פרי צדיק, נשא ח׳Peri Tzadik, Nasso 8
א׳בזוה"ק פ' (קמ"ה א' וב') כל מי שיש בו יראת שמים זוכה לענוה וכו' זוכה לחסידות וכו' כל אדם שיש בו חסידות נקרא מלאך ה' צבאות הה"ד כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא וכו' ולהלן ומשום דכהנא אקרי חסיד בעי לברכא כו' וכתיב וחסידיך יברכוכה כה תברכו עי". כי שלשה מדות הללו נמצאים באהרן הכהן יראה דכתיב ואתנם לו מורא ויראיני וגו'. חסידות כמ"ש תומיך ואוריך לאיש חסידיך ענוה כש"נ ואהרן מה הוא ונחנו מה. וג' מדות הללו המה תכלית הקדושה בחי' קדושת אבות הקדושים חסידות יראה וענוה הוא בחי' אברהם יצחק ויעקב שהמה התיקון של ג' פגמים הקנאה והתאוה והכבוד כמו שדברנו כ"פ. והנה ג' פסוקים של ברכת כהנים היוצאים מפי כהן שיש בו שלימות ג' מדות הנ"ל בודאי נרמז גם בהברכות שלימות ג' מדות הנ"ל והיינו כי יברכך ה' מרמז על בחי' חסד לאברהם. [מכתי"ק] ועיקר החסד אינו בעניני הגוף ואברהם אבינו ע"ה שנטע אשל להאכיל לכל באי עולם עיקר כונתו היה מ"ש ויקרא בשם ה' וגו' שלמדם דרך ה' ולברך לה' כמשז"ל במדרש וכן מ"ש בסוכה יכול כל הרוצה לקפוץ כו' ת"ל מה יקר חסדך וגו' היינו דהגמ"ח להגוף עיקרו כשיעשה על ידי זה חסד עם נפשו כאברהם אבינו ע"ה וזה נקרא חסדך אלהים וזה יקר דזהו חסד ה' וגו' על יראיו דמייתי בזוהר שם כי מי שיש בו יראת שמים דבריו נשמעים ועל ידי זה זוכה לחסידות כאהרן הכהן דמקרבן לתורה שדבריו נכנסים בלב השומע [ע"כ] ועיקר הברכה שהוא ענין ריבוי בהשפעה הוא על התחדשות תורה שבעל פה. [מכי"ק] כמ"ש בתמורה על תפלת יעבץ אם ברך תברכני בתורה והוא הראשון אחר משה רבינו ע"ה לעסוק בהתחדשות כמ"ש דהלכות שנשתכחו החזירן מפלפולו ועל זה נקרא יעבץ שיעץ וריבץ כו' [ע"כ] והוא נקראת תורת חסד, וע"ז שייך דוקא ברכת הריבוי מה שאין כן בתורה שבכתב שיש גבול ומספר להתיבות ואותיות ומוזהרים על בל תוסיף. וכן מצינו באברהם אבינו ע"ה שזימן לו הקב"ה שתי כליותיו והיו נובעות ומלמד אותו תורה ועיקר השפעת החסד ירמז על לימוד תורה לאחרים כמו"ש ז"ל תורה ללמדה זו היא תורה של חסד. וכן ע"פ רש ואיש תככים נפגשו דרשו מקודם על תלמיד עם הרב השנינו פרק אחד ואח"ז דרשו על עני ועשיר. וישמרך כי בהשפעת התורה נצרך שמירה שלא יכשל בדקות השגה שלא יטעה. וגם ללמד לתלמיד שאינו הגון כידוע יאר ה' פניו אליך מרמז על בחי' יראה שעל ידי זה זוכין להתגלות מאור פניו ית' כאמרם ז"ל ובמורא גדול זו גילוי שכינה. ויחנך. כי ענין נשיאת חן נמצא על בחי' היראה כאמרם ז"ל ובמורא גדול זו גילוי שכינה. ויחנך. כי ענין נשיאת חן נמצא על בחי' היראה כאמרם ז"ל לא ברא הקב"ה עולמו אלא כדי שיראו מלפניו שנאמר והאלהים עשה שיראו מלפניו וא' ז"ל במ"ר שאמר הקב"ה עולמי עולמי הלואי תהא מעלת חן לפני בכל עת וכו'. ישא ה' פניו אליך הוא נגד בחינת ענוה כאמרם ז"ל (ר"ה י"ז:) נושא עון לשארית נחלתו למי שמשים עצמו כשיריים שאינו נחשב בעצמו לכלום. וכן אמרו ז"ל (ברכות כ:) שהקב"ה אמר איך לא אשא להם פנים שהם מדקדקין על עצמם עד כזית ועד כביצה היינו שהם נותנים שבח והודיה להשי"ת מה שהשפיע להם גם בדוחק הכזית והכביצה מפני שאינם כדאים בעיניהם גם לזה מצד בחי' ענוה ונמיכת רוח שלהם. ואח"ז נאמר וישם לך שלום כי לאחר שנגמרים בשלימות תיקון ג' מדות הנ"ל זוכה להיות לו שלום מכל המלחמות והקטרוגים של היצר הרע כנ"ל. וי"ל שזהו ענין סמיכת כל הפרשיות שמקודם זה נאמר שילוח טמאים צרוע וזב וטמא לנפש שהוא תיקון ג' פגמים הכוללים כמו שדברנו מזה כ"פ. ואח"ז נאמר מצות תשובה שהוא תכלית התיקון. ואח"ז פ' סוטה שהוא גם כן ענין בירור הנפש כידוע שמנחת קנאות מרומז בספירת עומר שעורים לברר הנפש לטהרנו מטומאותינו. ומים המרים מרומז במי מרה שלא יכלו לשתות ממים דאורייתא כי מרים הם. וכאמרם ז"ל (יומא ע"ב:) זכה נעשית לו סם חיים וכו'. ואח"ז נאמר פ' נזיר שהוא גם כן על זהירות מג' פגמים הנ"ל הנרמז באיסור טומאה ותגלחת והיוצא מן הגפן כי טומאה לנפש הוא פגם הכבוד כדברינו כ"פ והיוצא מן הגפן הוא פגם התאוה שבא מן היין כמ"ש הרבה יין עושה. ותגלחת הוא נגד בחי' הכעס כידוע שהלוים שהם מסט' דדינא נאמר בהם והעבירו תער והנזיר הוא להיפך מפני שנקרא נזיר אלהים הוא פרוש מדינים. ואח"ז נאמר ברכת כהנים שהוא שלימות ג' מדות כנ"ל. ואח"ז נאמר ויהי ביום כלות משה שהוא שלימות היחוד דעילת כלה לגינונא:
1