פרי צדיק, לחג השבועות ט״זPeri Tzadik, Shavuot 16
א׳ויהי ביום השלישי בהיות הבוקר ויהי קולות וברקים. וענן כבד על ההר. וקול שופר חזק מאוד זה נאמר קודם מתן תורה ואחר מתן תורה נאמר וכל העם רואים את הקולות. ואת הלפידים. ואת קול השופר. ואת ההר עשן. היינו גם כן ד' המראות דקודם מתן תורה רק שבמקום ברקים נזכר לפידים. ובזוה"ק (ח"ב פ"א ב') דקדק על השינוי בקדמיתא ברקים והשתא לפידים כלא חד אבל מדאתתקנא בתיקונו לאתחזאה אתקרון הכי. והיינו כי בראשית התגלות הקדושה לאדם הוא רק כהבהקת הברק למראה עין לפי שעה ומיד נעלם. אמנם אחר כך כשבא לידי התגלות בקביעות יותר נקרא לפידים כענין לפיד אש המאיר יותר בקביעות. ובמקום ענן כבד דקודם מתן תורה נזכר אחר מתן תורה ההר עשן ועשן הוא חשכות יותר מענן שיש בו ממש. ואיתא בזוה"ק תלת חשוכא הוי חשך ענן וערפל וההוא קול השופר הוי נפיק פנימאה מכלא. והענין בזה כי בהתחלת התגלות קודם מתן תורה נאמר ויהי קולות היינו ראשית הרעש בלב האדם להתדבק בו ית'. ואחר זה בא הברקים היינו שזכו להבהקת התגלות אורו ית'. אולם כי נאמר כי לא יראני האדם וגו' וכדי שלא יתבטלו במציאות על ידי התגלות אורו ית' הוצרך להיות צמצום והיינו הענן כבד וגו' שעל ידי זה יוכל להיות נתפס האור בהמקבל שלא יתבטל במציאות. ובצמצום הזה יש כמה מדרגות כנ"ל חשך ענן וערפל חשך הוא הצמצום היותר גדול והיינו העשן שהוא חשכות של ממשות. וענן הוא קלוש יותר. וערפל הוא הצמצום הקלוש עוד יותר. ולזה נאמר אצל משה רבינו ע"ה ומשה נגש אל הערפל כי הגם שמשה רבינו ע"ה היה לו התגלות גדולה מאוד כמו שנאמר פה אל פה אדבר בו אמנם מפני שהיה נפשו וגופו מזוכך מאוד יותר מכל האדם לכן היה די לפניו בצמצום קלוש כערפל שיהיה נתפס בו אורו ית' הרב ועם כל זה לא יתבטל במציאות. אבל בישראל אפילו על ראשית הבהקת הברק היה נצרך להם לצמצום הענן כבד כנ"ל. ואחר זה נאמר וקול שופר חזק מאוד כי מפני סבת הצמצום הגדול במדרגת ענן יוכל להסתעף בנפש ההסתר והשכחה. על זה הוצרך להתעוררות הקול שופר המכניס חרדה בלב האדם לעוררו משינת תרדמת הזמן כמו שנאמר והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו וגו' היינו שסגולת קול השופר מועיל לקבץ הנדחים מתכלית ההסתר. ולזה אחר כך תיכף קודם התגלות הגדול של פנים בפנים וגו' נאמר בלשון והר סיני עשן כולו מפני אשר ירד עליו ה' באש ויעל עשנו וגו'. והיינו כשבאו להתגלות יותר כענין לפידים כנ"ל הוצרכו לצמצום יותר גדול מענן והיינו עשן כולו לסיבת אשר ירד וגו' באש בהתגלות יותר כבחי' לפידים. ולזה נאמר אח"ז ויהי קול השופר הולך וחזק מאוד כי לבעבור הצמצום הגדול של העשן כדי שלא יסתעף מזה הסתר גדול הוצרך להיות קול השופר הולך וחזק מאוד כדי לעורר אותו ביותר שגם החשך לא יחשיך כנ"ל וכדאיתא בזוה"ק וקול שופר חזק מאוד מגו דעננא תקיף הוי נפיק ההוא קלא כד"א ויהי כשמעכם את הקול מתוך החושך:
1
