פרי צדיק, פרשת זכור ה׳Peri Tzadik, Parshat Zachor 5
א׳והיה בהניח ה' אלהיך לך וגו' תמחה את זכר עמלק מתחת השמים וגו' מפשט הלשון והיה בהניח גו' נראה דמצות מחיית עמלק בפועל הוא רק לעתיד לבא וכמוש אנו רואים באמת שגם בימי שלמה שהיה איש מנוחה וכ' יהודה וישראל רבים וגו' ושמחים ועכ"ז לא היה הציווי למחות את זכר עמלק בפועל. וגם בשאול כ' פקדתי וגו' שהיה רק מצוה לשעה ולא מכלל מצות התורה וכן אמר שאול חטאתי כי עברתי וגו' ואת דבריך שעבר על מצות הנביא בשם ה'. ואם כן מהו מצות הזכירה בזה בזמה"ז וגם דייקא בשבת זה. ועכ"פ היה די בקריאת הפרשה בפ' תצא כיון שהמצוה פעם א' בשנה ואם כדי להקדים זכירה לעשייה היה צריך לקרות בי"ג שהוא קרוב לפורים ולמה דייקא בשבת שיארע לפעמים איזו ימים קודם. וגם יש להבין הלשון מתחת השמים וכי אומת עמלק דר תחת השמים ולא בארץ כשארי. ויש לומר כמו שאמרנו דעמלק ראשית דקליפה של הנחש הקדמוני והוא השרש מה שאין כן שאר הקליפות שהם על חטאים מיוחדים במעשה בפועל ועל כן איתא בזוהר הקדוש על פ' עמלק יושב בארץ הנגב הא יצרא בישא קטיגורא כו' דישתכח תדיר בגופא ועל זה רומז בארץ הנגב היינו אף במי שהוא מנוגב מכל חמדות ותאוות הוא גם כן נכנס ללבו לפתותו וכעין שדרשו (תמורה טז.) ארץ הנגב נתתני שמנוגב מכל טובה כו' אדם שאין בו אלא תורה בלבד. (וכמו שנת' מא' א) ולכן נאמר באברהם הלוך ונסוע הנגבה שכל עסקו ומגמתו היה לבא לבחינת זו שיהיה מנוגב מכל חמדה זרה ולהחזירם להקדושה וביצחק נאמר והוא יושב בארץ הנגב שהיה נפשו כבר מזוכך ומנוגב מכל חמדות עולם הזה והיה לו נייחא בבחינה זו. וקליפת עמלק הוא להכשיל בדקות גם הנפש שמזכך את עצמו מכל נדנוד איסור כמו שמצינו בדוד המלך ע"ה שאמר על נפשו ולבי חלל בקרבי שהרגו ליצר הרע והתנצל הן בעוון חוללתי בעוון מלא היינו החטא מהתולדה שהיה בישי שמת בעטיו של נחש והיינו שנתכוין מה להנאת עצמו בהיתר שזה נצמח מפגם הראשון של הנחש. ובחטא יחמתני אמי והיינו החטא של טומאת נדה וטומאת לידה שגם פגם הנחש שנאמר לה בעצב תלדי בנים וזה עיקר כח עמלק בפנימיות בכל נפש. וכן מצינו ביעבץ דכתוב ואמו קראה שמו יעבץ לאמר כי ילדתי בעצב שהיתה מרגשת שהיה לה עצב בהפלגה ומזה הרגישה שיולד נפש יקרה כזו שהשתדלות הנחש להכשילו בהעצבון ועל זה קראתו יעבץ להפך העצב לטוב שע"ש זה נקרא יעבץ שיעץ וריבץ תורה בישראל (כמ"ש תמורה שם) והוא החזיר על ידי פילפולו ההלכות שנשתכחו בימי אבלו של משה והוא עיקר כח תורה שבעל פה שיש לה התקשרות בשרש בעתיקא וכמ"ש (ב"ב יב :) תדע דאמר גברא רבה מילתא ומתאמרה הלכה למשה מסיני כוותיה כו' ולאו טעם יהיב. והיינו שעל ידי טעמי תורה מגיעין עד השרש מה שלמעלה מהשגה וזה דייקא הוא הכח להכניע ראשית דקליפה עמלק המנגד לזה כנ"ל. וכמו ששמענו מרבותינו הקדושים זצוקלה"ה ע"פ רפאות תהי לשרך שדברי תורה הם רפואה להחסרון של התולדה ועל זה מרמז השרר שהאדם נוצר ממנו. וביעבץ שנאמר עליו ארץ הנגב נתתני כו' אדם שאין בו אלא תורה בלבד אמרו (תמורה שם) שהתפלל לבלתי עצבי שלא ישגבני יצר הרע מלשנות כי זהו דייקא כחו של עמלק שורש הנחש להשליך את האדם בעצבות וכש"נ אשר קרך שהפשירך והצנינך. ובזה יובן מ"ש בפסיקתא רבתי (פרשה יב סי' יב) משל למלך שהיה לו פרדס כו' בא בנו של אוהבו לגנוב מתוך הפרדס עמד הכלב ונשכו כשהיה המלך מבקש להזכיר לבנו של אוהבו שרצה לגנוב כו' אומר לו זכור מה שעשה לך אותו הכלב כך ישראל חטאו ברפידים ואמרו היש ה' בקרבנו ומיד בא הכלב ונשכום זה היה עמלק כו' וכשהיה הקב"ה מבקש להזכיר ישראל החטא שחטאו ברפידים אומר זכורים אתם לאותו עמלק כו'. ועמדנו ע"ז הלא יש חטא גדול מזה שמזכירו הכתוב בפירוש זכור וגו' את אשר הקצפת את ה' אלהיך במדבר אמנם מפני שזהו כח עמלק להכניס את האדם בעצבון על כן אין להזכיר החטא בפירוש כדי שלא יפול בעצבות מזה עצמו. וגם כי כחו להכשיל גם מי שלבו מזוכך מכל וכל וזה בושה גדולה כבושת גנב כי ימצא וז"ש הלשון (פרדר"א פ' מד) הרי אני מלבין פניהם והמלבין כו'. ומאחר שזהו עיקר קליפת עמלק הפגם מהתולדה מה שנמצא בכל נפש מכח פגם הראשון של הנחש וזה באמת אין אופן למחוק מכל וכל בהעולם הזה עד לע"ל שיהיה גמר התיקון לפגם הנחש ועל זה נאמר והיה בהניח וגו' תמחה וגו' וזהו לע"ל תזכה למחות זכרו מכל וכל. אמנם גם בעולם הזה נצרך כל נפש לזכור למחות מלבו את מה שביכלתו כי זהו עיקר עסק האדם בעולם הזה. והעת המוכשר לזה הוא דייקא בשבת זה הסמוך לפורים ובשחרית בשעת התגלות בחינת עתיקא יש כח להכניע סטרא דקליפת עמלק המנגד לראשית דקדושה. וזה שנאמר תמחה את זכר עמלק מתחת השמים עד"ש (סוכה ה.) מעולם כו' ולא עלו משה ואליהו למרום כו' והכתיב כו' למטה מעשרה דכתוב השמים שמים לה' והארץ וגו' רק האויר שבין שמים לארץ עד למטה מעשרה יש כח בנפש האדם להגיע. ובזלעו"ז יש כמה קליפות המונעים את האדם מלכנוס להקדושה והכח הראשון הוא מבחינת עמלק שהוא ראשית דקליפה. ועל כן מושבו תחת השמים למנוע ראשית התקשרות בהשרש ועל זה נאמר תמחה את זכר עמלק מתחת השמים דייקא:
1