פרי צדיק, יתרו ט׳Peri Tzadik, Yitro 9
א׳זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו וכו' (כמ"ש ר"ה כז.) וכתב הרמב"ן ז"ל שלא הקפידו על שאר השינוים שבין דברות ראשונות לשניות רק דזכור מ"ע שממנו למדו לקידוש היום (פסחים קו.) זכור בפה כמ"ש בתו"כ (ר"פ בחוקותי) ושמור מצות ל"ת והוא שינוי גדול והיינו דמ"ע בא על ידי האהבה ומצות ל"ת בא על ידי היראה שאין הירא מבעט וכמ"ש בירושלמי (פ' הרואה והובא בתוס' סוטה כב :) וכ' הרמב"ן ז"ל ואני תמה אם נאמר זכור ושמור מפי הגבורה למה לא נכתב בלוחות ראשונות ע"ש. אך הענין שבדברות ראשונות כתיב בהו זכור דאיתא בזוהר הקדוש (צב ב) אתר דלית ליה שכחה ולא קיימא ביה שכחה וכמו"ש (שהש"ר א) שכששמעו ישראל אנכי נתקע תלמוד תורה בלבם וכו' וכששמעו לא יהיה לך נעקר יצר הרע מלבם והיה די זכור בפה בתחלת השבת והיה נשמר כל השבת על ידי קדושת השבת דקביעא וקיימא מהשי"ת מה שאין כן בדברות שניות שהוא אחר הקלקול כתיב שמור שנצרך שמירה כל היום שלא יקלקל ח"ו וכמ"ש במד' (שוח"ט תהלם צב) ומה נברא בשביעי שבת וכו' ולא מצא אלא כולה קדושה ומנוחה וכו' אחר כך הסתכל שאדם חוטא בו ומתחייב בנפשו ואמר גם זה הבל. דכיון דכתיב מחלליה שיכול היצר הרע לכנוס ושיחלל השבת ח"ו ונצרך שמור על ידי היראה שהוא בהשתדלות מהאדם. ומטעם זה כ' בדברות ראשונות טעם דשבת כי ששת וגו' זכר למעשה בראשית. ובשניות כ' וזכרת וגו' זכר ליציאת מצרים (ונת' בא מא' י ע"ש) ועל כן בדברות ראשונות כ' על כן ברך וגו' הקדושה דקביעא וקיימא מהשי"ת. ובשניות כתיב על כן צוך ה' אלהיך לעשות את יום השבת והיינו שבת עלאה שזוכה בו הבעל תשובה על ידי השתדלות היראה וכן בפ' ושמרו וגו' לעשות את השבת וגו' שבא אחר הקלקול כ' ביה ל' שמירה ולעשות את השבת ובתקו"ז (תי' מח) תרין זמנין אדכר הכא שבת לקבל שכינתא עלאה ותתאה. והיינו שבת עלאה שבת תתאה דשניהם הם היראה וכשנכנס היראה לעומק הלב בחינת בינה לבא. וא' לדרתם זכאה מאן דעביד לון והיינו לשכינתא עלאה ותתאה דירה בשבת בתרי בתי לבא ואתפני מתמן יצר הרע וכו' וזש"נ וזכרת וגו' ויוציאך ה' אלהיך משם ביד חזקה וגו' והיינו שהאיש היודע נגעי לבבו ויאמר בלבו איך יוכל להכניס קדושה לשבת לעשות את יום השבת ולזכות לשבת עלאה. על זה בא זכר יציאת מצרים שהיו משוקעין כעובר בבטן אמו כמה שנאמר גוי מקרב גוי אלו ואלו וכו' (ויקרא רבה פ' כג) ולזה נצרך יד חזקה על כן צוך ה' אלהיך לעשות את יום השבת. וא' זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו ובזוהר הקדוש (משפטים קיח ב) קב"ה זוכר ושכינתא שמור זכור לזכר ושמור לכלה והיינו יחוד קבה"ו. ואחר שעבר יום השבת בשמירה אומרים בתפלה ג' אתה אחד ושמך אחד. והיינו שזוכין מעין מה שנאמר בדברות ראשונות זכור לזכות לקדושה דקביעא וקיימא מהשי"ת. ואיתא במ"ר (נשא פ' י) ובפסיקתא רבתי במה את מקדשו במאכל ובמשתה וכו' והיינו דג"ס שבת ברזא דענג עדן נהר גן ונהר וגו' להשקות את הגן שכינתא תתאה (כמ"ש זח"א כו א) ועדן כולל כל ג"ר והיינו כל שם הוי"ה (וכמו שנת' כ"פ) ואומרים גם בכניסת שבת שמור וזכור בדבור השמיענו וכו' ה' אחד ושמו אחד:
1