פרי צדיק, תרומה ט׳Peri Tzadik, Terumah 9
א׳בזוה"ק פרשה זו (קל"ה סע"ב) זכאין אתון עמא קדישא דאתון מברכי ומקדשי לתתא בגין דיתברכון ויתקדשון לעילא כמה משריין עלאין קדישין כו' והוא על פי מ"ש בסה"ק מ"ש (ויקרא רבה סו"פ כד) כי קדוש אני קדושתי למעלה מקדושתכם דפירושו דקדושתי למעלה בא מקדושתכם על ידי קדושת ישראל. ודבריהם מפורש בזוהר הקדוש (קלג א) עובר עלינו תמיד מההיא קדושה דאיהו מקדש לכל עלמין לעילא כו' דהא לית קדושה לעילא אלא אי אית קדושה לתתא כד"א ונקדשתי בתוך בני ישראל. (ונת' למעלה יתרו מא' ז) ומכל מקום איתא (מדברי תורה קדושים ב') הואיל ונקדשתם לשמי כו' היו קדושים כשם שאני קדוש כו'. והיינו שבאמת מהיכן בא הקדושה לישראל הוא רק ממה שנאמר ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אותו שנתן השי"ת קדושה ליום השבת שהוא מדת מלכות ואמרו (שבת י :) לדעת כי אני ה' מקדשכם כו' מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה ואני מבקש ליתנה לישראל כו' והיינו שהשי"ת נתן הקדושה לישראל והם מכניסין קדושה ליום השבת כמ"ש זכור את יום השבת לקדשו והיינו זכור בפה שישראל במה שהם מקדשים השבת מכניסין בו קדושה ביום השבת. ועיקר הקדושה לשבת הוא על ידי הברכה כש"נ ויברך ויקדש. והוא על ידי המשכת הברכה מעתי"ק שהוא מקור הברכות עד מלכות שהוא כל קו האמצעי על ידי זה בא הקדושה למדת מלכות וזה נתן השי"ת לישראל. וזה שאמר בזוהר הקדוש לעיל מינה ברכו את ה' דייקא כדקאמרן דא שבת דמעלי שבתא. והיינו מדת מלכות וזה נקרא את ה' שכן נדרש בגמ' (עירובין ד : וכ"מ) את הטפל וזהו שער. וכן שכינה תתאה מדת מלכות שמשם בא בחינת היראה שם אדנ"י נקרא את ה' טפל לשם הוי"ה. ואחר כך חשב כל קו האמצעי. ברוך דא מקורח עלאה דכל ברכן נפקין מיניה כו' והיינו כ"ע. ה' דא אמצעי דכל סטרין עלאין והיינו ת"ח והוא אות ו' שנקרא עמודא דאמצעיתא שהוא הנהר היוצא מעדן וכו' (כמ"ש זח"א כו סע"א) והוא שם הוי"ה כידוע. המבורך דא שלמא דביתא כו' והיינו מדת צדיק יסוד עולם שהוא גם כן נקרא נהר וכמ"ש (שם קצד א) שההמשכה על ידי מדה זו ונקרא שלום כידוע ואמת ושלום קשיר דא בדא כמ"ש בזוהר הקדוש (ח"ג יב רע"ב). לעולם ועד דא עלמא תתאה דאצטריך לאתברכא כו'. והיינו כנסת ישראל שכינתא תתאה וזהו ונהר עמודא דאמצעיתא ת"ת ומדת צדיק יסוד עולם יוצא מעדן להשקות את הגן דא שכינתא תתאה וכמ"ש בזוהר הקדוש ותקו"ז (הנ"ל סו' מא' ג ע"ש) ועל זה איתא בזוהר הקדוש ועל דרך ברכ' דא כו' לאתברכא האי שבת דמעלי שבתא מעמא קדישא כו' אזלא בכלהו רקיעין דמתקדשי בקדושה דמע"ש. והיינו שעל ידי ישראל שמקדישין ומברכין לבחינת כנסת ישראל שבת דמע"ש מכניסין קדושה לעילא ועז"א זכאין אתון עמא קדישא כו' כנ"ל שמכניסין קדושה דיתקדשון לעילא וכאמור שזהו מ"ש קדושתי למעל הוא בא מקדושתכם. וזהו שהקדים