פרי צדיק, ראש חודש אדר י׳Peri Tzadik, Rosh Chodesh Adar 10
א׳לראש חודש אדר ראשון
1
ב׳בשל"ה הק' (ריש דרוש שובבי"ם ת"ת) כ' שבשנת העיבור מוסיפין פרשה ת"ת על שובבי"ם וכ' הטעם דהעיבור הם להשוות שנות הלבנה עם שנות החמה וזה בא ע"י מיעוט הירח שמזה בא הקטרוג שלמטה קטרוג היצר הרע והקליפות נמצאו העיבורין שבאו מכח הקטרוג הם גרמו שנתהוו קטרוג שלמטה המביא לידי חטא על כן בשנת העיבור ראוי ביותר לתשובה עכ"ד ע"ש. והמכוון על פי מ"ש (חולין ס :) הביאו כפרה עלי שמיעטתי את הירח שמכח קטרוג הלבנה נתהוו הקליפות. אך צריך להבין מה שייכות מיעוט הירח לימים אלו שבאים להשוות שנות הלבנה לשנות החמה. ובודאי דבריהן אמת. אך לדעתי אפשר לומר להיפך גם כן שימי העיבור מסוגלים יותר לתשובה מפני שבאים להשוות שנות הלבנה לשנות החמה ומעין עולם הבא שיהיה אור הלבנה כאור החמה ויתבטלו אז הקליפות והיצר הרע מכל וכל. ונבחרו לזה פרשת תרומה תצוה שמדבר מבנין המשכן וכליו שהוא שישכון השי"ת בתוך ישראל ועיקר המכוון שיהיה לב ישראל משכן לשכינה. ולולי הקלקול היה כל מחנה ישראל משכן לשכינה כש"נ והארץ הדום רגלי והיינו לבן של ישראל משכן לשכינה ואז לא יהיה שום קטרוג יצר הרע וכש"נ לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי ואמרו (מדה"נ זח"א קלח א) הוא לבא דמדוריה דיצר הרע ביה. ונקרא הר קדשי כמו בית המקדש דכתוב והביאותים אל הר קדשי וגו' מפני שהלב משכן לשכינה וכמ"ש (ברכות ל.) יכוין את לבו כנגד בית המקדש כו' יכוין את לבו כנגד קדשי הקדשים. רק לאחר הקלקול נבחר משכן להיות מקום להשראת השכינה ועל כן בחודש אדר בפרשת תרומה תצוה זמן לתשובה לתקן שורש הקלקול. ובא אחר חודש שבט שנוצר באות צדי"ק להיות גבור הכובש את יצרו. ואחר כך אדר שנוצר באות ק' ובו זמן מחיית עמלק דאות ק' איתא (זח"ב קמח ב) אשת זנונים כו' ואת דילה ק' כו' כגוונא דקופא אצל ב"נ כו' ובישראל אות ק' מרמז קו"ף קדוש כמ"ש (שבת קד.) ונת' (מא' ג ומא' ו) והיינו שהזמן בו לתקן שיהיה הלב הר קדשי ולא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי שיתבטל קטרוג היצר הרע. ואיתא בס' קדושת לוי שחשב החדשים לשבטים וחשב אדר ליוסף ועל כן נחלק אדר לפעמים לב' כמו יוסף שנחשב לפעמים שבט א' ולפעמים נחלק לב' מנשה ואפרים וחשב לוי בחשבון הי"ב חדשים. והנה עיקר קריאת המגילה ומחיית עמלק הוא באדר השני ומסתמא אדר שני לאפרים וכן יהושע שהיה הראשון למחיית עמלק בא מאפרים. ואדר ראשון למנשה שבאמת כל ג' השבטים מנשה ואפרים ובנימין הם לכיבוש העכו"ם וכמו שנאמר לפני אפרים ובנימן ומנשה עוררה את גבורתך ולכה לישועתה לנו ועד"ש (ב"ר פ' ע"ג) מסורת היא שאין עשו נופל אלא ביד בניה של רחל. ושאול שהיה משבט בנימין גם כן נצטוה על מחיית עמלק רק יהושע ראש למלכות משבט אפרים כש"נ מני אפרים שרשם בעמלק זה יהושע וכמ"ש (שם פרשה נט) וכן אדר שני כנגד אפרים. ואדר ראשון נגד מנשה שנקרא ע"ש כי נשני אלהים את כל עמלי וגו' והיינו שעסקו היה להיות גבור הכובש את יצרו בחינת צדיק יסוד עולם ולעבד נמכר יוסף שהיה נצרך עוד להתברר על ידי הנסיון במצרים במדת צדיק. ואחר כך אמרו כי נשני אלהים את כל עמלי