פרי צדיק, וילך ושבת תשובה י״אPeri Tzadik, Vayeilech and Shabbat Shuvah 11
א׳שובה ישראל עד ה' אלהיך בגמ' (יומא פ"ו.) דרשו ע"ז גדולה תשובה שמגעת עד כסה"כ ופי' המהרש"א שהתשובה מגעת עד כסה"כ. ורבינו חננאל פי' אפי' הגיע חטאתו עד כסה"כ. וב' הפירושים נמצא גם בפסיקתא שמקודם אמר תשובה מיד הוא עולה לא עד עשרה מילין וכו' אלא עד מהלך ת"ק שנים ולא עד רקיע הראשון וכו' אלא שהוא עומדת לפני כסה"כ. ואח"כ אמר שם ד"א עד ה' אלהיך וכו' אמר דוד כי עונותי עברו ראשי וכן עזרא אמר כי עונותינו רבו עד למעלה ראש וגו' א"ל הקב"ה אל תתייראו אם הם עד הרקיע ואתם עושים תשובה אני סולח ולא עד הראשון וכו' אלא אפי' עד הז' עד כסה"כ. והוא כמו שאמרנו כ"פ דשם הוי"ה מרמז על כל ע"ס וזהו שדרש עד כסה"כ כמו שנא' עד הוי' והוא לפירוש הא' שהתשובה מגעת עד כסה"כ. ואח"כ מפרש על גודל העונות כי עונותי עברו ראשי ועונותינו רבו עד למעלה ראש. ולמעלה מן הראש מורה על בחי' כתר היינו שהחטא הי' בכל המדות עד בחי' כתר מ"מ על הכל מועיל תשובה. וזה הוא בסעודה ג' שהוא כנגד יעקב אע"ה והוא זכה להיות מטתו שלימה היינו דשם ישראל לא יוכל להעקר עוד מנפש ישראלי דאע"פ שחטא ישראל הוא כמו"ש (סנהד' מ"ד.). ולאחר שנולד יעקב אז גם אברהם נקרא ישראל וכן יצחק נקרא ישראל כמו"ש (בר"ר ר"פ תולדות). אך קודם שנולד יעקב הי' בהן עוד פסולת כמו שאשב אברהם אבינו לישמעאל ואמר לו ישמעאל יחי' לפניך וכן יצחק אהב את עשו. אבל אחר לידת יעקב ונקרא שמו ישראל נתבררו הם שאינם בכלל זרע אברהם ויצחק כמו שא' (נדרים ל"א.) עה"פ כי ביצחק ולא כל יצחק. ועיקר מדתו של יעקב הי' שאמר האלהים הרועה אותי מעודי עד היום הזה. וזה שאמר הנביא אשור לא יושיענו על סוס לא נרכב וגו' דיעקב אבינו אמר האלהים אשר התהלכו אבותי לפניו היינו שהם עסקו עיקר בהשתדלות וכמו שא' בגמ' (סנהד' צ"ו.) כשאני משלם שכר לאברהם וכו' שרצו לפני כסוסים והסוס עיקר עסקו לעשות תמיד בפעולות. ואאע"ה שהי' מדתו אהבת ה' שמזה הוא שורש המ"ע בקום ועשה לא שקט ולא נח תמיד רק בהשתדלות וזריזות כמו שא' בגמ' (חולין ט"ז.) זריזותי' דאברהם קמ"ל ובבר"ר (סו"פ ל') שאמר לו השי"ת בא והאיר לפני בא"י וכו' שזה הי' השתדלות שלו. ויעקב אבינו על עצמו אמר האלהים הרועה אותי מעודי עד היום הזה שאמר שגם כל השתדלותו הוא רק מהשי"ת ואין לו כלל מעצמו וכמו שאמר עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ שנדרש (בר"ר ר"פ ויצא) על יעקב אבינו וזה העיקר. וזה שא' דהמע"ה לא בגבורת הסוס יחפץ לא בשוקי האיש ירצה וגו' ולכאורה וכי זה צריך ללמדנו שאין חפץ השי"ת בגבורת הסוס. אך גבורת הסוס היינו בפעולה ובמעשה והוא נגד עסק העבודה בפעולה בקום ועשה ואמר שאין זה עוד המכוון האמיתי. ולא