ב׳והנה אחר מתן תורה נאמר וכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים ואת קול השופר ואת ההר עשן וירא העם ויניעו. ולכאורה הב' תיבות וירא העם הוא כמיותר כי כבר נאמר וכל העם רואים וגם כי לשון רואים הוא לשון הוה וירא והוא לשון עבר. אמנם י"ל שכל העם רואים הוא באמת לשון הוה לרמז על כל הדורות שכל נפשות ישראל יש בכוחם בכל זמן לראות בנפשם את הקולות וגו' וירא העם וינועו וגו' הוא כעין נתינת טעם על הנ"ל כי אחר זה נאמר ויאמר משה אל תיראו וגו' למען תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו ודרשו ע"ז (נדרים כ.) זו הבושה המביאה לידי יראת חטא ומי שאין לו בשת פנים בידוע שלא עמדו אבותיו על הר סיני. ולכאורה מהו הראיה של בושת פנים של האדם לעמידת אבותיו על הר סיני. ויובן זה על פי דברינו הנ"ל. כי לשון כל העם רואים יורה שלדורי דורות נקלט בנפשות ישראל ראיית הקולות ובא ליתן טעם ע"ז מפני וירא העם בלשון עבר היינו אז בשעת מתן תורה בעמידת אבותיו על הר סיני וינועו וגו' ויאמרו אל משה דבר אתה עמנו וגו' ויאמר להם משה אל תיראו וגו' שהוא רק לסיבה זו בעבור תהיה יראתו על פניכם וגו' שיהיה נקבע הראיה זו לדורי דורות כדרש הגמרא הנ"ל:
2
ג׳והנה נזכרו בכאן ד' מיני התגלות בפסוק וכל העם רואים המרמז על כח התגלות לדורות והם קולות ולפידים וקול שופר והר עשן והמה נגד ג' מדות האבות הקדושים חג"ת וגם נגד מדת דוד המלך ע"ה דהוא רגל רביעי כידוע. והיינו כי בחי' קולות יורה על מדת אברהם אבינו ע"ה שהוא התחיל להרעיש בנפשו בקול גדול לראות מי ברא אלה וכדברנו הנ"ל שזהו בחי' התחלת התעוררות האדם להתדבק בו ית' וכמו שנאמר עליו הפ' מי העיר ממזרח וגו' וזה בא מכח הבת קול שיוצא בכל יום כמו שאומרים מהבעש"ט הק' שעל ידי הב"ק בא התעוררות תשובה בלב ישראל וזהו פי' רואים את הקולות כדאיתא במדרש הלב רואה שנ' ולבי ראה. ואחר זה לפידים הוא בחי' מדתו של יצחק אבינו ע"ה גבורה שבקדושה כלהבת אש מפחד ה' והדר גאונו ונקרא בשם לפידים על רמז הנ"ל מזוה"ק כד אתתקנו לאתחזאה וכו' והיינו כאשר באים לידי התגלות יותר והיינו דייקא על ידי בחי' פחד יצחק באים להתגלות יותר כאמרם ז"ל (שבת פ"ט:) ומחוי להו יצחק הקב"ה בעיניהו. ואת קול השופר מרמז על מדתו של יעקב אבינו ע"ה שהיה מטתו שלמה לברר הקדושה של כל נפש מישראל לקבצם מארבע כנפות הארץ לבלתי ידח ממנו נדח על ידי התעררות קול שופר גדול כמו שנאמר והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים. האובדים הם שנטמעו בין האומות ואינם יודעים כלל שהם ישראל והם עשרת השבטים מ"מ השופר גדול יעורר אותם שלא יושארו שכל מי שהוא מזרע יעקב לא יאבד ח"ו. והנדחים בארץ מצרים הם המשוקעים בתאות כמו שהיו במצרים מוקף מהקליפה כעובר בבטן אמו וקליפת מצרים הוא בתאות כמו שנק' ערות מצרים אבל יודעים שהם מישראל וגם להם יועיל השופר גדול. וכל האומות נקראים על שם אשור וע"ש מצרים כמ"ש (וי"ר פ' י"ג) וכמו שדברנו מזה שזה מרמז בברכת יעקב והיה זרעך כעפר הארץ כשיהיו בתכלית השפלות כעפר ופרצת ימה וקדמה וגו' והיינו נחלה בלי מצרים. ואת ההר עשן מרמז על בחי' דוד המלך ע"ה שהוא הגבר שהקים עולה של תשובה. וכמו שדברנו למעלה שבחי' עשן הוא תכלית החשכות וההסתר שיש בו ממשות. והיינו שגם אם קלקל במעשיו ח"ו עד שהמשיך על נפשו תכלית החשכות וההסתר עכ"ז גם חשך לא יחשיך ממך וגו' כי יש בכח נפש ישראל לתקן הכל בתשובה שיתהפך הכל לטוב:
3