והיינו שכבש את יצרו מכל וכל ונשכח ממנו כל העמל. ואחר כך שם השני קרא אפרים כי הפרני אלהים וגו' והוא על פי מה שנאמר אור זרוע לצדיק דקאי על אור הראשון שנגנז לעתיד ונזרע בג"ע ועביד פירין ואבין ע"י האי צדיק גננא דגנתא (כמ"ש זח"ב קסו ב) ואור הראשון נגנז לעמלי תורה שבעל פה כמ"ש (מדברי תורה נח ג) ע"פ העם ההולכים בחשך ראו אור גדול וזהו כי הפרני וגו' שזכה לאורה תורה שבעל פה. וכן בפורים אחר מחיית עמלק כתוב ליהודים היתה אורה זו תורה שבעל פה (וכמו שנת' מא' א' וש"מ) ויהושע משבט אפרים היה הראשון שזכה לתורה שבעל פה כמ"ש בזוהר הקדוש (ח"ב קלז ב' בס"א) על מ"ש משה כו' ומסרה ליהושע דעל תורה שבעל פה קאי דתורה שבכתב מסר להלויים ע"ש. ויהושע הראשון שכ' ספר אחר ה' חומשי תורה וכבר אמרנו במ"ש (נדרים כב :) אילמלא חטאו וכו' וס' יהושע בלבד שערכה של ארץ ישראל הוא שהמכוון שבס' יהושע צפונים שרש סודות תורה שבעל פה וזהו ערכה חלק של כל א' מישראל בתורה שבעל פה שהוא ארץ בחינת כנסת ישראל (ונת' חנוכה מא' כה ד"ה ובגמ'). ואצל יוסף היה חביב מנשה שהיה ע"ש כי נשני וגו' בחינת סור מרע שזה היה עיקר עבודתו ועמלו לעקור שורש הרע שיהיה מרכבה למדת צדיק יסוד עולם. ואחר כך אפרים ע"ש כי הפרני וגו' שזכה לאור הראשון הנגנז מצד השי"ת ועל כן הקדים יוסף מנשה לאפרים. וכן נולד מנשה קודם שכן הסדר מצד האדם סור מרע ואחר כך ועשה טוב. וכן מצד האדם כ' מדי חדש בחדשו ומדי שבת וגו' שמקדים קדושת החודש שבא על ידי עמל האדם. ורק יעקב אבינו ע"ה הקדים אפרים למנשה שאמר שהעיקר הדברי תורה והקדושה שזוכה האור מצד השי"ת וזה זוכה מי שלבו מזוכך והוא צדיק (ונת' חנוכה שם עש"ב) אבל מכל מקום הסדר מצד האדם ודאי סור מרע ואחר כך טוב וכמו שנולד מנשה לפני אפרים. ועל כן בשאר השנים אחר שבט שנוצר באות צ' שהעסק בו לתקן הפגם ולהתברר במדת צדיק יסוד עולם להיות גבור הכובש את יצרו בא אדר שנוצר באות ק' שמורה קדוש שזוכין למחיית עמלק להיות הלב משכן לשכינה ולא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי כאמור. והחודש נגד יוסף הצדיק דאי' (מדברי תורה בשלח ב) וארונו של יוסף וכו' וכי דרכו של מת מהלך עם ארון חי העולמים כו' המת המונח בארון קיים כל מה שכתוב בזה דמדת צדיק יסוד עולם נקרא חי עלמין וקורבא דיליה לחי העולמים כמ"ש (זח"א רז ב) וכן מורה ק' מספר שלם ע"ס שכל א' כלול מעשר עד בחינת עתיקא וכמ"ש (שם קכג א) מאה כו' סתימא דכל סתימין במאה ברזא דמאה ברכאן כו' ואיתא (שם קלב סע"א) דעבדא מנייהו עטרה ושוי לה ברישא דצדיק חי העולמים דכ' ברכות לראש צדיק (ונת' למעלה סו' מא' ד). אך בשנת העיבור שהוא להשוות שנת הלבנה עם שנות החמה מעין העתיד דכ' והיה אור הלבנה כאור החמה. בא מקודם אדר ראשון נגד מנשה לתקן כל הרע כי נשני וגו' לשכח כל הרע ומשבט מנשה יצא גדעון ואיתא (ר"ה כה :) שקל הכתוב ג' קלי עולם כנגד ג' חמורי עולם לומר לך ירובעל בדורו כמשה בדורו כו' חשב גדעון כנגד משה רבינו ע"ה שכמו שמשה רבנו ע"ה שיבר הלוחות ונתבטל החיתון (כמ"ש שמות רבה פ' מג) ומכל מקום היה בכחו להוריד הלוחות שניים ולתקן הכל כן גדעון מצינו (ויקרא רבה פ' כב) ז' עבירות