בשוקי האיש היינו גבורת האיש וזה כנגד העסק ביראה שהוא גבור הכובש את יצרו גם בזה לא ירצה שאין זה עוד כל השלימות רק רוצה ה' את יראיו את המייחלים לחסדו. והוא מדתו של יעקב שאמר שאין לו כלום מצדו רק מה שהשי"ת מנהיג אותו ומשפיע לו מחסדו כמו שאמר עזרי מעם ה' וגו' האלהים הרועה אותי וגו'. ובאמת גם אברהם ויצחק הי' להם מדרגה זו וכמו שאמרנו שאחר לידת יעקב גם הם נקראו ישראל. רק מקודם הי' נחשב שיש עוד פסולת בזרעם מאחר שישמעאל ועשו היו נחשבים לזרעם וכאמור. והנה כשבא האדם על ההכרה זו שגם כל השתדלות שלו הכל הוא רק מכח השי"ת כמו שא' ישעי' הנביא כי גם כל מעשינו פעלת לנו אז ממילא נתברר שגם אם ח"ו עשו מה נגד רצון השי"ת הוא ג"כ מה שמיד בראשית הבריאה צפה השי"ת במעשיו שכן יהי' ושיהי' כברייתו של עולם ברישא חשוכא והדר נהורא וכמו"ש (זח"ב קפ"ד א') דלית נהורא אלא ההוא דנפיק מגו חשוכא וכו' ושיהי' מהכל טוב מאוד שיהי' נעשים מזדונות זכיות וזהו הפי' עד כסה"כ שמתברר בכל הע"ס כמו שאמרנו. וזהו אשור לא יושיענו דקליפת אשור נקראו ע"ש הכח והגבורה כמו"ש (ויק"ר פי"ג) שכל האומות נקראו ע"ש אשור שמאשרין עצמם וכו' וכוחם במעשה וגבורה כמו שאמר רבשקה אמרתי אך דבר שפתים עצה וגבורה למלחמה וזה כנגד לא בשוקי האיש ירצה. על סוס לא נרכב היינו שלא נבטח על ההשתדלות בקום ועשה שמכונה בשם גבורת הסוס כנ"ל. ולא נאמר עוד אלהינו למעשה ידנו היינו המעשה בעסק עבודת ה' לא נאמר אלהינו למעשה ידנו שנתלה בכח שלנו רק האלהים הרועה אותי כמו שאמר יעקב שהכל מהשי"ת אשר בך ירוחם יתום שאין לו מצדו שום עזר רק עזרי מרחמי שמים. וכשאנו מכירין זאת באמת מברר אח"כ השי"ת שיהי' נעשה מזדונות זכיות ואומר שהכל ממני בידיעה מקודם. וכמו שנא' ארפא משובתם אוהבם נדבה שמופיע בלב התשובה שלימה מאהבה כש"נ אח"כ אהי' כטל לישראל וגו' וריח לו כלבנון שהמעשים הלא טובים יתנו ג"כ ריח טוב וכמו שאמרנו (במא' הקודם). ובשבת כל אחד מכיר שהכל מהשי"ת ואז זוכין לתשובה שלימה שיהי' מהכל זכיות:
1
ב׳ומסיים פ' שובה מי חכם ויבן אלה נבון וידעם כי ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בם וגו'. הענין ע"פ מה שנא' איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת כסיל נקרא מי שאין לו כלום יר"ש שהד"ת לא נכנס עוד ללב ואין מורה אותו כלום וכמו שנדרש ע"ז (יומא ע"ב:) עה"פ למה זה מחיר ביד כסיל לקנות חכמה ולב אין על מי שאין בו יר"ש שאין לו לב כלל וע"ז נא' וכסיל לא יבין את זאת דמלת זאת מורה כמו שהי' מפורש לעין כמו מלת זה דקאי על קוב"ה דנקרא זה זה אלי היינו שעומד לנגד עיניו כן שכינתא נקראת זאת כמ"ש בזוה"ק בכמה דוכתי. והיינו שע"י אמונה יכולים ג"כ להכיר כמו שהי' מפורש לעין כמ"ש (זח"ג ר"ל א') איהו אמת