פרי צדיק, פרשת שקלים ז׳Peri Tzadik, Parshat Shekalim 7
א׳ומקודם אומרים גם כן ויזכור להם זכות נס אנכי עפר ואפר. ואיתא במ"ר (וירא פ' מט) אילו הרגני אמרפל לא הייתי עפר ואילו שרפני נמרוד לא הייתי אפר כו' והוא כמו שאמרנו דבב' ענינים אלו עשה אברהם אבינו ע"ה במסירת נפש נגד הדין והיינו במסירת נפשו בעולם הזה דבנסיון כבשן האש דמרוד לא היה מצווה על קדושת השם שב"נ אינו מצווה על זה כמ"ש (סנהדרין עד :) ושלא לאבד עצמו ב"נ מצווה וכש"נ ואך את דמכם לנפשתיכם וגו' וכמ"ש (ב"ר פ' לד) ולשיטת הרמב"ם (פ"ה מה' יסוה"ת ה' ד) מי שנאמר בו יעבור ואל יהרג ונהרג ולא עבר הרי זה מתחייב בנפשו ורק מפני שבערה בו אהבת ה' מסר נפשו ונשמתו גם כן ואף שיפסיד ח"ו חלקו לעולם הבא מה בכך כיון שרצונו שיתקדש שם שמים על ידו ויתפרסם אלהותו ית"ש. וכן במלחמות ד' מלכים שבערה בו קנאת ה' מה שהיו ראשונים שפתחו במלחמה וכמ"ש (מדברי תורה לך ז) חרב פתחו רשעים שלא היה מלחמה בעולם וכו' ורוצח חייב מיתה בדיני ב"נ מ"ח עפ"י דין לא היה מחויב ולא היה רשאי למסור עצמו לרדוף עם אליעזר לבדו למ"ש (נדרים לב סע"א) ואף למ"ד שהיה שי"ח איש כפשוטו מה זה נחשב נגד חיילות הד' מלכים ועל זה אמרו (ב"ר פ' מב) אברהם זה קוניון הוא שהיה רק מקנאת ה' שבערה בו לעשות רצון השי"ת אף על פי שאינו מחויב (ונת' וישלח מא' ו) והוא כעין מה שמצינו בפנחס בקנאו את קנאתי דקנאין פוגעין בו והבא לימלך אין מורין לו שאינו מחויב למסור עצמו שאם נהפך זמרי והרגו לפנחס אין נהרג עליו רק מי שבוער בלבו קנאת ה' הוא בכלל קנאין דפוגעין בו. ולכן אמר לו משה רבינו לפנחס קריינא דאיגרתא איהו ליהוי פרוונקא (כמ"ש כ"ז סנהדרין פב.) שכיון שבו בוער הקנאה הוא בכלל קנאין וכו'. וכן היה ענין אברהם אבינו ע"ה במלחמות המלכים וז"ש במד אברהם זה קוניון הוא. וז"ש דאילו הרגני אמרפל לא הייתי עפר ואילו שרפני נמרוד לא הייתי אפר רק שהשי"ת הסכים על ידו ועשה לו נס שנתכוין לרצון השי"ת בב' ענינים אלו. ואז כיון שנעשה שפל בעיניו להיות כעפר ואפר כבר זכה לבחינת עתיקא וכמו שנאמר כי כה אמר רם ונשא וגו' מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח וגו' רם ונשא מרום וקדוש מורה על עתיקא שכל הנעלם שהוא למעלה מהתפיסה וכ' ואת דכא ואמרו (סוטה ה.) אני את דכא וכן באברהם אבינו ע"ה אחר שהמעיט את עצמו אחר שזכה לגדולה מהשי"ת שהסכים על מעשיו ואז אמר ואנכי עפר ואפר (וז"ש חולין פט. נתתי גדולה כו' כשנ"ת במ"א) אז זכה למ"ש אני את דכא וזכה לבחינת עתיקא שהוא רם ונשא מרום וקדוש. אך להתברר בכל המדות עשר פעמים עשר זה זכה רק אחר נסיון העשירי דכ' אחר העקידה ואברהם זקן בא בימים שנתברר בג"ר יומין