שו"ת בני בנים, חלק שני כ״אResponsa Benei Banim, Volume II 21
א׳הערות בדיני שבת בצבא
1
ב׳ב"ה, ו' אדר תשמ"ו
2
ג׳לגדול אחד
3
ד׳בספרו בסימן מ"ח כבודו דן בהאם מפקד דתי רשאי להתיר לחיילים במעוז לטלפן לבתיהם בשבת, וכתב שיש להרשות להם מפני שכל שיחה כזאת של חייל ממעוז לביתו מפיגה את הדאגה הנוראה של המשפחה וגורמת להם עונג שבת ואל לנו למחות נגד זה עכ"ל. לפי הנראה מיירי במעוז שהחיילים שם הם בסכנה אבל בבסיס שלא במקום סכנה יהיה אסור להניח להם גם לדברי כבודו. ודבריו הם לשיטתו שגם הדלקת נורית חשמל על ידי שימוש בטלפון ואפילו אם אינה בדרך גרמא אין בה איסור דאורייתא כמו שהזכיר בכרך א' סוף שער ג' שבאר במקום אחר, וכמדומה הכוונה היא למאמרו משנת תש"ט והרבה חולקים בזה ואכ"מ.
4
ה׳ואולם לא מצאנו שהתירו איסור דרבנן בשביל יישוב הדעת כי אם לצורך חולה ושכיב מרע כמו באורח חיים סימן ש"ו סעיף ט' וסימן של"ט סעיף ד' אבל לא לבריא. אלא לע"ד הטעם שלא למחות הוא לפי מה שהביא הרמ"א ביורה דעה סוף סימן של"ד משו"ת מהרי"ו סימן קנ"ז שאין אדם חייב להוציא ממון על תוכחה, ואם ימנע מהם מלטלפן מה שאינו בפקודת מטכ"ל ואינו מקובל אזי יתלוננו עליו ודומה למסירה למלכות שכתב הרמ"א בחושן משפט סימן י"ב סעיף א' וגם הוא משו"ת מהרי"ו עיי"ש ויעבירו אותו מתפקידו והוי הפסד ממון וקידום, ואין לנו כוח להעמיד הדת על תילה.
5
ו׳ובסימן ע"ו לגבי טלטול חפצי מוקצה מן הבית בשעת גיוס חרום כתב שלגבי תפילין הפתרון הוא לחשוב בעת לקיחתן אתו בשבת כדי שישמרוהו מהמזיקין עכ"ל והביא מספר משנה ברורה סימן ש"ח סעיף קטן כ"ד והוא מקרבן נתנאל במסכת ביצה סוף פרק א' בשם בעל ההשלמה. כמדומה שהתפילין אינן משמרות אלא בעת שמניחתן וכן משמע במשבצות זהב שם אות ג' ולכן כיון שאינו מתכוון להניחן בשבת לא שייך היתר זה. וכן אם החייל אינו מאמין בשמירה זו מה תועיל מחשבתו ולא יהיה עדיף מאם הוציא מפיו ופיו ולבו אינם שווים שאינו כלום, ולכן אין היתר אלא על ידי כיכר או תינוק ושאר דברים.
6
ז׳ובסימן ק"ב התיר לחמם בשבת קופסאות שימורים של בשר המבושל כל צרכו על ידי נתינתן בתוך סיר מים רותחים העומד על הפלטה. הנה כבודו לא באר שלהכניס את הקופסאות כשהן מכוסות לגמרי במים הרותחים אסור משום הטמנה כמו שכתב הט"ז בסימן רנ"ח וכל שכן שעל הפלטה הוי מוסיף הבל. ואפילו אינן מכוסות לגמרי הלא להוסיף על הפלטה בשבת צריך היכר כמו שהביאו האחרונים בשם מהרי"ל והביאם כבודו, וכיון שבחול רגילים לקחת כלי קטן שבתוכו מים ולשים אותו בכלי גדול על האש לבשל בו ויש לכך קדרות מיוחדות דאבע"ל בוילע"ר בלע"ז שוב אין כאן היכר. ומה שכבודו סבר שהפלטה בעצמה היא היכר לע"ד אינה מועילה אלא לעשות את האש גרוף וקטום ועיין בסימן רנ"ג סעיף ג' וה' ובבאור הלכה ד"ה ויזהר. ומה שכתב המגן אברהם סוף סימן רנ"ט בקיצור דיני הטמנה, שם מיירי בתנור שמעזיבת התנור מפסיקה בין האש כמו שפרש במחצית השקל ועל זה באה בנוסף הלבינה להיכר ודברי רע"א שכתב מעזיבה או הפסק לבינה עכ"ל צ"ע, ובמגן אברהם סימן רנ"ג סעיף קטן ל"א ובמחצית השקל שם מיירי בקדרה המפסיקה בין האש ודומה למעזיבת התנור ואין דף נוסף להיכר ולכן אסור לכתחילה ומותר רק בחזרה.
7
ח׳וכבודו נמשך אחרי ליקוטי רימ"א בספר נזר ישראל סימן ו' חלק ז' אות י"ב אבל גם בנזר ישראל שם אות י"א מיירי במעזיבה ונוסף עליה היכר וכן במשנה ברורה סימן רנ"ג סעיף קטן פ"א שהביא כבודו. ומה שבליקוטי רימ"א ציין ללבושי שרד סימן שי"ח סעיף ח', שפיר משמש המיחם שם גם כגרוף וקטום וגם כהיכר משום שאינו דרך בישול כלל וכמו קדירת חמין שבסימן רנ"ג סעיף ה' מה שאין כן פלטה. ולפי דרך כבודו יהיה מותר לשים את הקופסאות בשבת אפילו על הפלטה. ועוד אין להקל כי בצבא שמים קדרה גדולה על פלטה קטנה והפלטה מכסה את האש אבל אינה נראית כלל, לכן לע"ד אסור לחמם קופסאות בדרך זו.
8
ט׳יהודה הרצל הנקין
9