ואיהי אמונה שיש ב' בחינות ביראה יראה תתאה שבלעדה לא יוכל לכנוס כלל לד"ת וזה נקרא מפתחות החיצוניות (שבת ל"א:) ויש יראה עלאה כמ"ש בזוה"ק בגין דאיהו רב ושליט עיקרא ושרשא דכל עלמין וכו' ונקרא דרתא והוא בחי' בינה לבא שנכנס למעמקי הלב והתורה תרעא לזה (כמו שנת' במק"א). ואנו מבקשים הוא יפתח לבינו בתורתו שיכנסו הד"ת בלב וישם בלבנו אהבתו ויראתו אף דהיראה קודם לאהבה דעיקר השתדלות האדם הוא ביראה כמו שנא' מה ה' אלהיך שואל מעמך כ"א ליראה והאהבה בא אח"כ מהשי"ת בדרך מתנה כמו דאי' בשם הרבי ר' בער זצ"ל הרמז דרכו של איש לחזור אחר אשה. אך כשבא האהבה מהשי"ת אז בא גם היראה עלאה כאחד וכמו"ש בזוה"ק (ח"ג קכ"ג ב') י"ה יראה ואהבה כי הם תרין ריעין דלא מתפרשן. וע"ז אמר וכסיל לא יבין את זאת היינו אף המפורש לנגד עין שנקרא זאת. ואיש בער שיש לו לב להבין אך הוא בער מחכמה לא ידע לא ישיג בבחי' הדעת מה שא' אח"כ בפרוח רשעים וגו'. וכן כאן אמר מי חכם היינו שעכ"פ אינו כסיל ויבן אלה אלה נקרא מה שמפורש לנגד עין כמו בחי' זאת כנ"ל. נבון וידעם נבון הוא כשנכנס היראה במעמקי הלב ע"ד שנא' אז תבין יראת ה' והוא יראה עלאה זה יוכל להשיג מדת הדעת שהוא פנימיות מכ"ע אז יבין כי ישרים דרכי ה' וכמו שנא' להגיד כי ישר ה' להגיד אי' בזוה"ק (ח"א רל"ד ב') שהוא רזא דחכמתא שמשיגים ע"י הדעת שהוא חיבור חו"ב שבאמת צדיק כתמר יפרח. וזה שא' צדיקים ילכו בם שמי שהוא מזרע ישראל באמת אינו נופל עי"ז מה שרואה שלות הרשעים ושפלות ישראל בעוה"ז. רק מי שאינו מזרע יעקב כשרואה שלות רשעים בעוה"ז יוכל להכשל עי"ז וכמו"ש (רשיז"ל ע"ז נ"ד.) דא"א שלא יהי' בהן אחד שרואה את ישראל ידם מטה נוטה לבו לע"ז וזה ופושעים יכשלו בם. משא"כ מי שהוא מזרע יעקב באמת ועמך כולם צדיקים וצדיקים ילכו בם ורואים כי ישרים דרכי ה' שבאמת צדיק כתמר יפרח בעתיד ושלוה שלהם הוא רק להשמדם עדי עד. ושבת נקרא זאת כמו שא' (ויק"ר פ' כ"א) בזכות שבת אשרי אנוש יעשה זאת שבשבת זוכין שיהי' הכל מפורש לעין. ע"י שלימות האמונה ומשיגים מעין עוה"ב. ולכן נתייסד מזמור זה לשבת שהוא מעין עוה"ב יום שכולו שבת ואלמלי שמרו ישראל שבת כראוי מיד נגאלין מכל וכל מהיצה"ר ואז יבולע המות לנצח ג"כ כמו"ש בירוש' (תוס' ר"ה ט"ז:) בלע המות לנצח וכו' דיתקע בשופר גדול ומטא זימני' למתבלע שהכל אחד אך העולם נידון אחר רובו וכל נפש בפרט אם יהי' שומר שבת כהלכתו זוכה להיות נגאל מכל וכל ויבולע המות. ואף שלא מצינו זה רק באליהו הנביא מ"מ עכ"פ אין מיתתו נקרא מיתה רק כמו שינה ויקיצה. וממילא בשבת יכולים לתקן כל העבר ע"י התשובה שיהי' נעשים זדונות כזכיות כיון שמשיג היראה והאהבה בשלימות וזוכה לבחי' הדעת שהוא שער הנ' לבעלי תשובה ולכן נסתיים בזה פרשת שובה:
2