פרי צדיק, מסעי ז׳Peri Tzadik, Masei 7
א׳בסעודת ליל שבת אומרים דא הוא סעודתא דחקל תפוחין קדישין וביום טוב אומרים דקוב"ה ושכינתיה. וכן חקל תפוחין שהוא מדת מלכות בחינת כנסת ישראל נקרא גם כן שכינה על שם אני ה' השוכן בתוך בני ישראל. ונקרא שדה אשר ברכו ה' כמ"ש (תענית כ"ט:) שדה אשר ברכו ה' זה שדה של תפוחים. ובלשון הזוהר הקדוש נקרא חקל תפוחין קדישין והיכן מצינו שדה אשר ברכו ה' אך יום השבת ידוע שהוא כנגד מ' מלכות וכמ"ש בזוהר הקדוש דז' ימי בראשית כנגד ז' מדות תחתוניות וכתיב ויברך אלהים את יום השביעי. ומ' מלכות נקרא שדה על דרך שא' בתוס' (כתובות ב' רע"ב) דהאשה שדה של הבעל ובכל מקום מכניס בזוהר הקדוש ז"א ומ' מלכות דכר ונוקבא ובמדרש (ב"ר פ' מ"ה) איתא בשעה שנכנס יעקב אבינו נכנסה עמו ג"ע הה"ד ראה ריח בני כריח שדה. דג"ע נקרא שדה שתחלת ברייתו של עולם היה שיהיה עיקר שכינה בתחתונים והיינו בגן עדן ששם הושיב השי"ת את אדם הראשון וכתיב קול ה"א מתהלך בגן לרוח היום ושם היה מקום התגלות מ' מלכות היינו הכרת מלכות שמים. ואחר הקלקול שנתגרש אדם הראשון מג"ע נשאר מקום המקדש מקום הראוי להשראת השכינה והיה נקרא שדה. וכן נדרש (ב"ר פ' כ"ב) ויהי בהיותם בשדה ואין שדה אלא בית המקדש המד"א ציון שדה תחרש. והיינו שכל זמן שלא היה נבנה בית המקדש היה המקום הראוי לבית המקדש ולהשראת השכינה נקרא שדה. וכן יצחק קרא למקום המקדש שדה (כמ"ש פסחים פ"ח.) ואיתא בזוהר הקדוש (ח"א קכ"א א') דאית שדה ואית שדה אית שדה דכל ברכאן וקדושין בי' שריין כד"א כריח שדה אשר ברכו ה'. ואית שדה דכל חירוב ומסאבו ושיצא וקטילין וקרבין בי' שריין וכו' דכמו שיש מ' מלכות בקדוש כן זה לעומת זה יש עשרה כתרין מסאבין ויש גם כן מ' מלכות בקליפה ואדום מרכבה למדת מלכות דקלי' ומשום זה מצינו (פסחים נ"ד:) ומלכות חייבת מתי תפול ופירש רש"י שנקרא כן ע"ש הכתוב וקראו לה גבול רשעה. וכן נקראה מלכות אדום בכ"מ בש"ס והוא מפני שעשו הוא מרכבה למדת מלכות דקליפה וזה גם כן שדה דכל חירוב וכו' וקטולין וכו' כנ"ל. ועשו שהיה ציד בפיו והיה מרמה את אביו שהיה אמר שהיה בבית התלמוד לא כך הלכה מן כך וכך לא כך איסורו לא כך היתרו (כמ"ש תנחומא תולדות ח') על ידי זה היה סבור יצחק שהוא מרכבה למדת מלכות דקדושה ולכן אמר ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה'. ובאמת היה יעקב שהיה מרכבה למדה זו מ' כנסת ישראל. וכתיב כריח שדה שבגן עדן מצינו בו ענין ריח כמו שמצינו (ב"מ קי"ד:) ברבה בר אבוה סחט גלימא ריחא וכו'. וכן גבי אלכסנדרוס מוקדון נפל בהו ריחא אמר ש"מ האי עינא מג"ע אתי (תמיד ל"ב:) וכן כתיב וריח לו כלבנון ואיתא בגמרא (יומא ל"ט:) למה נקרא שמו לבנון שמלבין עונותיהם של ישראל. וכן בישראל שנקראו תפוחים כתיב וריח אפך כתפוחים והתוס' (שבת פ"ח סע"א) תמהו על מה דמביא הגמרא שישראל נמשלו לתפוח מפ' כתפוח בעצי היער למה לא הביאו מפ' זה וריח אפך שבו נמשלו ישראל לתפוח. אך ענין וריח אפך כתפוחים ע"ד מ"ש (עירובין כ"א:) תאנים רעות אלו רשעים גמורים וכו' ת"ל הדודאים נתנו ריח אלו ואלו עתידין שיתנו ריח ועל זה נאמר וריח אפך כתפוחים ע"ד מ"ש (אדר"נ פ' ל"א) מים סרוחים מימי חוטמו של אדם ובמדרש (ב"ר פ' י"ב) ואם נתן ביבה על פתחה וכו' והוא נתן ביבו על פתחו והוא נאה והוא שבחו. וביב הוא צינור המקלח מים סרוחים. ועל זה אמר וריח אפך כתפוחים שאף התאנים הרעות שמורים על פושעי ישראל ורשעים גמורים עתידים שיתנו ריח. וזה דכתיב ויפח באפיו נשמת חיים דבזוהר הקדוש (ח"א כ"ו א') נדרש הפ' כל אשר נשמת רוח חיים באפיו במבול על נשמות הצדיקים כגון חנוך ירד וזהו וריח אפיך כתפוחים שכל אחד מישראל אף הרעים עתידין שיתנו ריח שיברר השי"ת דלית נהורא אלא ההוא דנפיק מגו חשוכא ולית טבא אלא ההוא דנפיק מגו בישא כמ"ש (זח"ב קפ"ד א') ויהיה בבחינת כל אשר נשמת רוח חיים באפיו כנ"ל. וזה שנדרש במדרש (ב"ר תולדות שם) וירח את ריח בגדיו ריח בוגדיו כגון יוסף משיתא ויקום איש צרורות. ועל זה נאמר כריח שדה אשר ברכו ה' שזהו שדה של תפוחים. ולכן שם בגמרא שבת הנ"ל דמיירי בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע היינו שהם מוכנים שלא יעשו דבר רק מה שהוא רצון השי"ת (כמו שנת' במ"א) על זה הביא הגמרא שנמשלו ישראל לתפוח מדכתיב כתפוח בעצי היער וגו'. והיינו דכמו שהשי"ת נמשל לתפוח כן ישראל גם כן נמשלו אז לתפו שאז היה זיווג קוב"ה ושכינתיה. וכמו שמצינו גם כן שנדרש (עירובין נ"ד.) מה דכתיב לחייו כערוגת הבשם אם משים אדם עצמו וכו' אף שנאמר על הקב"ה. ומשום זה לא הביא שם מפ' וריח אפך ומיושב קושית התוס' ובשבת כבר אמרנו כ"פ שכמו המקדש במקום כן שבת בזמן הוא מקום השראת השכינה דשבת זמן התגלות מלכותו יתברך שמו והשי"ת שוכן בתוך בני ישראל ונקראו ישראל תפוחין קדישין ומדת כנסת ישראל חק"ת קדישין שהוא מדת מלכות וכאמור:
1