פרי צדיק, יתרו ח׳Peri Tzadik, Yitro 8
א׳זכור את יום השבת לקדשו. בתדב"א (סא"ר פ' כו) במה אתה מקדשו במקרא ובמשנה במאכל ובמשתה וכסות נקיה וכו' והנה במד"ר (נשא פ' י ור"פ עקב) ובפסיקתא רבתי (פ' כג) איתא במאכל ובמשתה וכסות נקיה וכאן הוסיף במקרא ובמשנה וצריך להבין מנ"ל בשלמא מאכל ומשתה דכ' וקראת לשבת ענג וכסות נקיה נלמד (שבת קיג.) מדכ' וכבדתו אבל מקרא ומשנה מנ"ל. אך הענין דסעודת שבת ברזא דענג ואיתא בזוהר הקדוש (ת"א כו סע"א) שהוא ר"ת עדן נהר גן ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן ההמשכה מעדן לגן ואף שכ' מהאריז"ל דאכילות שבת אף שהוא להנאת הגוף הוא בקדושה היינו שאינו מביא שליטת וקטרוג יצר הרע כמו אכילה להנאת גופו בחול. (ומ"ש בתדב"א אחר כך ואל ירבה בבשר ויין וכו' ע"ש ופירשו דקאי על שבת לא נראה שיאמר לשון כזה על אכילת שבת שהוא תמיד בקדושה כמ"ש האריז"ל.) אבל מה שבא בדברי חז"ל בשבח המענג את השבת הוא רק כשהמכוון לשם שמים וכמו שדקדקנו במה שאמרו המענג את השבת ולא אמרו המתענג בשבת וכן נאמר וקראת לשבת ענג שהוא הנשמה יתירה שנקראת שבת כמ"ש בזוהר הקדוש פ' זו (פח ב) והיא מתענגת מהנאותן דישראל ומענוגא דלהון בשבת כמ"ש בזוהר הקדוש (ויקהל רד ב ונת' ר"פ וירא) והוא דוקא על ידי המכוון לשם שמים שאז האכילות בקדושה כמו דברי תורה עדש"נ ותורתך בתוך מעי ונאמר לכו לחמו בלחמי וגו' נהמא דאורייתא דבכתב ויינא דאורייתא דבעל פה (זח"ג רעא ב) וזהו מקרא ומשנה ממש. אבל לאו כל אדם זוכה שיהיה אכילתו בקדושה כ"כ שיהיה דברי תורה ממש ותורתך בתוך מעי. אבל לפועלים לא ניתנה השבת אלא לתלמוד תורה כמ"ש בפסיקתא רבתי (סו"פ כג) וכמ"ש גם בתדבא"ר (ריש פ' א) אף על פי שאתם עושים מלאכה כל ששת ימים שבת יעשה כולו תורה וזהו בודאי מצוה לשם שמים. ועל ידי זה ההמשכה מעדן לגן דעדן חכמה ובינה הם הדברי תורה מקרא ומשנה והם מקבלים מכ"ע מתגו של יוד דלעילא. וז"ש במה אתה מקדשו במקרא ובמשנה וזהו לכל אדם אף לפועלים שממשיכין הקדושה מעד שכולל כל ג' ראשונות (כמו שנת' חיי סו' מא' ב) לגן שהוא כנסת ישראל על ידי מקרא ומשנה שהוא לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי. ואחר כך אמר לת"ח שהם פנוים כל ימי המעשה לדברי תורה ות"ח דמיין לשבתות כמ"ש ברע"מ (זח"ג כט ב קכד סע"ב) ובשבת הם מענגים כמ"ש בפסיקתא ואכילתם הוא דברי תורה ממש ע"ד ותורתך בתוך מעי והם ממשיכין מעדן לגן על ידי מאכל ומשתה וכסות נקיה ומזונא דחבריא אינון דמשתדלי באורייתא איתא בזוהר הקדוש (בשלח סא סע"ב) מזונא עלאה יתיר מכלא וכו' הה"ד החכמה תחיה בעליה והוא לעילא מאכילת המן שהוא לחם מן השמים וכמו מן דשבת שהיה לחם משנה משונה בטעם ובריח ובמראה וכמ"ש במכילתא כן אכילת הת"ח בשבת הוא מעולה יותר:
1