שו"ת בני בנים, חלק שני י״טResponsa Benei Banim, Volume II 19
א׳נשים בתפלת ערבית
1
ב׳ב"ה, י"א אייר תשמ"ב
2
ג׳למחבר אחד
3
ד׳לפני שנה כתבתי שלרמב"ם נשים חייבות בתפלת שמונה עשרה [לעיל סימן ו], וכעת הראו לי בספרו סימן י"ט שכבודו כתב כאותם הדברים. אמנם הראיה מהלכות תפלה סוף פרק ו' היא גם ממה שכלל הרמב"ם נשים עבדים וקטנים ומיירי בתפלה דרבנן כי מדאורייתא אין תפלה לקטנים, מה שאין כן בפרק א' ששם עוסק בחיוב תפלה דאורייתא לכן כתב נשים ועבדים ולא קטנים. וכמדומה שכבודו וגם בשו"ת יביע אומר לא ראו ספר בני ציון על אורח חיים ו' חלקים מהגרב"צ ליכטמן ז"ל שהרחיב את הדיבור בענין זה בסימן ק"ו. המחבר למד בסלוצק ואחר כך היה ראב"ד ביירות, וספריו יקרי המציאות מאד אבל הם מספרי ההלכה החשובים שבדורות אלה כי בנה בית אב בברור הלכה על פי שיטות כל הראשונים שנדפסו לאחרונה ומעין בית יוסף חדש, ויש לחפשם בנרות.
4
ה׳לא הבנתי מה שכבודו כתב בסוף סימן כ' שמוסכם הדבר בכל הפוסקים שנשים פטורות מלהתפלל תפילת מעריב עכ"ל ואילו בסימן י"ט הביא חבל אחרונים שכתבו שחייבות בג' תפלות. וכן כתב בערוך השלחן בסימן ק"ו. ובמשנה ברורה שם סעיף קטן ד' כתב שלא קבלו עליהן תפלת ערבית ושרובן אינן מתפללות, וקצת הערה מסימן רצ"ט סעיף קטן ל"ז שהביא מהמגן אברהם שם סעיף קטן ט"ז שרובן לא נהגו להתפלל במוצאי שבת ומשמע שבשאר לילות מתפללות, ומה שתרץ במחצית השקל שבשאר לילות מיעוטן מתפללות ובמוצאי שבת הרוב של אותו המיעוט אינן מתפללות הוא דוחק בלשון המגן אברהם. ובפרי מגדים תרץ שלא קבלו עליהן תפלת ערבית כחובה בשום לילה ולכן במוצאי שבת אינן מתפללות כלל, וגם זה אינו משמע במגן אברהם שכתב שנשים לא קבלוהו עלייהו במ"ש עכ"ל ואלמא קבלו עליהן בשאר לילות.
5
ו׳וגם אם לא נדקדק כולי האי בלשון האחרונים, ברם מסתימת הראשונים שהעתיקו לשונות הרי"ף והרמב"ם שהאידנא נהוג עלמא ושכל ישראל קבלו עליהם תפלת ערבית כחובה ולא נמצא מי שחילק בין אנשים לנשים גם כן משמע שחייבות בערבית. וצריך לדחוק שמכל מקום לא דברו אלא בגברים, ועוד נראה שאפילו אם בדור מן הדורות נשים קבלו תפלת ערבית עליהן כחובה כבר נתבטלה הקבלה ואינו דומה ליושבות ז' ימים על טיפת דם כחרדל שהוא סיג מה שאין כן ערבית שהיא מנהג. והנה הרי"ף במסכת ברכות דף כ"ז שסיים שהאידנא נהוג עלמא לשוויה כחובה עכ"ל מכל מקום הביא כמה שיטות בפרוש תפלת ערבית רשות, וכן הרמב"ם בהלכות תפלה פרק א' הלכה ו' כתב שקבלו כל ישראל אותה כחובה ובפרק ג' הלכה ו' כתב תפלת הערב אע"פ שאינה חובה המתפלל אותה וכו' עכ"ל, ויש לפרש כוונתם שאף על פי שקבלו כל העולם אותה כחובה מכל מקום שמא יש קהלה שלא קבלוה או שאפשר בחזרה מהקבלה ובפרט לדעת הרמב"ם שאינה חובה גמורה עיי"ש בפרק ו' הלכה ז' ופרק ט' הלכה ט' ופרק י' הלכה ו', ולכן יש לבאר תפלת ערבית רשות לפי דינא דגמרא ויהיה הדין כן לנשים היום, ולע"ד בראשונים ישנן ו' שיטות.