דאתון מברכי ומקדשי לתתא שהברכה קודם לקדושה שלא יצויר הקדושה רק על ידי הקדם הברכה שהוא המשכת הברכה מכ"ע מקור הברכות. וז"ש בזוהר הקדוש לעיל מינה וכלהו מתעטרין בנשמתין חדתין כדין שירותא דצלותא כו' וכן א' אחר כך ולא מברכי ישראל ברכה דא עד דמתעטרין בעטרין דנשמתין קדישין וכו' והוא דעיקר הקדושה קדושים תהיו כשם שאני פרוש כך תהיו פרושים כשם שאני קדוש כך תהיו קדושים כמ"ש (ויקרא רבה שם) והיינו להוריק כל הרע מלב כסיל לשמאלו ולהיות פרוש ונבדל מכל עניני עולם הזה כמו שאנו משיגין שיש קדושה למעלה וזה יהיה רק לעתיד לעלמא דאתי. ובשבת יכולים לזכות מעין זה דשבת מעין עולם הבא וזהו ע"י ההמשכה מעדן שהוא עלמא דאתי. ועל ידי הנשמה יתירה שזוכין בשבת כמ"ש (זח"ב פח ב) נשמתא עלאה נשמתא דכל שלימו בה כדוגמא דעלמא דאתי כו' וזה נר ה' נשמת אדם שזוכין לחכמה ודברי תורה ללב חכם לימינו ועל זה זוכין להוריק הרע מלב כסיל. כשם שאני פרוש כך תהיו פרושים כו' וזהו מנוחה וקדושה לעמך נתת. מנוחה הוא המתנה טובה ושבת שמה לשון נייחא ומנוחה והיינו נשמתא דכל שלימו בה כדוגמא דעלמא דאתי. וקדושה שעל ידי זה זוכין לפרישות מעניני עולם הזה וקדושה כנ"ל. וזהו מ"ש ויברך וגו' ויקדש. ברכה הוא הנשמה יתירה נר ה' שהוא תורה אור וכמ"ש בריש ס' הבהיר ומנלן דהתורה נקראת ברכה שנאמר ומלא ברכת ה' ים ודרום ירשה ואין ים אלא תורה שנאמר ורחבה מני ים. והיינו דמים היינו דברי תורה וכמ"ש (ב"ק יז.) אין מים אלא תורה. ותורה שבעל פה רחבה מני ים שאין קץ ותכלית לעומק סודותיה. ועל ידי הברכה שהוא הנשמה יתירה תורה אור שזוכין להכניס ללב חכם לימינו. על ידי כן ויקדש אותו שזוכין לקדושה להוציא הרע מלב כסיל לשמאלו ולתקן כל פגם הנחש כמו לעתיד. ועל כן בכניסת שבת שזוכין לנשמה יתירה מקדשי ישראל לתתא ליום השבת והוא על ידי הברכה שהוא ההמשכה מעדן לגן כאמור ועל ידי זה יתברכון ויתקדשון לעילא כמה משריין עלאין קדישין. ועיקר הקדושה מצד ישראל איתא (מ"ר נשא פ' י וש"מ) במה אתה מקדשו במאכל ובמשקה כו' שס"ג דשבת ברזא דענ"ג כמ"ש בזוהר הקדוש (ח"א כו א) שהוא ר"ת עדן נהר גן ועל כן תקנו חכמים זוכריהו על היין בכניסתו (כמ"ש פסחים קו.) וז"ש לברכא ברעו דלבא ובחדוא כו' וזוכין לדברי תורה דכו"ע בשבת ניתנה תורה לישראל והיינו דבכתב. ואיתא (זח"א מז ב) ביום השביעי דא תורה שבעל פה דאיהו יום שביעי והיינו מלכות פה תורה שבעל פה. וכן מועיל השבת להוריק הרע מלב כסיל וכמ"ש בפע"ח ריש שער השבת דעל ידי שמירת שבת ניצול מקטרוג יצר הרע כל השבוע וכן דרשו במכילתא (בשלח) מפ' כל שומר שבת מחללו ושומר ידו מעשות כל רע שהשומר שבת ניצול מן העבירה. וזה עיקר הקדושה כשזוכה לשבת עלאה דאיתא (תקו"ז תי' מח) לדרתם זכאה מאן דעביד לון דירה בשבת בתרי בתי לבא ואתפני מתמן יצר הרע כו' וזהו מנוחה וקדושה לעמך נתת כאמור:
1