פרי צדיק, וילך ושבת תשובה י׳Peri Tzadik, Vayeilech and Shabbat Shuvah 10
א׳בהפטורה זו אהי' כטל לישראל וגו' וריח לו כלבנון בגמ' (עירובין כ"א:) תאנים רעות אלו רשעים גמורים וכו' אלו ואלו עתידין שיתנו ריח. היינו אף רשעים גמורים יתנו ריח טוב ע"י שזדונות יהיו נעשות כזכיות. ועל הפ' וריח לו כלבנון פי' התרגום יונתן וריחהון כריח קטורת בוסמיא והפי' הוא שבסממני הקטורת הי' גם חלבנה שריחה רע שזה מרמז לפושעי ישראל (כמ"ש כריתות ו':) ומ"מ ביחד הי' נותן ריח טוב שכ"כ הי' ריחו חזק עד שאמרו (יומא ל"ט:) עזים שביריחו היו מתעטשות מריח הקטורת נשים שביריחו א"צ להתבשם וכו' כלה שבירושלים א"צ להתבשם מריח הקטורת וכו' הלכתי לשילה והרחתי ריח קטורת מבין כותלי'. וזה שא' בגמ' שאף הרשעים גמורים עתידין שיתנו ריח כלבנון וכקטורת. ועוד פירש"י על וריח לו כלבנון כבית מקדשא והוא ע"פ שא' בגמ' (יומא שם) למה נקרא שמו לבנון שמלבין עונותיהם של ישראל והוא כמו שנא' אם יהי' חטאיכם כשנים כשלג ילבינו היינו שיהיו נעשה כזכיות. וביומא (פ"ו:) הק' המהרש"א ז"ל איך חוטא נשכר ותי' ע"י מעש"ט שיעשה אח"כ מי ששב מאהבה ומדייק מדכתיב ועשה משפט וצדקה. ומפירש"י נראה ממה שכ' עליהם הוא יחי' על כל מה שעשה ואף על העבירות שהעבירות בעצמם יעשו זכיות ולפי' מהרש"א ז"ל ק' לכאודה מר"א בן דורדיא (ע"ז י"ז.) ששם לא עשה אח"כ שום מצות כמו שא' געה בבכי' עד שיצאה נשמתו ומ"מ יצאה בת קול שהוא מזומן לחיי עוה"ב ואמר רבי ע"ז יש קונה עולמו בשעה אחת. אך שם י"ל דהפי' הוא דקונה עולמו עולם שלו דהיינו שזה הי' עסקו בעולמו להורות מצות תשובה וזה הי' העולם שלו. אך הענין הוא כמו שידוע דמאמר ראשון בראשית אף דא' (ר"ה ל"ב.) דבראשית נמי מאמר הוא אעפ"כ לא כתיב בי' ויאמר מפני שהוא שכל הנעלם מכל רעיון שאין בו תפיסה כלל. ובמאמר זה הוזכר גם חושך שנדרש (תנחו' וישב) על מה"מ שמחשיך עיניהם של בריות והוא מה"מ והוא יצה"ר (כמ"ש ב"ב ט"ז.) וכן נזכר תוהו ובוהו שנדרש (בר"ר פ' ב') על מעשיהן של רשעים שמיד בשעת הבריאה צפה השי"ת במעשיהן של רשעים. וע"ז נא' בסוף הבריאה וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד וע"פ שא' בזוה"ק (ח"ב קפ"ד א') דלית נהורא אלא ההוא דנפיק מגו חשוכא ולית טבא אלא מה דנפיק מגו בישא ממילא נעשה מהכל טוב מאוד. וכמו שדרשו (שבת פ"ט:) על הפ' אם יהי' חטאיכם כשנים כשלג ילבינו כשנים הללו שסדורות ובאות מו' ימי בראשית כשלג ילבינו. והמאמר ראשון הוא כנגד מ' כתר בחי' עתיקא וכשמגלה השי"ת האור מאור עתיקא אז נעשה הכל זכיות ממש כיון שכן צפה וראה השי"ת זאת תיכף בהתחלת הבריאה במאמר ראשון בראשית. וזה הוא שער הנ' שמתגלה רק לבעל תשובה שהוא בחי' הדעת פנימיות מכ"ע כידוע. ומטעם זה רע"ק שהי' בן גרים ואי' מהאר"י הק' ז"ל שהי' שורש תושבע"פ שהוא הרב חכמה שבא לתקן הרב כעס. וזה שער החמשים שלא נגלה למשה רבינו (כמ"ש ראש השנה כ"א:) כיון דמשה רבינו הי' טוב מעיקרו וכשנולד נתמלא הבית כולו אור ולא הי' לו שייכות לזה. ובמד' (רו"ת פ' חקת) דברים שלא נגלה למשה נגלה לרע"ק וחבריו. וזה שא' (מנחות כ"ט:) הלך וישב בסוף ח' שורות ולא הי' יודע מה הוא אומר וזה שא' בגמ' (ברכות ל"ד:) מקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אינם עומדים מפני שבע"ת מגיעים עד שער הנ' שהוא הדעת פנימיות מכ"ע. והמהרש"א (דיומא הנ"ל) פי' הגמ' זו