6
ז׳שיטה א' שמה שאמרו תפלת ערבית רשות פרושו רשות גמור ומכל מקום יש שכר למתפלל ולהכי הוי מצוה, לא שיתחייב בה אלא שאם רוצה להתפלל מקבל עליה שכר. כן כתב רב שרירא גאון הובא באוצר הגאונים למסכת ברכות שם ובקצור בספר המנהיג אות פ"ה בשם רב האי גאון, ומה שאמרו במסכת ברכות דף כ"ו עמוד א' טעה ולא התפלל ערבית מתפלל שחרית שתים עכ"ל פרש דלא ניחא ליה לאבד שכר תפלת ערבית אבל לעולם היא רשות ועיי"ש שהאריך לתרץ את כל הסוגיות לפי שיטתו.
7
ח׳שיטה ב' שתפלת ערבית רשות ומיהו אם טרח והתפלל קבע עליו חובה לאותה תפלה בלבד ולא לאחרות ולכן אם טעה בה חוזר אף על פי שאם רצה לא היה מתפלל כלל. זוהי שיטת בה"ג בסוף פרק תפלת השחר ועיין בראבי"ה סימן פ"ג ובהערות שם ובסימן תקס"ג וכן משמע לשון הסמ"ג מצות עשה י"ט והאשכול חלק א' סימן כ"ו ועוד ראשונים. וקשה דהא תינח טעה בתפלת ערבית אבל טעה ולא התפלל כלל למה מתפלל שחרית שתים. ולע"ד בה"ג נשמר מזה כי ז"ל בסוף פרק תפלת השחר, טעה ולא אדכר דשבתא ודיום טוב ודחול המועד בערבית מהדרינן ליה ואף על גב דקיימא לן דתפלת ערבית רשות הני מילי היכא דלא קבעי צלויי דלא מטריחינן אותו אבל טרח צלי ליה ולא אדכר דשבתא ודיום טוב ודחול המועד קבלה ושויה עליה חובה והדר מצלי וכו' עכ"ל וכן כתב בדף כ"ז הכא נמי כיון דקא מצלי גלי על דעתיה דלא קא בעי למיפטר נפשיה ואי טעי הדר מצלי עכ"ל. ואולם שם לעיל מיניה כתב וכי קאמרינן דתפלת ערבית רשות היכא דלא בעי צלויי אבל אי צלויי או קבלה עליה שויה עליה כחובה וכו' עכ"ל הרי שכתב ב' טעמים או דצלויי או דקבלה עליה, ולפי זה מה שאם לא התפלל ערבית כלל מתפלל שחרית שתים מיירי כשקבל עליו.
