פרי צדיק, נשא י׳Peri Tzadik, Nasso 10
א׳עוד כתב הרמב"ן ויחונך שתשא חן בעיניו וכענין שאמרו עולמי עולמי הלואי תהא מעלת חן לפני בכל שעה עי"ש. וזה המאמר הוא במדרש (ב"ר פ' ט') על פסוק וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד שנאמר בכניסת שבת. ונראה שהרמב"ן מפרש שברכת כהנים הוא כמו ברכת שבת. ומש"ה הביא על יברכך וישמרך כמו זכור ושמור כנ"ל ובויחנך הביא מדרשם על יום השבת. והוא דכתיב ויברך אלהים את יום השביעי כתיב סתם ולא נזכר במה ברכו ומסתמא הוא בברכת כהנים המפורשת בתורה. ויש ראיה לדבריו ממ"ש בזוה"ק (רע"מ פנחס רמ"ה א') בסוד י"ב לחמים שהם כנגד ג' שמות הוי' שבפ' יברכך יאר ישא. ובכל סעודות שבת מניחין י"ב לחמים כמו לחם הפנים. והיינו דברכת שבת הוא אחד עם ברכת כהנים. ובמדרש (ב"ר פ' י"א) ויברך אלהים את יום השביעי ברכו במטעמים והיינו שהברכה היה בעניני אכילה. וכן ברכו במן וקדשו במן הוא גם כן באכילה. ומהיכן למדו שהברכה באכילה אמת שמצינו ברכה באכילה כמוש"נ וברך את לחמך ואת מימיך והסירותי וגו' אך מנ"ל שברכת שבת הוא מעניני אכילה אך הוא כמו שאמרנו שברכת שבת הוא כמו ברכת כהנים וכתיב יברכך ה' כתיב גם כן סתם ודרשו בספרי בברכה המפורשת ומביא פסוק וכה"א ברוך אתה וגו' ברוך טנאך ומשארתך והיינו ברכה באכילה:
1
ב׳והענין הוא שהברכה הוא היפך הקללה ובקללת אדם וחוה לא מצינו לשון ארור דכיון שנאמר להם ברכה ביחוד שנאמר ויברך אותם אלהים לא נאמר בהם קללה וכמו שלא נתברכו החיות מפני הנחש שעתיד לקללה שלא יהיה הוא בכלל ברכה (כמו שפירש"י ז"ל) וכש"כ באדם שנאמר להם ברכה ביחוד. וכשנאמר לשון קללה נאמר רק ארורה האדמה בעבורך וגו' והיינו שמקודם היו כל האכילות מסט' דעץ החיים וכל מה שהיה אוכל היה טועם בהם טעם עץ החיים וכמו שנאמר ועץ החיים בתוך הגן (וכמו שנת' במ"א) ואחר שטעם מעה"ד טוב ורע אז נעשה ערבוב וקוץ ודרדר תצמיח לך ואכלת את עשב השדה ואחר שהזיעו פניו ואמר אני נקשר לאבוס כבהמה נאמר לו בזעת אפך תאכל לחם (כמו"ש במ"ר ופסחים קי"ח.) ומהס"ת היה הברכה בשבת היפך הקללה שהוא באכילה שיהיה בקדושה וכמו שנאמר ויברך ויקדש. והוא ע"ד מה שאמרו (ב"ב י"ב:) קודם שיאכל אדם וישתה יש לו שתי לבבות והיינו לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו ולאחר שאכל ושתה אין לו אלא לב אחד ולא נתפרש איזהו לב אחד. אך הוא כפי האכילה שאם היה אכילתו להנאת הגוף אז מביא לידי שליטת יצר הרע ויש לו רק בלב כסיל לשמאלו וכמו שנאמר ואכלת ושבעת השמרו לכם פן יפתה לבבכם ודרש בספרי פ' עקב שאין אדם מורד בהקב"ה אלא מתוך שביעה