ג"כ ע"י מצות שעושה הבעל תשובה ולדברנו קאי על שער הנ' שהוא לבע"ת שיהי' נעשה כזכיות ממש והוא ע"י שמתגלה הידיעה שצפה השי"ת מקודם במעשיהן של רשעים וכאמור ועי"ז נעשה מהכל טוב מאוד. והרמב"ם ז"ל (פ"ב מה' תשובה) עמד על השאלה מידיעה והבחירה וכתב ע"ז כי לא מחשבותי מחשבותיכם והראב"ד ז"ל כתב ע"ז שטוב הי' לו להניח בתמימות התמימים וכו'. אבל התירוץ של הרמב"ם הוא ע"פ הזוה"ח וכ"כ האריז"ל דבמקום שיש ידיעה שם באמת אין בחירה וזה השער הנ' ושם יוכל להיות מזדונות זכיות ויש מקום שיש בחירה ולהבין זה אמר כי לא מחשבותי מחשבותיכם:
1
ב׳וזה הענין דבגמ' (סנהד' צ':) ששאלו לר"י בן חנניא מנין לתחיית המתים ויודע מה שעתיד להיות א"ל תרוויהו מן המקרא זה שנא' הנך שוכב עם אבותיך וקם, העם הזה וזנה ושאלו ודלמא וקם העם הזה וזנה וא"ל נקיטו מיהא פלגא בידייכו דיודע מאי דעתיד להיות. ואח"כ אמר ר' יוחנן בשם רשב"י דיליף מינה תרתי. ולהבין זאת ממ"נ איך נוכל ללמוד שניהם מפ' זה גם למה לו למשה רבינו להזכיר מקודם וקם שיקום בתחה"מ. אך להגמ' הי' קשה למה הוזכר לגמרי המאמר הנך שוכב עם אבותיך בשלמא אם הי' זה שאמר וקם וזנה תיכף אחר פטירת משה רבינו הי' שייך לומר הנך שוכב ואח"כ וקם העם וזנה אבל באמת הלא עבדו את ה' כל ימי יהושע והזקנים. גם הלשון וקם שייך יותר על קימה ועמידה לטובה לא על ההיפך. לכן פירשו ע"פ פי' האמור כאן דמשה רבינו לא השיג שער הנ' שהוא לבעל תשובה שיהי' נעשים מזדונות זכיות כיון שהוא לא ידע מקלקול מעולם. וכשעלה ברצון השי"ת להודיעו גם משער הנ' שהוא הידיעה הנזכר במאמר ראשון כנ"ל וחלק משרע"ה הי' רק התורה שהוא ע"י הבחירה בעולם העשי' ולהבינו עד שאמר אח"כ משה רבינו ג"כ כי ידעתי אחרי מותי כי השחת וגו'. לכן אף שבאמת ידע משה רבינו שעתיד הקב"ה להחיות המתים אבל הוא שלא הי' לו שייכות לזה לא הי' לו תפיסה בזה שהוא השער הנ'. לכן הקדים השי"ת להראות לו הטל שעתיד להחיות בו את המתים שהוא טלא דעתיקא שזה הוא שער הנ' בחי' הדעת פנימיות מכ"ע וזה שנא' הנך שוכב עם אבותיך וקם. ואח"ז הי' יכול לגלות לו הידיעה שהוא בשער הנ' ואמר לו וקם העם הזה וזנה ורמז לו שיהי' נעשים מזדונות זכיות כמו שא' אם יהי' חטאיכם כשנים הללו שסדורות ובאות מששת ימי בראשית כנ"ל. ואף דמה שכבר נכתב בתורה שוב אין כאן בחירה. מ"מ יתכן ע"פ שכתב הרמב"ם (שם פ"ו ה"ה) לענין עונש מצרים כיון שלא נאמר דוקא על אומה זו וכן וקם העם וגו' לא נגזר דוקא על דור הזה לכן נשאר הבחירה לכל דור ולכל יחיד. ולהראב"ד דרך אחר בזה. וזה שנא' בפ' האזינו ראו עתה כי אני אני הוא וגו' אני אמית ואחי' מחצתי ואני ארפא. אני אני הוא אי' בזוה"ק (ח"א פ"ז ב') דאנ"י אנ"י הו"א לאחזאה דלא הוי פירודא בין עילא ותתא ולמעלה (ח"א כ"ב ב') אמר דאית דאתקרי עלת העלות ולאו איהו דאתקרי עלת על כל העלות וכו' (ונת' במק"א) וזה בחי' התגלות עתיקא שהוא שכל הנעלם מכל רעיון. וכתיב אח"כ אני אמית ואחיה שמזה נדרש בגמ' (סנהד' צ"א:) מיתה וחיים באחד מכאן לתחיית המתים מחצתי ואני ארפא כמו שנדרש (בר"ר פ' י') ע"פ מחץ מכתו ירפא מחץ מכתו של עולם ירפא. היינו היצה"ר וקלקול הנחש שהוא מכתו של עולם שזה תלוי בזה וזה יהי' לעתיד. ובשבת שהוא מעין עוה"ב ויש התגלות מבחי' עתיקא אז יכולים להשיג משער הנ' שיהי' תשובה שלימה ויוכל להיות נעשים מזדונות זכיות ויוכל להיות בפרט נפשו נגאל מכל וכל:
2