נעשו בפרו של גדעון כו' ובגמ' (תמורה כח סע"ב) ח' דברים התירו באותו לילה כו' והיה כחו לתקן כל הרע ולהקריב פר מוקצה לע"ז שיהיה קדוש להקריבו לשמים וכמו כח משה רבינו ע"ה לתקן שיהיה נעשה מהרע טוב מאד ועל כן נחשב גדעון כנגד משה רבינו ע"ה כנ"ל. והעסק בחודש זה לתקן כל הרע והקליפות שהם גם כן באות ק' כמ"ש בזוהר הקדוש (ח"ב קמח ב) שזכרנו כקופא אצל בני נשא. ולתקן שיהיה הלב הר קדשי משכן לשכינה ולא ירעו וגו' בכל הר קדשי דא לבא דמדוריה דיצר הרע ביה כמ"ש במדה"נ הנ"ל. ואחר כך באדר השני מחיית עמלק ובאות ק' קדוש והיינו האור זרוע לצדיק אור הראשון שנגנז לעמלי תורה שבעל פה קודש תתאה (כמו שנת' מא' ז). ואמרו (סופ"א דתענית) צדיקים לאורה וישרים לשמחה דכתב ולישרי לב שמחה דכשמתיישר הלב מכל וכל זוכין לשמחה:
2
ג׳ובתורה לא מצינו שמחה רק שיש מצוה ובשבת איתא (ספרי בהעלותך) וביום שמחתכם אלו השבתות דאף שאין מצות שמחה בשבת הישראל שמח בקבלת עול מלכותו ית' וכמ"ש ישמחו במלכותך כו' (ונת' מא' ה) אבל בראש חודש לא מצינו שמחה. וכתוב והשבתי כל משושה חגה חדשה ושבתה וגו' נרמז שגם בראש חודש יש בו שמחה כמו שבת ויו"ט וצריך להבין מה מקום בראש חודש לשמחה. אך בענין דכל מקום שיש התגלות עתיקא דהיינו שישראל קשורים בשורש בהשי"ת זוכין ליישר הלב ולישרי לב שמחה וכן איתא בזוהר הקדוש (ח"ב נד א) דכל תושבחן דשבחו לקודשא בריך הוא כולם פתחו באז כו' כד אתנהיר נהירו דעתיקא קדישא וכו' אל"ף אנקיב בחשוכי כו' וממו לזיין. ואיתא בגמ' (ערכין יא.) איזהו עבודה שבשמחה ובטוב לבב הוי אומר זה שירה והשמחה על ידי התגלות עתיקא שהוא בא"ז כנ"ל. ושבת יש בו התגלות עתיקא וכן בר"ח גם כן וכמו"ש בזוהר הקדוש (סו"פ אחרי) אוף הכי בחדתותי סיהרא דהא נהיר לה שמשא בחדוותא דנהירו דעתיקא לעילא ומטעם זה אומרים קדושת כתר במוסף דראש חודש אך ההארה הוא רק לפי שעה בשעת מוסף וכמ"ש האריז"ל. ואיתא (שם י :) לענין הלל ראש חודש דאיקרי מועד לימא כו' לילה המקודש לחג טעון שירה ושאין כו' ואנו אומרים הלל בראש חודש ואמרו (תענית כח :) ש"מ מנהג אבותיהם בידיהם והיינו שבבבל הנהיגו לומר הלל בראש חודש והוא מפני שבבבל היה עיקר התפשטות והתיסדות התורה שבעל פה (כמו שנת' משפטים מא' א וש"מ) ועל כן הרגישו הרמז שנרמז שמחה אף בראש חודש כנ"ל. כיון דעל ידי תורה שבעל פה שהוא האור זרוע לצדיק והרב חכמה לתקן הרב כעס זוכין לישרי לב שמחה כנ"ל ונמצא בכל ר"ח יש רמז שמחה שאומרים שירה. ובחודש אדר מצינו (שם כט :) באדר דבריא מזליה והיינו שקשורים בשורש בהשי"ת (כמו שנת' מא' ה) דמזל הוא מה שלמעלה מתפיסת ושכל אדם עד"ש (מגילה ג.) אע"ג דאינהו לא חזו מזלייהו חזי ועל כן אמרו משנכנס אדר מרבין בשמחה וכמו שנרמז שמחה ומשוש גם בראש חודש שישראל מרגישין בו שמחה כנ"ל. וכשזוכין באדר שנוצר באות ק' קדוש להיות הלב הר קדשי שנעשה הלב משכן לשכינה ולא ירעו וגו' בכל הר קדשי ויכוין את לבו כנגד בית קדשי הקדשים אז אחר כך בניסן עתידין להגאל כמ"ש (ר"ה יא.) ובשבת חול המועד פסח מפטירין העצמות היבשות כמ"ש (מגילה לא.) שבפסח יהיה תחיית המתים אחר שיתוקן כל הפגם והקטרוג והיה אור הלבנה כאור החמה:
3