פרי צדיק, וארא ט׳Peri Tzadik, Vaera 9
א׳עיקר תיקון פגה"ב על ידי תורה שבכתב ותורה שבעל פה שהם קדושת משה ואהרן. ואי' מהאר"י הקדוש ז"ל דששה שבועות אלו מסוגל לתיקון הפגם. והענין דבפרשה שמות נזכר לידת משה דכ' ותרא אותו כי טוב שנתמלא הבית כולו אורה (כמ"ש סוטה יב.) ופרשה זו מתחיל וארא וגו' באל שדי. ושם זה נגד מדת צדיק יסוד עולם (כמ"ש זח"ג יא ב) ושם זה נאמר ליעקב אבינו ע"ה אחר שנקרא שמו ישראל. דהיינו שמטתו שלמה ולא יתקלקל עוד לעולם. ואז נתבשר קודם לידת בנימין גוי וקהל גוים יהיה ממך ואי' (בר"ר פ' פב) עתידין בניך לעשות גוי כקהל עמים וכו' אף בניך מקריבין בשעת איסור הבמות. ויש להבין למה נתבשר אז שיקריבו ישראל באיסור במות. אך בלידת בנימין שנאמר עליו ובין כתפיו שכן שבחלקו יבנה הבהמ"ק ויהיה השראת השכינה בשרו השי"ת שמזרעו יצא אליהו (כמ"ש שם סו"פ עא) שיקריב באיסור במות שיהיה כעין שחוטי חוץ. רק יהיה לצורך השעה שעל ידי זה יאמרו כל ישראל ה' הוא האלהים. ואי' (ויק"ר פרשה לא) ראשך עליך ככרמל הרשים שבכם חביבין עלי כאליהו שעלה לכרמל. והיינו הרשים אף שקלקלו הרבה מכל מקום אליהו מלאך הברית יתקן אותם שיהיו חביבין כאליהו שהקריב באיסור הבמות. והיה כדי שיהיה מזה טוב מאד. שנתברר שישראל באמת רצונינו לעשות רצונך וכו'. ואמר ואתה הסיבות את לבם אחורנית. והיינו שהיצר הרע השי"ת בראו והוזכר במאמר בראשית החושך שמרמז למלאך המות (כמ"ש מדברי תורה וישב ד) והוא היצר הרע כידוע והוא כדי שיהיה נהורא דנפק מגו חשוכא ובישא כדי שיהיה טוב מאד. והשי"ת הודה לדבריו דכ' ואשר הרעותי (כמ"ש ברכות לב רע"א) ואלמלא ג' מקראות הללו נתמוטטו רגליהם וכו'. ולכן נתבשר אז כשנקרא ישראל על אליהו מלאך הברית שיברר כלל ישראל ועמך כולם צדיקים ועל כן נזכר שם אל שדי שכנגד מדת צדיק כאמור:
1
ב׳ואחר כך כ' בפרשה וגם הקמותי וגו' את ארץ כנען את ארץ מגוריהם אשר גרו בה. ויש להבין למה נאמר כאן את ארץ מגוריהם וגו'. אך הענין שהאבות הם הכניסו הקדושה לארץ. דא"י כנגד מדת מלכות שהיא מדת יראה כמ"ש (זח"א ה ב) וכנגדה שם אדנ"י שמורה גם כן יראה כש"נ ואם אדונים אני איה מוראי ואיתא (כתובות קי :) שכל הדר בא"י דומה כמי שיש לומר אלוה וכו'. וא"י עיקרה חלק יצחק אבינו ע"ה שמדתו פחד יצחק. דאברהם אבינו ע"ה אף שנאמר לו לך לך וגו' מכל מקום יצא אחר כך לחו"ל. וכן יעקב אבינו היה בחו"ל. מה שאין כן יצחק דכ' ביה גור בארץ הזאת שמדתו היראה. וביעקב כ' וישב בארץ מגורי אביו ואיתא בזוהר הקדוש (ח"א קפ א) כד"א גור מסביב דכל יומוי הוה דחינ וכו' ובזוהר הקדוש פ' זו (כו א) אשר גרו בה מיומא