פרי צדיק, שמיני ה׳Peri Tzadik, Shmini 5
א׳ואיתא עוד בתוכ' (שם ל"א) ותצא אש מלפני ה' כיון שראו אש חדשה שירדה מן השמים לחכה על המזבח את העולה ואת החלבים נפלו על פניהם ושבחו לשמים, בכאן זכר התו"כ גם מש"נ ויפלו על פניהם, רק זכר שלא כסדר הכתוב בתורה וירונו ואחר כך ויפלו על פניהם, ויש להבין למה שינה, גם מסיק וכן בימי שלמה נפלו על פניהם שנ' כל בני ישראל רואים ברדת האש מן השמים כו' ויכרעו על אפים ארצה גו' והשתחוו והודות לה', כ"ט כל"ח, בכאן זכר הכ' גם כן סדר ההשתחוואה ואחר כך והודות לה' והוא גופא קשיא למה שינה הכ' ממש"נ כאן, ומסיק בתו"כ ועל אותה השעה ה"א וערבה לה' גו' כימי עולם כימי משה וכשנים קדמוניות כימי שלמה, ויש להבין למה נקרא ימי משה ימי עולם, וימי שלמה שנים קדמוניות. ולומר שדרש התו"כ כסדר זמנים משה ואחר כך שלמה, הא אחר כך דרש ר' כימי עולם כימי נח וכשנים קדמוניות כשנות הבל שלא היתה ע"ז לעולם. ושם הבל קודם לנח, גם יש להבין למה שינה הלשון כימי משה, כימי שלמה, כימי נח, ובהבל כשנות הבל. ולמה באמת נקרא ימי משה ונח ימי עולם וימי שלמה והבל שנים קדמוניות, אך נראה שהחו"כ דקדק בלשונו ולחכה על המזבח את העולה ואת החלבים כו' אמת שבפסוק כ' כן אח למה זכר זה בתו"כ בפרט, וגם בפסוק נזכר מקודם וירד מעשות החטאת והעולה והשלמים והיה די לכתוב ותצא אש ותאכל אותם על המזבח ולמה פרטם הכ' בפרט, אך עולה כליל לה', והוא כמקריב נפשו לפני ה' כמו שמצינו (זבחים סב.) זפרו של יצחק ראו כ'ו אף שהיה אפר האיל, אך הוא עפמ"ש במדרש (ב"ר פ' נ"ו) אימוריו כאלו אימוריו דיצחק כו' כאלו הקרבתי את יצחק בני תחלה כו' וכן מצינו (שבת פט:) שיצחק אמר הא קריבית נפשי קמך, שהקרבת האיל היה כהקרבת נפשו והחטאת והשלמים מצינו (ברכות יז.) ואין מקריבין ממנו אלא חלבו ודמו כו' שיהיה חלבי ודמי שנתמעט כו' שהתענית גם כן כמקריב חלבו ודמו, והנה בקי"ס איתא (במכילתא ומ"ר בשלח) שרתה עליהם רוח הקודש ואמרו שירה, כלומר רוח מההוא קודש עלאה (כמ"ש זח"ג ס"א א) והיינו חכמה קודש עלאה, וכ' רננו צדיקים בה'. צדיקים לאורה (כמ"ש תענית טו.) תורה אור ואוריי' מחכמה נפקת מאתר דאיקרי קודש (כמ"ש זח"ב קכ"א א) וכ' והחכמה מאין תמצא שנעשה מרכבה למדת דין דאיקרי קודש הקדשים עתיקא סתימאה דאיקרי אין (שם ס"ד ב' ואדר"ז רפ"ח ב) וזה מורה השתחואה על אפים שהוא פישוט ידים ורגלים (כמ"ש ברכות לד:) והיינו שנעשה כאין, ומשה רבינו היה סבור באמת שיהיה כן לעולם, כשהכניס הקדושה בכל ישראל שזכו לראות האש חדשה. והיינו כמו שיהיה לעתיד דכ' ורוח חדשה אתן בקרבכם ויהיה אתפני יצר הרע מכל וכל. וכמו שאמר להם אותו יצר הרע העבירו מלבכם (כמ"ש