8
ט׳ודברי התוספות במסכת יומא דף פ"ז עמוד ב' מדוייקים, שכתבו לשיטת בה"ג וכי תימא כיון שהתפלל בשאר לילות שויה עליה חובה וכו' עכ"ל וכן הוא ברא"ש במסכת ברכות בהתחלת פרק ד' ובתוספות הרא"ש שם ועיין בתוספות במסכת חגיגה דף ט' עמוד ב' בד"ה או תפלה, ויש לדקדק היכן מצאו כן בדברי בה"ג, ובמעדני יו"ט במסכת ברכות פרק ד' סימן ב' אות פ' פרש דאיכא למידק דכך הם דברי בה"ג מכח הקושיא מטעה ולא התפלל ערבית שמתפלל שחרית שתים. אבל לפי מה שכתבתי אינו מדיוקא אלא בה"ג כתב כן בהדיא, ולכן לא הקשו עליו בתוספות וברא"ש מטעה ולא התפלל ערבית שמתפלל שחרית שתים כי זה מתורץ בדברי בה"ג עצמו, ורק הקשו מהתרת חגורו במסכת שבת דף ט' עמוד ב' ומן עלה על מטתו שבירושלמי ומתפלת נעילה שבמסכת יומא שם עיי"ש. ונמצא שבה"ג סובר גם לשיטה הג' שבסמוך ועיין באור זרוע חלק א' סימן פ"ז וסרה תלונת בעל ההערות לראבי"ה סימן פ"ג הערה 14 שכתב שהראשונים טעו בדבריו, אם לא שכוונתו היא שטעו בפרוש בדברי הרי"ף ולא בדברי בה"ג עיי"ש ועיין להלן. והקבלה שכתבו בה"ג והתוספות פרושה שהתפלל ערבית בשאר לילות ככל נדר לדבר מצוה שמקבל עליו בג' פעמים רצופות, ושלא כהעמק שאלה שאילתא ח' אות א' שכתב כן בדעת הרי"ף אבל פרש שלבה"ג קבלה היא בלב בלבד ואפילו לא נהג עדיין ולע"ד דייק מקום אחד בבה"ג ואינו משמע כן בשאר מקומות, אלא קבעי צלויי עכ"ל הוא לאו דוקא וטרח וצלי עכ"ל הוא בדוקא ופרוש קבעי הוא שגילה רצונו על ידי שטרח והתפלל בשאר לילות.
9
י׳שיטה ג' שאם נהג להתפלל ערבית בשאר לילות שויה עליה כחובה, כן כתב בערוך ערך קבע בשם רב האי ורבנו חננאל וכן כתב הראב"ן בסימן קס"ט בשם רבנו חננאל וכן משמע ברוקח סימן שכ"ח ועוד ראשונים. ומה שכתב הראב"ן שתפלת ערבית רשות במקום שלא נהגו להתפלל כלל עכ"ל אין פרושו שלא התפללו אפילו פעם אחת כי לא שייך בזה לשון נהגו, אלא פרושו שלא היו רגילים להתפלל וכן בערוך חסרה המלה כלל. ובאור זרוע הביא שיטה זו בשם בה"ג וכתבתי מזה למעלה, ובשו"ת הרשב"א חלק א' סימן רל"ו כתב כן בשם הגאונים ואילו במקום אחר כתב דעה אחרת בשם הגאונים ועיין בסמוך.
10
י״אשיטה ד' שתפלת ערבית רשות אם לא התפלל אותה כלל, אבל אם התפלל ערבית חדא זימנא קבעה עליו כחובה לעולם. כן מבואר בחדושי הרשב"א ובמאירי במסכת ברכות בשם גאון וכן כתב בשו"ת הרשב"א חלק א' סימן קפ"ג שלדברי הגאונים שאמרו אם התפלל פעם אחת קבלה עליו בחובה וכו' עכ"ל כלומר אם כבר התפלל בלילה אחר. ואפשר שגם הרי"ף סובר כן ממה שכתב במסכת ברכות דף כ"ז הלכה כדברי האומר רשות וכו' ומיהו הני מילי היכי דלא צלי ליה כלל אבל היכא דצלי ליה לתפלת ערבית כבר שויה עליה חובה ואי טעי הדר לרישא וכו' ואמרינן נמי טעה ולא התפלל ערבית מתפלל שחרית שתים והא דברי הכל הוא דליכא מאן דפליג וכו' עכ"ל, שקשה שאם כוונתו היא שהתפלל אותה תפלה דוקא וטעה וכשיטת בה"ג היאך הביא הא דלא התפלל ערבית כלל ומה לשון ואמרינן נמי שייך בו, אלא בא לאמר שאם התפלל חדא זימנא בלילה אחרינא קבל אותה עליו כחובה לעולם, ומן הסתם כבר התפלל פעם אחת ולכן אמרו שאם טעה ולא התפלל מתפלל שחרית שתים. וכן בספר אבודרהם גרס בדברי הרי"ף דצלי ליה חדא זימנא וכו' עכ"ל ואינו ברי"ף שלפנינו. ובסמוך אפרש דברי הרי"ף באופן אחר בס"ד.
