פרי צדיק, וארא ח׳Peri Tzadik, Vaera 8
א׳בזוה"ק (שם) מאי ואני ערל שפתים והא וכו' אלא רזא איהו משה קלא. ודבור דאיהו מלה דיליה הוה בגלותא וכו' ועל דא שתף קב"ה לאהרן בהדיא. וכ' בגליון דאהרן שושבינא דמטרוניתא. ומכל מקום יש להבין מה מועיל אהרן כיון שהדיבור בגלות אך באמת מדקדק בזה"ק ודבור דחיהו מלה דיליה הוה בגלותא וכו' והיינו דמה שאמר משה רבינו ואני ערל שפתים היינו ממה שאין דבריו נשמעים. כיון שלא שמעו בני ישראל אליו מקוצר רוח. ועל כן הוא מפני שהדיבור שלו בגלות (וכמו שנת' למעלה) ודיבור של משה הוא על פי מ"ש בספרי (ריש מטות) כך נתנבאו נביאים בכה אמר ומוסיף עליהם משה בזה הדבר ע"ש. והוא שכל הנביאים נתנבאו בכה אמר ה' שהם סיפרו מה שאמר השי"ת קודם. ומשה נתנבא בזה הדבר שזה עצמו דבר ה' שהשכינה מדברת מתוך גרונו זו הרגע. וזה ענין אספקלריא המאירה (ונת' במ"א) ודיבור שלו הוא עצמו דבר ה' וכתיב כן יהיה דברי אשר יצא מפי לא ישוב אלי ריקם וגו'. משא"כ דיבור של אהרן שהיה נביא וכמו שנאמר הנגלה נגליתי אל בית אביך בהיותם במצרים וגו' ונבואתו הוא כשאר נביאים במדרגת כה אמר ה'. והנה גלות מצרים היה הכנה לתורה שבכתב שהגיע זמנה להגלות. וכנגד זה היה חכמת מצרים שהיה בכישוף והתגלות מצד הקליפות בזלעו"ז. ונצרכו להיות בגלות מצרים להוציא הניצוצות קדושות השייכים לתורה שבכתב ועז"נ ואחרי כן יצאו ברכוש גדול הרכוש גדול דקדושה. ובגלות בבל שהיו אז עוד נביאים אחרונים יחזקאל חגי זכריה ומלאכי ודניאל ובעלי רוח הקודש. והיה אז בזלעו"ז חרטומים ופותרי חלומות ומודיעים עתידות מצד הקליפה. ואחר כך שפסקה הנבואה והגיע זמן התגלות תורה שבעל פה וכמ"ש בסדר עולם נוטא מכאן ואילך הט אזנך ושמע דברי חכמים. והיינו חכמים המחדשים בשכלם בתורה שבעל פה דאף שהוא גם כן דברי אלהים חיים מכל מקום מופיע בלבם של חכמי ישראל. אז התחילה חכמת יונית על ידי ארסטו שכפרו בכישוף והתגלות וסמכו על שכלם והבנתם הגרועה להכחיש דברי אלהים חיים התורה שבעל פה. ואז היה התורה שבעל פה בגלות עד שהוציאו הניצוצות קדושות ואז התפשטה התורה שבעל פה (ונת' חנוכה מא' א). והנה חלק משה רבינו היה התורה שבכתב שהורידה מן השמים. ואז היה התורה שבכתב עוד בגלות מצרים. וזה שאמר שבחינת דיבור שלו בגלות. שאם לא היה בגלות היו דבריו נשמעין אף לפרעה שהיה ערל לב וערל אוזן (וכמו שנת' מא' ז). וע"ד שתיף קודשא בריך הוא לאהרן בהדיה. ודבור של אהרן היה דיבור נבואה שהוא כה אמר ה' וכמה שנאמר ואהרן אחיך יהיה נביאך. וחלקו היה תורה שבעל פה הוד דרגא דאהרן. וכתיב והיה הוא יהיה לך לפה. ונא' כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו דייקא. ובחינת דיבור של אהרן לא היה אז בגלות. וז"ש דאהרן שושבינא דמטרוניתא והיינו שכחו להכניס דברי משה רבינו ללב ישראל שהם כנסת ישראל. ויהיו דברי משה רבינו נשמעין. ומסיק בזה"ק ת"ח כל זמנא וכו' והכי אזיל עד דקריבו לטורח דסיני ואתיהיבת אורייתא ובההוא זמנא אתחבר קלא בדבור וכדין מלה מליל הה"ד וידבר אלהים את כל הדברים האלה כו' והיינו דכל זמן שהיו ישראל במצרים היה בחינת הדיבור בגלות ולא נזכר לשון דיבור (זולת בר"פ זו כמ"ש בזה"ק) ואף בפרשה החודש הזה לכם שהיה התחלת הדברי תורה מכל מקום כתיב ויאמר. ואחר כך כ' וידבר וגו' קדש לי כל בכור שזה נא' אחר יציאת מצרים. ומכל מקום הדיבור בשלימות לא היה עד מתן תורה שאז נא' כל הדברים האלה שאז זכה לבחינת הדיבור בשלימות. וכדין משה אשתכח שלים במלה כדקא יאות קול ודבור כחדא בשלימו וכמ"ש בזוהר הקדוש:
1