פרי צדיק, פרשת שקלים י״אPeri Tzadik, Parshat Shekalim 11
א׳בתנחומא (ר"פ תשא) ובפסיקתא רבתי (ר"פ י) ולמה מתחילין באדר ותורמין מניסן שלא לדחוק על ישראל והיו מזהירין את ישראל מר"ח וכו' הנה אף שחצי שקל דבר מועט בזמנינו ולכאורה מה שייך ע"ז הטעם שלא לדחוק את ישראל אך כבר כתב הריב"ש (סי' קנג) על שיעור פרוטה שהוא דבר מועט והוא ממון לקדש אשה וכדומה. והשיב דאף בזמנינו יש עשירי עם והוא דבר מועט. אז בזמנם שהיה העניות בהפלגה רח"ל כמ"ש בנחמיה סי' ה' היה אז פרוטה דבר חשוב עש"ב. וז"ש שהיו מזהירין את ישראל מראש חודש היינו הא דתנן בשקלים בא' באדר משמיעין על השקלים והיינו בהכרזת בית דין כפירש"י ולא היה בשבת רק בר"ח באיזו יום שחל והיה בפשוטו שיכין כל אחד מישראל שקלו כדי לתרום בראש חודש ניסן מתרומה חדשה והקדימו מראש חודש אדר כדי שלא לדחוק על ישראל. אבל מה שקורין בפ' שקלים בשבת שקודם אדר או בראש חודש בחל בשבת אי איפשר לומר להודיע שהרי מכריזין מראש חודש ומהגמ' (מגילה כט :) דקאמר כי היכי דליתו שקלים כו' מוכח שתקנת קריאת פרשה שקלים היה בזמן הבית גם כן. וכן לרשב"ג משני משום שולחנות ע"ש. והענין דאיתא ביוצר לפ' זו (סוד"ה אומן) רחום כרחמת נשואיך בכסף כפורים כן שעה שפתינו בשלום פרים. וכן במוסף צחות ניב שפתינו ישולם פרים כי אפס כסף שקלי כפורים. ולכאורה יש להבין דנשלמה פרים שפתינו הוא על קרבנות ומה שייכות שלום פרים על שקלים. אבל ענין קריאת פרשה שקלים ל' יום קודם ראש חודש ניסן הוא לעשות הכנה לענין השקלים שיקריבו מהם הקרבנות שהם לחם ה' כש"נ לחמי לאישי ועל זה אמר (זח"ג ז ב) ישראל מפרנסי לאביהן שבשמים וזה לא היה אפשר רק על ידי שישראל תרמו שקליהן. והוצרכו ישראל הכנה לזה ל' יום קודם ראש חודש ניסן שתרמו התרומה חדשה. וההכנה על ידי קריאת הפרשה והוצרך להיות בשבת דייקא דאיתא בזוהר הקדוש (ח"ב פח א) והאי יומא מליא רישיה דזעיר אנפין מטלא דנחית מעתיקא קדישא וכו' והיינו על ידי הג"ס שהם ברזא דענג ע' עדן נ' נהר ג' גן כמ"ש (זח"א כו א) ועל ידי זה מליא רישיה דז"א מטלא דעתי"ק ועל זה אמר דישראל מפרנסי כביכול לאביהן שבשמים קב"ה ז"א דסעודות שבת נקראו סעודתי דמלכא כמו קרבנות לחמי לאישי וטלא דעתיקא הוא גם כן טל תורה שבעל פה כשנ"ת כ"פ מזוהר הקדוש ותקו"ז (ונז' למעלה סו' מא' ט) והוצרכו ישראל לעשות ההכנה בשבת שיהיה ל' יום קודם ראש חודש ניסן וזה הועיל אף למי שתרם שקלו ערב ראש חודש ניסן. ובט"ו באדר שולחנות יושבין במדינה שמי שהיה בידו היה עושה מעשה המצוה שתרם שקלו ב' שבתות קודם ר"ח ניסן וכ"ז היה הכנה שיוכל כל אחד מישראל להיות בכלל ישראל מפרנסי לאביהן שבשמים. ולבד זה היו משמיעין בא' באדר באיזו יום שחל על השקלים שיכינו השקלים וכדי שלא לדחוק את ישראל כנ"ל. וז"ש בפסיקתא (שם סי' יא) כי תשא בני ישראל אין כ' כאן אלא את ראש ואין ראשם של ישראל אלא הקב"ה שנאמר וה' בראשם. ואמר כמה משלים על זה ע"ש. והוא המכוון למ"ש ישראל מפרנסי לאביהן שבשמים דהיינו שעל ידי זה יהיה מליא רישיה דז"א מטלא דנחית מעתי"ק וזש"נ כי תשא את ראש בני ישראל שהוא הקב"ה. וזה היה ההכנה על ידי פרשת שקלים בזמן הבית. וז"ש הפייטן בזמן הזה שאין לנו קרבנות ולא שקלים כרחמת וכו' כן שעה שפתינו בשילום פרים וכן צחות ניב שפתינו בשלום פרים וכו' דאף שנחסר מעשה המצוה של השקלים להקריב מהם פרים שיהיה לחמי לאישי לחם אלהיהם. ונשלמה פרים שפתינו שהקריאה בפ' שקלים יעלה כמו מעשה השקלים ויהיה הכנה לכל השנה שיהיה קריאת פסוקי הקרבנות כמו שמקריבין פרים לחם ה' ויהיו כל ישראל מפרנסי כביכול לאביהן שבשמים כנ"ל. וכן סעודות שבת שישראל אוכל לכבוד שבת נקראו סעודתי דמלכא דמליא רישיה דז"א מטלא דנחית מעתי"ק ואטיל לחק"ת וכמ"ש בזוהר הקדוש שם ועל דרך בעי ב"נ לאתענגא תלת זמנין אלין דהא בהא תליא מהימנותא דלעילא בעתי"ק ובז"א ובחק"ת כו' וסעודות שבת נקראו סעודתי מהימנותא כו' מהימנותא שלימתא בכל סטרוי וכמ"ש בזוהר הקדוש (שם ע"ב) והיינו דג' סעודות שבת נגד ג' קדושות הנז' שהם מהימנותא שלימתא כנ"ל ועל כן נקראו גם כן סעודתי דמלכא כקרבנות:
1