דאתקריבו לגבי קב"ה דחילו בה דחילו ודחילו עלאה בה וכו' ולשון ארץ מגוריך וגו' נא' בפרשה מילה שמתחיל בשם אל שדי. וכבר תקנו במצרים שנגדרו כולן מן הערוה כמ"ש (שהש"ר ד יב) שרה ירדה למצרים כו' ונגדרו כל הנשים בזכותה יוסף ירד למצרים כו' ונגדרו כל הזכרים בזכותו והיינו שבהם לא נמצא אף א' שבנשים לא נמצא אלא זו ופרסמה הכתוב. ועל כן הוזכר ביציאת מצרים שם זה. ואחר כך הוזכר בפ' יחוס ראובן שמעון ולוי. ושבט לוי ייחס מפני שלשלת משה ואהרן. אך שבט ראובן ושמעון למה נתייחסו כאן ורש"י הביא מפסיקתא לפי שקנתרם וכו'. ואיפשר לומר שהוא מפני דראובן היה קדושת הראייה לברר ראיית כלל ישראל ושמעון השמיעה לברר שמיעת הכלל שהוא בקדושה. וקדושת כל שבט נכלל בכל כלל ישראל כמ"ש בב"ר ע"פ איש אשר כברכתו ברך אותם. והוא על דרך מ"ש (נדרים לב :) כתיב אברם וכ' אברהם כו' ולבסוף המליכו על רמ"ח איברים אלו הן שתי עינים ושתי אזנים וכו' ופי' הר"ן שהמליכו עליהם שיהיו ברשותו שלא יסתכל ולא ישמע כי אם דבר מצוה. והוא ע"ד מה שנאמר והיה עינך רואות את מוריך. שכל מה שיראה ילמוד ממנו לעבודת השי"ת. וכן וכ' ואזניך תשמענה דבר מאחריך זה הדרך לכו בה. שכל מה שישמע ילמוד ממנו דרך ה'. ועז"נ מכל מלמדי השכלתי שמהכל ישכיל וידע דרך ה' וכולם נקראו מלמדי אף שאינו מכוין ללמדו וזה זכה אברהם אבינו ע"ה אחר המילה (ונת' לך מא' ו) ולכן נתייחס שבט ראובן ושמעון שהם מבררים ראיית ושמיעת כלל ישראל שהוא רק לדבר מצוה כנ"ל. ואחר כך כתיב הוא אהרן ומשה וגו' הוא משה ואהרן. ובזוהר הקדוש (כו ב) הם אהרן ומשה מבעי ליה אלא לאכללא דא בדא רוחא במיא. הוא משה ואהרן לאכללא מיא ברוחא וכו'. דאהרן מסטרא דחסד כהן. ואברהם אבינו ע"ה שהיה מדתו חסד כתיב ביה אתה כהן לעולם דקאי על א"א (כמ"ש נדרים שם). והוא בחינת מים דחסדים כידוע. ומשה רוחא שהוא נשמתא דכלל ישראל כמ"ש בתיקונים (תי' יג) והא משה תמן הוה וכו' דא מגופא ודא מנשמתא ע"ש. דמשה רבינו נשמתא שהוא כלל תורה שבכתב שכולל שורש ששים ריבוא נשמות ישראל וכמו שכתבו ישרא"ל ר"ת יש ששים רבוא אותיות לתורה. והיינו חלקי אותיות (וכמו שנת' כ"פ) ומשה רבינו שכולל כל הדברי תורה הוא כלל נשמותיהן של ישראל. וכשנכללו משה שחלקו תורה שבכתב ואהרן שחלקו קדושת תורה שבעל פה. על ידיהם יש תיקון לפגם זה וכמו שאמרנו כ"פ ממה שנאמר ולכל בשרו מרפא (ונת' מא' ו). ושבת דכו"ע בשבת נתנה תורה (שבת פו :) ואיתא בזוה"ק (ח"א מז ב) ביום השביעי דא תורה שבעל פה דאיהו יום ז' והיינו מלכות פה תורה שבעל פה קרינן לה. והוא זמן תורה שבכתב ותורה שבעל פה ובו הזמן לתיקון וכאמור:
2