והביא מכמה פסוקים (וכ"כ בגמרא ברכות ל"ב.) וכשהאכילה בקדושה אז על ידי האכילה יש לו לב אחד לאביו שבשמים לב חכם לימינו וזהו הברכה באכילת שבת שיביא לידי קדושה. וזהו יברכך ה' דברכת כהנים גם כן באכילה שיהיה בקדושה וזהו וישמרך מן יצר הרע (כמו"ש בספרי) והיינו שהאכילה לא תביא לידי שליטת היצר הרע רק יביא לידי קדושה שיהיה לב אחד לאביו שבשמים שהוא לכו לחמו בלחמי. וזהו פי' ברכו במטעמים שיהיה האכילה בקדושה וכמו"ש בזוה"ק (ח"ב קנ"ד ב') באכילת כהנים מלחם הפנים ובגין ההוא לחם מזונא וכו' אתברכא כל מזונא ומזונא דאכלי ושתאן דלא לקטרגא בהו יצר הרע וכו' והועיל לכל אכילות חול שלהם. וכן אכילת שבת מביא קדושה וזהו הברכה שהוא היפך הקללה כנ"ל:
2
ג׳ואף שמצינו לשון ארור באדם שנאמר ארור כנען וגו' וכן אמר אברהם לאליעזר אין ארור מתדבק בברוך כמ"ש (ב"ר חיי פ' נ"ט) אך באמת הם אינם בכלל אדם כמו"ש (יבמות ס"א.) אתם קרויים אדם וכו' והם עם הדומה לחמור (וכמוש"ש ס"ב.) וכמו"ש (ברכות נ"ח.) ולאו חמרא איקרי דכתיב אשר בשר חמורים בשרם וכן חמרתא מעברתא בעלמא הוא דאזיק (ב"ק מ"ט.) וכן (קידושין ס"ב:) לאחר שאתחרריך כו' מעיקרא בהמה השתא דעת אחרת. ואדם הראשון באמת קרוי אדם וכמו"ש תוס' (יבמות שם) והיינו דכל האומות נקראים בני נח וכמו"ש (נדרים ל"א.) שאיני נהנה לבני נח מותר בישראל וכו' ולא קאמר שאיני נהנה לבני אדם שבאמת ישראל נקראו בני אדם וגם באמת אדם הראשון נקרא אדם כיון שנברא בצלמו בצלם אלהים. ואף לאחר החטא שניטל זיוו כמ"ש בברא"ר פי"ב מקרא דמשנה פניו ותשלחהו. לאחר פטירתו כשנכנס למערת המכפלה שהיו ב' עקביו דומין לגלגלי חמה כמ"ש בב"ב נ"ח א' עי"ש חזר לאור פניו הראשון ממ"ש שם בדיוקני עצמה אל תסתכל. וז"ש במדרש (ב"ר פ' י"א) ברכו באור פניו של אדם קדשו וכו' והיינו שבשבת זוכה ישראל לאור פנים שזהו אנפין חדתין נשמתא דכל שלימו בה כדוגמא דעלמא דאתי. וזהו יאר ה' פניו אליך זה מאור השכינה וכו' (וכמו"ש בספרי והובא ברמב"ן) והיינו שבשבת כל אחד מישראל זוכה לנשמה יתירה אבל יש מדרגות בזה וכמו"ש בזוה"ק (פ' זו רע"מ קכ"ב ב') אלא ודאי לית כל אפייא שוין אפילו ישראל לאו אינון שוין וכו' ועלייהו אתמר ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים תרין דיקנין טבין דאינון דכר ונוקבא דכר מסטרא דאת י' ונוקבא מסט' דאת ה'. והיינו כמו"ש (ירושלמי פט"ו דשבת) דחד אמר לא נתנו שבתות אלא לעסוק בתורה וח"א לא נתנו שבתות אלא להתענג ואיתא בפסיקתא ולא פליגי הא לפועלים הא לת"ח דפועלים שבכל השבוע הם טרודים בעניני עולם הזה שבה יעשה כולו תורה (כמו"ש סא"ר פ"א) ותלמידי חכמים שכל השבוע עסק שלהם רק בתורה להם ניתן השבת רק להתענג היינו שבכל השבוע עסקם בתורה בעמל ויגיעה רק אז תתענג על ה'. וזהו דבפועלים שעסוקין במלאכה כל השבוע משיגים גם כן בשבת נשמה יתירה והם גם כן בצלם אלהים דיקנא מסט' דאת ה' וכמו"ש (ירושלמי פ"ד דדמאי) אימת שבת על ע"ה וכמו שנדרש בזוה"ק ותיקונים על לדורותם לדרתם דעביד לון דירה בתרי בתי לבא כמו"ש (תי' מ"ח וש"מ) והוא מדת מלכות אני ה' השוכן בתוך בני ישראל. ותלמידי חכמים דאינון שבתות ויו"ט שאף בחול עוסקין רק בתורה והשי"ת שוכן בתוך לבם. אז בשבת משיגים אור פנים בצלמו דיקנא מסט' דאת שהוא חכמה קודש עלאה וזהו מ"ש (בתיקונים תי' כ') כמה תוספות נתתין עמה לת"ח דאתקריאו נשמות יתרות וכו' ואילן דמתוספאן לעמא קדישא בע"ש ירתין לון ת"ח ביומין דחול ופו'. והיינו דת"ח בחול זוכין גם כן לאור השכינה שהוא בצלם אלהים מסט' דאת ה'. ובשבת זוכין לדיוקנא בצלמו מסט' דאת י' וזהו ברכו באור פניו וכו'. וזהו מ"ש הרמב"ן ויחנך שתשא חן בעיניו כענין שאמרו עולמי עולמי הלואי תהא מעלת חן לפני וכו' שלאחר החטא בכניסת שבת מלא כל הבריאה חן בעיניו. ואז ויברך אלהים את יום השביעי ברכו באור פניו. שמקודם אמר אדם הראשון ואוכל ואיתא במ"ר (סו"פ י"ט) ואכלתי אין כתיב כאל אלא ואוכל אכלתי ואוכל. פי' שלא האמין עוד בעצמו שיוכל להתגבר על יצרו כיון שראה שאף קודם שטעם מעץ הדעת טוב ורע היה בכח הנחש להסית אותו היה דן ק"ו עתה אחר הקלקול שבודאי אוכל עוד ולא רצה לגנוב דעת העליונה וזה שאמר ואוכל. אך אחר שנכנס שבת ברכו באור פניו ואז ראה שעל ידי השבת יוכל לבוא לידי תשובה ולתקן הכל וכמו שיתברר לעתיד. וכמו שאמר רבינו הקדוש מאיזביצא זצ"ל שלעתיד יהיה הצירוף בפסוק מכל עץ הגן אכל תאכל ומעץ הדעת טוב. ר"ל גם זה תאכל ורק ורע לא תאכל ויתברר שהוא לא אכל רק מהטוב. וכן עתה בני ישראל אוכלים רק מהטוב והקוץ ודרדר מצמיח רק לאותם שאינם קרוים אדם. וז"ש במדרש (ב"ר סו"פ כ"ב) כך הוא כחה של תשובה כ'ו מיד עמד אדם הראשון ואמר מזמור שיר ליום השבת וכו' שעל ידי השבת יוכל לתקן שיהיה הזדונות נעשים כזכיות כשנים הללו שסדורות ובאות מששת ימי בראשית כשלג ילבינו שכן היה מסודר מתחלת הבריאה ויהיה מהכל טוב מאוד (וכמו"ש זח"ב קפ"ד א') דלית נהורא אלא ההוא דנפיק מגו חשוכא וכו' ולית טבא אלא ההוא דנפיק מגו בישא. וזהו שנאמר וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד וכמו"ש בב"ר עולמי עולמי הלואי תהא מעלת חן לפני בכל עת כשם שהעלית חן לפני בשעה זו וזהו פי' ויחנך. וזהו ברכו באור פניו:
3