פרי צדיק, ראש חודש אדר ט׳Peri Tzadik, Rosh Chodesh Adar 9
א׳בגמ' (תענית כט סע"א) כשם שמשנכנס אב ממעטין בשמחה כך משנכנס אדר מרבין בשמחה. והיינו דכמו באב מפני יום א' שאירע בו ממעטין בשמחה מראש חודש כך באדר מפני ימי הפורים ימי משתה ושמחה מרבין בשמחה מראש חודש. ואיתא (מגילה ז :) מיחייב אינש לבסומי בפוריא עד כו' ולא מצינו בשום זמן שיהיה מצוה בשכרות רק בפורים זמן מחיית עמלק והטעם להורות שישראל קשורים שלא מדעת בשורש בראשית המחשבה והוא לנגד קליפת עמלק שהוא ראשית דקליפה והוא מנגד לקדושת הברית (כשנ"ת כ"פ) דתינוק נימול שלא מדעת ונכנס לכלל ועמך וגו' לעולם ירשו ארץ דיש לומר חלק לעולם הבא ועמלק מקטרג על זה דאין כולם צדיקים ובא המצוה על זה בשכרות ושמחה שלא מדעת ועל ידי שכרות מרקדין וכמה שנאמר יחוגו וינועו כשיכור וזה התגלות השמחה שזה אסור בעולם הזה. אכן הענין דהתגלות השמחה יהיה רק לעתיד כשיהיה התגלות עתיקא. ובזמן מחיית עמלק הוא התגלות עתיקא והותר התגלות השמחה ואדרבא יש בו מצוה וזה מרבין מר"ח כמו שאמרנו במ"ש בסי"צ המליך אות ק' בשחוק ואדר בשנה שעסק חודש זה שאף השחוק בקדושה כרמז קו"ף קדוש (ונת' במאמרים הקודמים) וז"ש מרבין בשמחה כלשון חזייה דהוה קא בדח טובא שבר"פ אין עומדין וא' תפילין מנחנא ונת' למעלה. וגירסת עין יעקב משנכנס אדר ממעטין באבל ומרבין בשמחה. ובאמת לא מצינו שום הבדל בדין אבילות מי שנתחייב בה רח"ל באדר לכל השנה. אכן נראה פירושו דממעטין באבל הידוע שהוא אבלות ציון וירושלים והוא על פי מ"ש (תענית ל :) כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה וכו' וכבר שאלנו שהרי כמה דורות שהתאבלו על ירושלים ולא זכו לראות בשמחתה. ואי קאי על תחיית המתים שיעמדו ויראו בשמחתה כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא לבד הנמנין בחלק ותחה"מ ועולם הבא איתא הוא כמו"ש שם הוא כפר בתחה"מ כו' ע"ש. ואמרנו שהמכוון שזוכה ורואה בשמחתה בהווה בזמן הזה עד"ש (ברכות לג.) כל אדם שיש בו דיעה כאילו נבנה בית המקדש בימיו. ובזוהר הקדוש (ח"ג קיח א) שמחו את ירושלים בגין דחדוה לא אשתכח אלא בזימנא דישראל קיימי בארעא קדישא וכו' כ' א' אומר עבדו את ה' בשמחה כו' כאן בזמנא דישראל שראן בארעא קדישא כו'. ובחודש זה המליך אות ק' שמרמז לקודש עלאה ותתאה תורה שבכתב ותורה שבעל פה. וכן בחודש זה הדר קבלוה בימי אחשורש (כמ"ש שבת פח.) והיינו תורה שבעל פה לא היה על ידי כפיית הר כגיגית דאמרו במתן תורה נעשה ונשמע וכמ"ש (מדברי תורה נח ג עש"ב) וכתוב בחכמה יבנה וגו' ובדעת חדרים ימלאו כל הון יקר וגו' יקר רומז לתורה שבעל פה וכמו שדרשו במדרש (רבה ותנ' חוקת) כל יקר ראתה עינו זהר"ע וחביריו. והיינו שהם זוכין לבחינת הדעת שבא בחיבור חכמה שבמוח לבינה שבלב על דרך ש"נ כי תבוא חכמה בלבך ודעת לנפשך ינעם (ונת' מא' ד) והזמן לזכות שיהיה כאילו נבנה בית המקדש בימיו וזוכין ורואים בשמחתה בהווה אף בגלות וממעטין באבלות דציון וירושלים ומרבין בשמחה. וז"ש המליך אות ק' בשחוק. ובשבת כל ישראל זוכין לפריסת סוכת שלום וקדושת ירושלים ובית המקדש. ות"ח דדמיין לשבתות כמ"ש (זח"ג קכד סע"ב) זוכין תמיד לקדושה קדש עלאה ותתאה וזוכין לדיעה וכאילו נבנה בית המקדש בימיו. ומרח אדר כל ישראל זוכין לזה ומרבין בשמחה:
1