11
י״בשיטה ה' שתפלת ערבית רשות לעומת חובה ולכן אם יש סבה יכול לבטלה אבל אין לבטלה בחינם. כן כתבו התוספות בכמה מקומות בשם ר"י, וכן כתבו באור זרוע הנ"ל ורבנו ירוחם ורבנו יונה והרא"ש וספר האגודה במסכת ברכות והריטב"א והר"ן במסכת שבת ועוד ראשונים.
12
י״גוהנה הרי"ף כתב ואפילו למאן דאמר רשות חובה היא דליתא אבל מצוה איתא עכ"ל, ופרש ברבנו יונה בהתחלת פרק ד' שכוונתו לשיטת התוספות ועיין במעדני יום טוב פרק ד' סימן ז' אות ר'. אבל לולא דבריו אינו כן אלא הרי"ף אזיל בשיטת רב שרירא גאון, ושורת דברי הרי"ף לע"ד שאחרי שהביא שיטת בה"ג שאם התפלל באותו לילה שויה עליה חובה לאותו לילה בלבד ואם כן קשה למה בטעה ולא התפלל ערבית כלל מתפלל שחרית שתים, לכן הביא שיטת רב שרירא גאון לתרץ שכיון שיש בה מצוה לא ניחא ליה לאבד שכרה של ערבית, ולשון אפילו היינו דאפילו למאן דאמר רשות וכו' מצוה איתא עכ"ל והיא נתינת טעם למה שכתב שאם טעה ולא התפלל ערבית מתפלל שחרית שתים. ולכן כתב הרי"ף שני פרושים, כי לפרוש הראשון שהיא שיטת בה"ג אינו מבואר למה בטעה ולא התפלל ערבית צריך להתפלל שחרית שתים ולפרוש השני שהיא שיטת רב שרירא גאון אינו מבואר שבטעה ולא הזכיר מעין המאורע חייב מדינא לחזור, ואילו לפרוש רבנו יונה צ"ל הנפקא מינה לגבי התיר חגורו ועלה על מיטתו כמו שאכתוב בסמוך. וכן דעת שלטי הגבורים אות א' שהרי"ף אינו סובר כתוספות, שכתב שהתוספות פליגי על פי' תפלת ערבית רשות וסברי דרשות ר"ל מצוה דמצוה על כל ישראל להתפלל ערבית וכו' עכ"ל כלומר שלפרוש הרי"ף אינו צריך להתפלל אף שיש לו מצוה אם התפלל מה שאין כן לדעת התוספות מצוה רמי על כל ישראל. וזהו שסיים בשלטי הגבורים שבה"ג ורמב"ם סוברים כהרי"ף, וקשה כי לדעת בה"ג אם טעה ולא הזכיר וכו' שויה עליו כחובה אבל לא כתב כסיום דברי הרי"ף שהעולם נהגו בה כחובה ואילו הרמב"ם בפרק א' הלכה ו' כתב שקבלו עליהם כחובה אבל לא כתב שאם התפלל וטעה שויה עליה חובה מדינא, אלא הצד השוה ביניהם הוא שמפרשים כהרי"ף שתפלת ערבית רשות היינו שמעיקר הדין אינו צריך להתפלל ושלא כתוספות. ורק הקשה בשלטי הגבורים על הרא"ש והסמ"ג שנראה שהסכימו גם לתוספות וגם לרי"ף וסתרי אהדדי, ועיין בסמוך.
