פרי צדיק, ויחי ז׳Peri Tzadik, Vayechi 7
א׳ובשבת כתיב ויכל אלהים ביום השביעי וגו' ובתרגום ירושלמי וחמיד והוא עפמ"ש (ב"ר פ' ט) עולמי עולמי הלואי תהא מעלית חן לפני בכל עת כשם שהעלית חן לפני בשעה זו. והיינו שבשבת מצאה הבריאה חן בעיני הש"י ושמח אז במעשיו כמו שיהיה לעתיד דכ' ישמח ה' במעשיו וא' (ויק"ר פ' כ) שמח ה' במעשיו אינו אומר אלא ישמח עתיד הקב"ה כו'. וכ' וישבות ביום השביעי מכל מלאכתו שביתה ומנוחה הוא ג"כ בחי' שמחה שמצינו מנוחה שהוא היפך העצב כמש"נ ביום הניח ה' לך מעצבך וגו' וז"ש בזוה"ק פ' זו הנז' וכל חידו. וכתיב ויברך אלהים את יום השביעי. וכבר אמרנו דברכת השבת כולל ראשי הברכות שהם חיי בני ומזוני (כשנ"ת פ' חיי שם) וזהו כל ברכאן שכולל ג' הברכות הנז' כמו שאמרנו. וכ' ויקדש אותו קדושה היינו חכמה דאקרי קודש. חכמה עלאה קודש עלאה חכמה תתאה קודש תתאה (זח"ג קעו ב וש"מ) וחכמה הוא אור וכמ"ש (ב"ר פ' ג) ה' פעמים אורה כנגד ה' חומשי תורה כו' ואור תושב"כ דכו"ע בשבת ניתנה תורה לישראל כמ"ש (שבת פו:) ואור תושבע"פ אי' (זח"א מז ב) ביום השביעי דא תושבע"פ דאיהו יום שביעי והיינו כמ"ש מלכות פה תושבע"פ קרי' לה. וזהו ועל חדא תרתי נהורה לה ימטי. והיינו אור תושבע"פ שהוא מטלא דעתיקא אור הגנוז לעמלי תושבע"פ (כמ"ש מד"ת נח ג) והוא מרומז בקוצא דיוד דלעילא דרמיזא לאין שהוא כ"ע וכנז' מהזוה"ק. וכתיב כי בו שבת מכל וגו' אף שכבר נא' וישבות ביום השביעי מכל וגו'. אך המכוון דאף שכבר אמרנו מהמ"ר שמח אינו אומר אלא ישמח וכו' וכאן אומר וישבות וגו' ושביתה ומנוחה הוא שמחה כאמור. וע"ז אמר שבשבת מצאה הבריאה חן בעיניו ושמח ה' במעשיו דשבת מעין עוה"ב כמ"ש בהרואה. וזש"נ כי בו שבת מכל מלאכתו ושמח ה' במעשיו. אשר ברא אלהים לעשות שכל מעשה בראשית צריכין תיקון אפי' אדם צריך תיקון כמ"ש (ב"ר פ' יא) והיינו שניתן להאדם שיתקן ויהיה טוב מאד וע"כ בשבת שהוא מעין עוה"ב מצא הבריאה חן בעיניו ושמח ה' במעשיו. והנה כתיב ויקדש אותו ולא כתיב את יום השביעי. אך הוא עפמ"ש ברכתו מכל הימים וקדשתו מכל הזמנים. והיינו דשבת כולל כל ברכות ו' הימים וקדושת כל הזמנים. והוא עפמ"ש (זח"ב פח א) דההוא יומא מתברכאן מיניה כל שיתא יומין עלאין אף דו' ימי בראשית הם ו' המדות כמו שמדייק בזוה"ק מדכ' כי ששת ימים עשה ולא כ' בששת. ואות ו' שבשם הוי"ה ת"ת כליל שית ספיראן ה' מלכות כמ"ש בזוה"ק (ח"ג רנח א) ו' קוב"ה ה' שכינתא. ובחי' ו' גבוה מבחי' ה' תתאה וקודם. אכן למעלה ו' המדות גבוהין ממדת מלכות אבל אינם משפיעין למטה רק ע"י מדת מלכות