עלאין. שאז מסר עצמו למעלה מהשגתו וכמו שאמרנו שלפי מדתו לא היה צריך לשמוע לנסיון העקידה כיון שכל עיקר תקותו היה שיתפרסם אלהותו ית"ש על ידי יצחק וגם השי"ת אמר לו כי ביצחק יקרא לך זרע והיה לו לעבור שלא לעקוד את יצחק כדי שיתפרסם אלהותו ית"ש על ידי יצחק וגם השי"ת אמר לו כי ביצחק יקרא לך זרע והיה לו לעבור שלא לעקוד את יצחק כדי שיתפרסם אלהותו ית"ש ולהפקיר גם עולם הבא שלו וכמו שעשה בנסיון הכבשן ומלחמת ד' המלכים ע"פ מדת אהבתו שבערה בו. אך אז השתמש במדת היראה בהפלגה ונתיירא לעבור על רצונו ית' וחשד א"ע פן הוא נוגע מה בדבר לאהבת בנו ואז נתכלל באשא מדת יצחק וזה שנאמר בנסיון העקידה עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה וגו' (ונת' תולדות מא' א' ד"ה ומסיק) והיינו שאמר מה לי אם איני מבין כיון שכך צוויתי אני מחויב לשמוע. ואז נתברר בכל המדות בשלימות במדתו בעשר פעמים עשר וזה שנאמר בא בימים ביומין עלאין. ואחר כך קנה את מערת המכפלה בד' מאות שקלים שהוא כנגד ת' עולמות דכיסופין שהוא עשר פעמים עשר בכל ד' עולמות כאמור למעלה. וז"ש אחר כך זכור לי שקלי עפרון וכו'. ומשה רבינו ע"ה איתא (חולין פט.) גדול במשה יותר ממה שנאמר באברהם כו' במשה ואהרן כ' ונחנו מה והיינו דמשה רבינו ע"ה נעשה מרכבה למדת אין וכמ"ש בזוהר הקדוש (ח"ב קכא א) על פי והחכמה מאין תמצא אורייתא מחכמה נפקת מאתר דאקרי קדש והחכמה נפקת מאתר דאקרי קודש הקדשים והיינו מדת אין שהוא עתיקא סתימאה דכל סתימין דאקרי אין כמ"ש בזוהר הקדוש (שם סד ב). וכיון שנעשה משה רבינו ע"ה מרכבה למדת אין זכה להיות שורש לכל הדברי תורה וכש"נ והחכמה מאין תמצא. ועל כן זכה משה רבינו ע"ה לכל הכתרים דמתן תורה מששים ריבוא נפשות ישראל (כמ"ש שבת פח.) וז"ש במדר"ת (תשא ג) חייך כשם שאתה עומד עכשיו ונותן להם פרשה שקלים ואתה זוקף את ראשם כך בכל שנה ושנה שקוראין אותה לפני כאלו את עומד שם באותה שעה וזוקף את ראשן וכו' שא את ראש לא נא' אלא כי תשא. והוא שבאמת עיקר נשיאת ראש על ידי משה רבינו ע"ה שהוא שורש הדברי תורה ואי' (שמות רבה פ' כז) שברתם נעשה עשיתם לפני עגל הזהרו בנשמע כו' והנה נעשה נגד קדושת יעקב אבינו ע"ה דאיתא (תקו"ז תי' יג) והא משה תמן הוה אלא מסטרא דלגאו הוה דא מגופא ודא מנשמתא והיינו דיעקב גופא שממנו שורש קדושת כל גופי ישראל וזהו כתר נעשה. ומשה נשמתא שהוא שורש כל הדברי תורה שהם שורש ששים ריבוא נפשות דור המדבר והוא כנגד כתר נשמע. ועיקר נשיאת ראש על ידי כתר נשמע שלא בטלו ולכן בפרשה שקלים שהוא לתקן עון העגל עיקר הנשיאות ראש על ידי משה רבינו ונתיירא משה רבינו ע"ה שח"ו אחר פטירתו יתבטל הנשיאות ראש (כמו שנת' מא' ב) ואמר לו