בתו"כ ו) ואם היה מכניסם לא"י היה כן באמת והיה הוא משיח, כמש"נ מה שהיה היא שיהיה זה משה (כמ"ש בת"ז ת' י"ח כ"ו א) וזש"נ ויפלו על פניהם. אך באמת לא היה רק לשעה שאחר כך חזר יצר הרע ומש"ה הקדים הכ' וירונו שזה נשאר מה שנפתח פיהם לומר שירה, אבל ויפלו על פניהם זה היה רק לשעה ויתקיים לעתיד ושלמה המלך שזכה לכל החכמה תתאה בחלום, והיינו מצד השי"ת שלא בהשתדלותו, ובמאמר בראשית כ' ורוח א' מרחפת ונדרש (ב"ר פ"ב) זה רוחו של מלך המשיח כו' באיזה זכות כו' ע"פ המים בזכות התשובה שנמשלה למים. ובת"ז (ת' ל"ו) ולית מים אלא אוריי' כו' והינו דוד שהקים עולם של תשובה (כמ"ש מו"ק טז:) זהו בזכות התשובה שהיא בהשתדלות מצד האדם ושלמה המלך שזכה לחכמה בחלום שלא בהשתדלותו, והיינו מעתיקא שכן היה רצון הבורא כמש"נ וד' אהבו. ותורה בא על ידי אהבה כמ"ש אהבת עולם כו' חקים ומשפטים אותנו למדת וזהו ע"פ המים דלית מים אלא אורייתא דהוא תורה שבעל פה שנמשל למים (כמ"ש תענית ז. ונת' במ"א) וזהו מה שמרמז בזוהר הקדוש (ח"א קי"ז א') במש"נ נקבעו כל מעינות תהום רבה מביעי דחכמתא לתתא, ושלמה המלך היו מביעא דחכמתא, וזכה לזה רק ע"י האהבה שלא בהשתדלותו וזכה לכל התורה שבעל פה שהוא תורה של משיח שכל מה שהאדם לומד בעולם הזה הבל לפני תורה שבעולם הבא (כמ"ש קה"ר ב' א') וכשהכניס זה בכל ישראל היה סבור גם כן שיהיה לעולם כן, וזש"נ מקודם ויכרעו על אפים ארצה גו', והיינו שנעשו מרכבה למדת אין להיות משים עצמו כמי שאינו (כמ"ש סוטה כא:) ואחר כך והודות לה' כ"ט היינו אור כי טוב, כי לעולם חסדו שיהיה כן לעולם אבל באמת לא היה כן לעולמי עד, שלזה יזכו לעתיד רק שהיה לפי שעה ומש"ה נקרא ימי שלמה ולא שנות שלמה, והנה תלה הכ' כימי עולם כימי משה וכן כימי נח ששניהם נקראו ימי עולם דנח היה יחידי בעולם שזכה לראות אש חדשה, ומשה רבינו שהוא זוכה והכניס לכל ישראל, שהם כלל כל העולם. כמ"ש בראשית בשביל ישראל שנקראו ראשית ואו"ה אינם בכלל ומש"ה נקראו ימי עולם שהם היו כלל כל העולם:
1
ב׳ותלה הכ' במשה ולא באהרן. דאיתא בתו"כ (י"ט) כיון שראה אהרן שקרבו כל הקרבנות כו' ולא ירדה שכינה לישראל היה עומד ומצטער כו' א"ל משה אחי כך עשית לי שנכנסתי ונתביישתי כו' מיד נכנס משה עמו ובקשו רחמים וירדה שכינה לכך נאמר ויבא משה ואהרן אל אה"מ ויצאו ויברכו את העם. והיינו שהכניסו הקדושה לכל ישראל, ואחר כך ותצא אש שזכו כל ישראל לראות אש חדשה אור המחורש עדמש"נ ורוח חדשה אתן בקרבכם. ותלה במשה שהרי בשבילו זכו ישראל לזה כשנכנס עם אהרן ובקשו רחמים וזש"נ מקודם וירד מעשות החטאת והעולה השלמים ואיתא בתו"כ (יח) משנפנה מקרבנותיו ירד מן המזבח בשמחה. והיינו