13
י״דוהנה קיל שיטת התוספות משיטת הרי"ף, כי לתוספות כמו בימי הגמרא כך גם היום יכול לבטל תפילת ערבית משום אונס קל ואילו לדעת הרי"ף שנהגו בה מנהג חובה אם כן גם כשהתיר חגורו חייב להתפלל כמו שכתב במסכת שבת דף ט', וכן נראה בהגהות מיימוניות בהלכות תפלה פרק א' אות ד' שהתוספות חולקים בזה. ויש טעות הדפוס בהגהות מיימוניות וצ"ל ואיכא תפלת חובה עכ"ל, ושם וברבנו ירוחם נתיב ג' חלק ה' כתבו שגם בה"ג סובר שהיום כל ישראל קבלו ערבית כחובה ואינו בנוסחאות בה"ג שלפנינו. ולפי בה"ג שלפנינו שלא הזכיר שכל ישראל קבלו עליהם כחובה, יובנו דברי הסמ"ג במצות עשה י"ט שתחילה כתב כפרוש התוספות שבאונס קל יכול לבטל תפלת ערבית וחזר והביא דברי בה"ג לאמר שאם התפלל וטעה אזי קבל אותה תפלה עליו כחובה ואינו רשאי לבטלה אפילו אם עלה על מיטתו וכו' אלא ירד ויתפלל שנית, כי בסמ"ג לא הביא את סיום דברי הרי"ף ולכן כתב דעת בה"ג וגם דעת התוספות, ורק ברא"ש קשה שהביא גם את סיום דברי הרי"ף שהיום נהגו בה כחובה ולפי זה שוב אין נפקא מינה מדעת התוספות כי בכל מקרה ירד ויתפלל.
14
ט״ווהנה למעלה הבאנו שיטת רבנו חננאל שאם התפלל בשאר לילות שויה עליו ערבית כחובה ושגם דעת בה"ג כן, ובאמת בה"ג הוא הראשון שהזכיר קבלה אצל תפלת ערבית ומיירי בקבלת יחיד, והרי"ף הוסיף עליו שהאידנא קבלו כן כל העולם. ונמצא ששיטת הרי"ף בנויה על שיטת בה"ג, וכן כתב הריטב"א במסכת שבת שם שלפי דברי הגאונים שאם צלי חדא זימנא וכו' כתב הרב אלפסי ז"ל בהלכות דהאידנא אע"ג דשרא המייניה מטריחינן ליה עכ"ל. ובזה יש להבין דברי הבית יוסף בסימן רל"ה שהביא סיום דברי הרי"ף שהאידנא נהוג עלמא כחובה והעיר שהרא"ש הקשה עליו בתחילת פרק תפלת השחר ושאחר כך סתם כדברי הרי"ף, וקשה כי הרא"ש לא הקשה כלל על סיום דברי הרי"ף אלא רק על דברי בה"ג שאם התפלל וטעה קבל אותה תפלה עליו כחובה. אלא כוונת הבית יוסף היא שאין מקום לסיום דברי הרי"ף אלא לפי שיטת בה"ג מה שאין כן לשיטת התוספות כמו דליתא לקבלת יחיד הוא הדין ליתא לקבלת רבים, ולכן כיון שפסק הרא"ש כתוספות ודחה דברי בה"ג לא היה צריך להביא את סיום דברי הרי"ף.