השי"ת שבכל שנה בקריאת הפרשה כאלו משה עומד וזוקף את ראשן והיינו שבכל ישראל יש כח ממשה רבינו והיינו כח התורה שיש לנו. וז"ש בגמ' (ברכות לג סע"ב) אטו יראת שמים מילתא זוטרתא היא כו' אין לגבי משה מילתא זוטרתא היא. ואף שזה אמר משה רבינו ע"ה לכל ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה וגו' רק לגבי משה לגבי כח התורה שנקרא משה עד"ש (חולין צג.) משה כו' פירש"י ת"ח והיינו שבכל ת"ח חלק התורה שבו נקרא משה ומשה רבינו הנחיל לכל אחד מישראל חלק בתורה כש"נ תורה וגו' קהלת יעקב ואיתא (ויקרא רבה פ' ט) קהלת ינאי אין כ' כאן אלא קהלת יעקב וז"ש שבכל שנה שקוראין פרשה שקלים כאלו משה עומד וזוקף את ראשם על ידי כח התורה וכמ"ש הזהרו בנשמע:
1
ב׳ובפסיקתא רבתי (פ' י סי' יא) איתא כי תשא בני ישראל אין כתיב כאן אלא את ראש ואין ראשם של ישראל אלא הקב"ה שנאמר ויעבר מלכם לפניהם וה' בראשם וכו' והמכוון על פי מ"ש (ויקרא רבה סו"פ כד) קדושים תהיו יכול כמוני תלמוד לומר כי קדוש אני קדושתי למעלה מקדושתכם ומפרשים בספרים הקדושים דר"ל דקדושת השי"ת כביכול למעלה היא מקדושתכם מקדושת ישראל. ובאמת אמרו (שם) קדושים תהיו פרושים תהיו כשם שאני פרוש כך תהיו פרושים וכו' שצריך הישראל להיות קדוש נבדל מכל עניני עולם הזה כמוני. אך כל מה שאדם מקדש עצמו מלמטה מקדשין אותו מלמעלה מקדש עצמו מעט מקדשין אותו הרבה (כמ"ש יומא לט.) וכל שהאדם מתקדש יותר משיג יותר מקדושת השי"ת שהוא למעלה מזה. וזהו קדושתי למעלה מקדושתכם שבכל פעם קדושתי למעלה שכל שמתקדש יותר מקדשין אותו מלמעלה שמשיג שקדושת השי"ת למעלה מזה. ובזה יש לכוין גם דבריהם שזה עיקר קדושת השי"ת מה שמושג להאדם מקדושת השי"ת דמצד השי"ת אין לתאר אותו בתואר קדוש דלית מחשבה תפיסא ביה כלל (ונת' יתרו מא' ז) וזהו כי תשא את ראש בני ישראל כשנושא ראשם של ישראל כביכול בזה נושא ראשם של ישראל שהוא הקב"ה שנאמר וה' בראשם וכמ"ש בפסיק' שכל שאתה יכול לרומם את האומה זו רוממה שבאילו לי אתה רומם וכו' שעל ידי זה קדושתי למעלה שמשיגים יותר קדושת השי"ת למעלה וכאמור. ובשבת איתא בפע"ח שמשה רבינו ע"ה משיג מדריגות אורו דמתן תורה ועל זה אמר ישמח משה במתנת חלקו ואז מחזיר הכתרים לישראל. ועל ידי השקלים שבאו לתקן פגם העגל אז מחזיר משה רבינו ע"ה לישראל הכתרים שפרקום על ידי העגל ונטלן משה רבינו ע"ה וכן על ידי קריאת הפרשה וכמו שנת' למעלה. ונתקן קריאת הפרשה בשבת שהוא בכפל שעל ידי זה נקבע לעולמי עד וכמו שאמרנו כ"פ ע"ד מה שנאמר ועל השנות וגו' פעמים כי נכון הדבר וגו' וממהר וגו' שבכ"מ שיש קדושה כפולה בא מהר גם נקבע הדבר. ונוכל לזכות שיהיה נקבע לעולמי עד שנזכה לכתרים דנעשה ונשמע:
2