וכמ"ש בזוה"ח (בתיקונים דפ"ו קיא א) וכל ספירה אין לה פעולה בתחתונים אלא ע"י המלכות שנא' בה ומלכותו בכל משלה וכו' ע"ש. וזש"נ ימים יוצרו ולו אחד בהם זה יום השבת לישראל (כמ"ש ריש סא"ר) שהש"י משפיע בחי' כל הו' מדות ליום השבת וע"י יום השבת מקבלין כל ו' ימי המעשה מקדושת המדות דבר יום ביומו. וז"ש (ביצה טז.) שהלל מדה אחרת היתה לו כו' שאמר ברוך ה' יום יום והיינו כמו שנדרש (ברכות מ.) כל יום ויום תן לו מעין ברכותיו. שכל יום י"ל ברכה מיוחדת משורש קדושת המדה שכנגדו. ושמאי היה אוכל כל ימיו לכבוד השבת כאמור שכל קדושת הימים וברכותיהן בא ונכלל בקדושת השבת. וזש"נ ולו אחד בהם דייקא שבימי המעשה מופיע קדושת השבת שמקבלין ישראל מדת מלכותו ית' ועי"ז נשפע בהם ברכת הימים וזהו ברכתו מכל הימים. וקדשתו מכל הזמנים הוא ע"פ מה ששמעתי מרה"ק זצוק"ל שכל ו' המועדים נגד ו' ימי המעשה. פסח ושבועות כנגד יום א' וד'. ר"ה ויוהכ"פ כנגד ב' ה'. סוכות ושמע"צ נגד יום ג' ו'. והמכוון הוא דפסח הוא נגד אאע"ה שלו נא' גלות מצרים והגאולה. והיה רק ע"י החסד שהוא בחי' אברהם חסד לאברהם. והוא נגד יום א' שהוא מדת החסד. ובו נא' מאמר יהי אור וא' (ב"ר פ' ב) יהי אור זה אברהם. שבועות נגד יום ד' שהוא מדת נצח ומשה רבינו מרכבה למדה זו וחג זה נגדו שהוריד התורה לארץ. ר"ה נגד יום ב' גבורה דאי' (תקו"ז תי' מא) תמן תשרי ודא דרועא תניינא יום תניינא כו' איהו ר"ה. יוהכ"פ נגד יום ה' שהוא מדת הוד דרגא דאהרן כידוע ואהרן הוא המכפר ביוהכ"פ. וסוכות נגד יום ג' שהוא מדת ת"ת ויעאע"ה מרכבה למדה זו אות ו' דאקרי אות אמת כמ"ש בזוה"ק (ריש ויקרא) וכ' תתן אמת ליעקב. וחג הסוכות נגדו דכ' ויעקב נסע סוכתה. ויום ו' שהוא מדת צדיק יסו"ע שיוסף מרכבה למדה זו וכנגדו שמע"צ דסוכות ושמע"צ סמוכין זה לזה דיעקב ויוסף כחדא אינון (כמ"ש זח"א קעו סע"ב) ותרווייהו כחדא אזלי ודא הוא רזא דאת ו"ו דאזלי תרווייהו כחדא (שם קפב ב) דיעקב אות ו' אמת ליעקב ובחי' יוסף ו' זעירא ו' המילוי. וזה מ"ש וקדשתו מכל הזמנים שבקדושת שבת נכללים כל קדושת ו' המועדים והזמנים שהם קדושת ו' המדות כאמור וע"י קדושת שבת מקבלים קדושתם כמו שאמרנו. וזה שנא' ויקדש אותו אות ו' שעל ידו ניתן הקדושה לו' המועדים שהם בחי' ו' ימי המעשה וע"י קדושת השבת שהוא מהש"י ניתן הכח לישראל לקדש את הזמנים וכמ"ש (שמו"ר פ' טו) כלי חול כשמתמלא מן הקודש מתקדשת עאכ"ו ישראל שהם קדושים כו' שהם קדושים ע"י קדושת השבת שנא' לדעת כי אני ה' מקדשכם. דניתן לישראל הקדושה דקביעא וקיימא מהש"י ועי"ז מקדשי לו' הזמנים:
1