15
ט״זאיברא הרא"ש והטור ועוד הרבה ראשונים העתיקו סיום דברי הרי"ף בצד דברי התוספות ולא נחתו לנ"ל, וכן הרמב"ם והאשכול ושבלי הלקט כתבו שהיום הכל קבלו תפלת ערבית כחובה ועיין בסוף דברי רבי שרירא גאון ולכן בשלחן ערוך השמיט הדינים שאם התיר חגורו או עלה למיטה שאינו יורד ומתפלל. ומכל מקום בשעת הדחק וכגון שכבר נרדם והתעורר ונזכר שלא התפלל ערבית ויש טורח רב לקום ממיטתו ובפרט אם כשיקום ויתפלל לא במהרה ירדם שנית לפי טבעו, אזי לע"ד יש לסמוך על דעת התוספות והאור זרוע והסמ"ג והריטב"א שלא הביאו סיום דברי הרי"ף ולצרף דעת הרא"ש והטור וכו' שהביאו גם דברי הרי"ף וגם דברי התוספות ואלמא לא נדחו דברי התוספות לגמרי, ולכן לא ירד. וראיה מבה"ג עצמו כי ז"ל במסכת ברכות דף כ"ז, אמר זעירי הני חברין בבלאי למאן דאמר תפלת ערבית רשות כיון שהתיר חגורו לא מטריחינן ליה מכלל דלא התיר חגורו מטריחינן ליה וכו' עכ"ל, וקשה כי כיון שתפלת ערבית רשות גם אם לא התיר חגורו למה מטריחינן ליה כמו שהקשו התוספות במסכת יומא דף פ"ז עמוד ב', ומה שתרצו שכיון שהתפלל בשאר לילות שויה עליה חובה ולעיל כתבתי שכן דעת בה"ג עצמו קשה לאידך גיסא, שאם שויה חובה למה אין מטרחינן ליה אפילו אם התיר חגורו. אלא על כרחך לדעת בה"ג אין האחד תלוי בשני, שאף אמנם למאן דאמר תפלת ערבית חובה חייב להתפלל גם אם התיר חגורו אבל למאן דאמר תפלת ערבית רשות אין מטריחינן ליה גם אם קבל עליו כחובה בשאר לילות כי כולי האי לא היתה קבלתו, ורק אם התפלל וטעה אזי חייב להתפלל מדינא. ונראה דאנן סהדי שלא כוון בקבלתו להטריח עצמו כל כך, מה שאין כן למאן דאמר תפלת ערבית חובה אינה תלויה בדעתו. ובדרך זו יש לתרץ גם את קושית התוספות מנעילה ביום הכפורים עיי"ש. ולפי זה אם עלה על מיטתו אין מטריחינן ליה לדעת בה"ג אפילו אם נהג בה מנהג חובה בשאר לילות, ויש לצרפו לדעת התוספות ודעמיה ויתפלל שחרית שתים.
16
י״זושיטה ו' שתפלת ערבית נקראת רשות לענין שיכול להתפלל קודם זמנה בעודו יום אבל לשאר ענינים היא חובה, כן כתב הכלבו בסימן ח' ממה שחייב אדם להתפלל מאה ברכות בכל יום כמו שאמרו בירושלמי סוף מסכת ברכות וכולל הברכות של ערבית. ובספר גליוני הש"ס במסכת ברכות דף כ"ז תמה עליו עיי"ש ועיין בסדור רש"י סימן א' ועוד ראשונים ובספר אור הישר למסכת מנחות דף מ"ג עמוד ב' שמאה ברכות קדמו הרבה לאנשי כנסת הגדולה שתקנו תפלת שמונה עשרה וכן בה"ג והיראים מנו מאה ברכות במנין המצוות, אמנם לזה י"ל שבימי דוד וכו' היו משבחים את ה' מאה פעמים כל יום כל אחד במלים שלו עד שבאו אנשי כנסת הגדולה וקבעו נוסח הברכות.
17
י״חונבוא לסיכום בענין תפלת ערבית לנשים. לדעת התוספות וסיעתם תפילת ערבית מצוה ואין לבטלה בחינם ומנין לחלק בין גברים לנשים, וכן לשיטת הרשב"א והמאירי בשם הגאונים שמי שהתפלל פעם אחת קבל עליו כחובה תמיד ומי איכא אשה שלא התפללה ערבית פעם אחת, ומיהו עיין בסימן רצ"ט שחילקו האחרונים בין ערבית של כל השבוע לזו של מוצאי שבת לגבי תפלות נשים. ואולם הנשים שאינן מתפללות סומכות על שיטת רב שרירא גאון שתפלת ערבית היא רשות בכל ענין ועל בה"ג וסייעתו שרק מי שהתפלל וטעה חייב לחזור וכן על רבנו חננאל וסיעתו ושכן גם דעת בה"ג שרק מי שנהג להתפלל בשאר לילות הוא שחייב להתפלל, וכבר כתבתי שלדעת הרי"ף והרמב"ם שישראל קבלו עליהם ערבית כחובה יש לאמר שנשים לא קבלו עליהן או שנתבטלה קבלתן. ולכן שפיר נשים פטורות מתפלת ערבית כדינא דגמרא.
18
י״טיהודה הרצל הנקין
19