עפמ"ש בזוהר הקדוש (ח"ג כ' א') משה שושבינא דמלכא שהוריד השכינה לארץ אהרן שושבינא דמטרניתא להכניס הקדושה בלב ישראל, והנה אהרן מצדו פעל בהקרבת הקרבנות להכניס קדושה בלב ישראל ולכן ירד מן המזבח במשמחה, אך מכל מקום להוריד השכינה נצרך למשה שהוא שושבינא דמלכא להוריד הקב"ה וכשנכנס משה עם אהרן ירדה שכינה לישראל והנה עולה שכולה כלול מורה על מסירת נפש הא קריבת נפשי קמך כאמור, שלמים שהיא אכילה בקדושה זה מורה שתיקנו בשורש פגם הנחש שהיה באכילה, וכמו בלילה ראשונה של פסח שזכו במכת בכורות לפי שעה להתגלות עתיקא, שמכת בכורות היה כנגד כ"ע (כמשנ"ת כ"פ) לכן זכו אז לאכילת פסח שהיא לאכילת קדשים שמורה שהגוף בקדושה, ומשו"ה באהרן כ' וירד מעשות החטאת שמצדו זכה לאכילה בקדושה בחטאת והעולה, ואחר כך השלמים דנאכלים לכ"א שזוכה לכל ישראל גם כן לאכול אכילה בקדושה ובזה ירד בשמחה שכ' בתו"כ, אך מ"מ לא ירדה עוד השכינה לישראל שלזה היה נצרך משה שושבינא דמלכא, וכשנכנס עמו יבקשו רחמים ויברכו את העם שהכניסו הקדושה בכלל ישראל, אחר כך כ' ותצא אש מלפני ה' ותאכל על המזבח את העולה שזה מורה מס"נ, ואחר כך את החלבים שכולל חטאת ושלמים שזכו כל ישראל לתקן הפגם בשורש שיאכלו אכילה בקדושה, ומש"ה כ' וירונו כמש"נ רננו צדיקם בה' ושרתה עליהם רוח הקודש ואמרו שירה ואחר כך ויפלו על פניהם שזה מורה שמשים עצמו כמו שאינו וזוכין להיות מרכבה למדת אין וזה היה לפי שעה ומש"ה נקראו ימי עולם, ואחר כך מסיק ועל אותה שעה כו' כימי עולם כימי משה שהיה רק לשעה וכן כימי נח שהיה בודאי רק לשעה, וכשנים קדמוניות כשנות הבל שלא היתה ע"ז בעולם שע"ז התחיל בימי אנוש כמש"נ אז הוחל גו' וכ"ז שלא היה ע"ז בעולם. אף שהיה היצר הרע, היה בכח לעקור היצר הרע ולהעבירו מכל וכל כמו קודם קלקול אדם הראשון ומש"ה נקרא שנים קדמוניות ונקרא שנות הבל שאף שאחר כך נהרג ולא תיקן שיהיה כן אש חדשה לעולם כיון שהתקוטט עם קין על עסק ויהי בהיותם בשדה שהי' נגיעה בעניני עולם הזה, ומכל מקום נקרא שנות הבל שכל השנים היו ראוים לתקן כל הקלקול על ידי אחר שיהיה כשנים קדמוניות כ"ז שלא היה הע"ז בעולם. ומקודם דרש וכשנים קדמוניות על ימי שלמה שהיה גם כן הזמן לתקן כל שורש הקלקול שיהיה שנים קדמוניות, כיון שזכה לכל חכמה תתאה מביעי דחכמתא דלתתא, אך מ"מ נקרא בתו"כ רק ימי שלמה ולא שנות שלמה כיון שהיה כן רק ביום שנבנה בית המקדש, ואחר כך נתקלקל ועוד לא היו השנים ראויות לתיקון שיהיה שנים קדמוניות עוד לעתיד, שיעשה הקב"ה מחול לצדיקים וכל א' וא' מראה באצבעו, שאז יהיה באמת ורוח חדשה אתן בקרבכם ויהיה כן קבוע לעולמי עד דיתפני יצר הרע מן תמן לעולם וכאמור:
2