופר בעיקר היה מין היה וגם אמרו ז"ל (ב"ר פ' י"ט) שאמר אכלתי ואוכל עוד ונראה כעין להכעיס וגם אמרו ז"ל (ב"ר פ' י"ט) אתמול לדעתי ועכשו לדעתו של נחש היינו שהנחש הטריד מחשבותיו ובילבל חכמתו ועם כל זה ברגע אחרונה של תוספות קדושת שבת נאמר וירא אלהים ת כל אשר עשה והנה טוב מאוד שנתקנו כל הפגמים ממעשה אדם. והענין הזה נוהג בכל ע"ש קודם כניסת השבת קודש לעולם אז הוא עת מוכן להיות נתקנים כל מעשי אדם כבראשית הבריאה. כי בריאת יום הששי הוא נגד העמוד אחד שהעולם עומד עליו וצדיק שמו. בזה יובן מאמר חז"ל (שבת קנ"ו.) מי שנולד ביום הששי יהיה גבר חזרן במצות ופירש"י ז"ל שכן דרך ערב שבת לחזור אחר מצות שבת. ולכאורה אין זה כמו תולדות כל ימי המעשה כמו בחד בשבת גבר ולא חדא בי' שהוא כעין התחלת הבריאה שלא הי' טורחים אז בהכנת שבת. אמנם כי מיד בראשית הבריאה הוכן על זה בריאת האדם ביום הששי להיות האדם עסוק במצות כמו שנאמר מיד ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה ואמרו ז"ל (תי"ז תי' נ"ה) לעבדה זה מ"ע ולשמרה זה מצות לא תעשה. וגם עד היום נתקדש יום ע"ש להכנת האדם מצידו כמו שנאמר והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו. ויש לומר בזה הרמז מה שקורין חז"ל סעודת ליל שבת בשם ערב שבת כמו לעולם יסדר אדם שלחנו בערב שבת וכו' ובזוהר הקדוש נקרא בשם מעלי שבתא והיינו מפני שעיקר קדושת סעודת ליל שבת הוא הכנת התעוררת הקדושה להמשיך עליו מצד האדם ונקרא בשם חקל תפוחין קדישין שהוא מרמז על נשמות ישראל בחינת כנסת ישראל שבא מצד אתעדל"ת ולכן נקרא בשם ערב שבת כענין אמרם ז"ל מי שטרח בע"ש יאכל בשבת כי השם העצם של ערב שבת הונח על התעוררות הנפש מצידו. וקדושת יום השבת הוא נשפע מלעילא ולזה נקרא בשם עתיקא קדישא שהוא השפעת השרש מאתערותא דלעילא:
5