סוד ישרים, הושענא רבה ט״וSod Yesharim, Hoshana Rabba 15
א׳(שמואל ב ז׳:י׳)
ושמתי מקום לעמי לישראל ונטעתיו ושכן תחתיו ולא ירגז עוד ולא יוסיפו בני עולה לענותו כאשר בראשונה:
ושמתי מקום לעמי לישראל ונטעתיו ושכן תחתיו ולא ירגז עוד ולא יוסיפו בני עולה לענותו כאשר בראשונה:
1
ב׳וביאר בזה אאמו"ר הגה"ק זצללה"ה שכל מה שלבבם של ישראל אינו עכשיו בנייחא זה הוא משום שאינם מכירין את מקומם כי כל זמן שעמלק בעולם כאלו הכנף משסה את הפנים ומסתיר מישראל את שורש מקומם אכן יום הערבה מרמז על זה דכתיב ושמתי מקום לעמי לישראל היינו שיתחילו להכיר את מקומם כי בזה היום נגמר הקרבת הקרבנות בעד השבעים אומות והשורש מהאומות הוא עמלק כי עד זה היום מקריבים ע' פרים נגד ע' אומות יען שכל עוד שנמצא אצלם גוון טוב שיכול לסייע להקדושה אנו מוכרחין לקיימו ולהכניסו להקדושה ובהאי יומא נגמר זאת העבודה כי כבר לקטו מהם כל הצורך ואזי מתחיל אצל ישראל ושמתי מקום וכו' ונטעתיו ושכן תחתיו וכדאיתא בזוה"ק (צו לא:) ביומא שביעאה דחג הוא סיומא דדינא וכו' (ושם לב.) ביומא דא שלמין ומסיימי עמין עכו"ם ברכאן דלהון ושראן בדינא וישראל ביומא דא מסיימי דינין דלהון ושראן בברכתא וכו' וזהו ונטעתיו כדאי' במדרש תנחומא כמו נטיעה שפרה ורבה. ושכן תחתיו היינו כי מלפנים היו ישראל צריכין לחפש אנה ואנה ולבקש סייעתא מבחוץ ומרחוק כענין שמצינו בגמ' (ברכות ג:) עמך ישראל צריכין פרנסה אמר להם לכו והתפרנסו זה מזה אמרו לו אין הבור מתמלא מחוליתו וכו' לכו ופשטו ידיכם בגדוד וכו' היינו שהיו צריכין לבקש סבת פרנסתם ממקום רחוק ע"י זרים וזה הכל היה עד זה היום ולזה היו צריכין ג"כ להקריב פרים בעד זרים אבל מזה היום והלאה יהיה כדכתיב ונטעתיו ושכן תחתיו כלומר שיפרה וירבה בישראל כל מיני השפעות טובות לבל יצטרכו שוב לבקש סיבת פרנסתם מרחוק ולחפש אותה אצל זרים לזה נקרא זה היום הושענא רבה ובו סיומא דדינא כי בו נתעורר חמשה חסדים המרומזים בחמשה פעמים אור של עובדא דבראשית להמתיק את החמשה גבורות המרומזים בחמשה פעמים מים של עובדא דבראשית כדאיתא בתיקוני זוה"ק (תיקונא חמישאה) וחמש זימנין אור אינון בעובדא דבראשית וכו' כי החמשה פעמים אור הם החמשה דרגין דחסד עד שבא בתפיסת הבריאה שעל זאת הדרגא האחרונה נאמר כי אמרתי עולם חסד יבנה והחמשה פעמים הם במקור שורשם מלאים חסד כי במקורם הם אחדות פשוט בלי שום הבדל כלל בין מים עליונים למים התחתונים וכמו שביאר אזמו"ר הג' ה"ק זצלל"ה על מזמור (תהלים קמ) הללו את ה' מן השמים וגו' והמים אשר מעל השמים וגו' מדוע לא נאמר שם ג"כ המים אשר מתחת לארץ כי התהומות שנאמר שם המה רק הכלי המחזיק את המים אבל המים התחתונים בעצמם אינם נזכרים שם כלל כי אם המים אשר מעל השמים והטעם בזה הוא מפני שהכתוב מיירי שם בהללו ובעת שמהללים ומשבחים להש"י אין באמת שום הבדל כלל בין מים אשר מעל השמים למים אשר מתחת לארץ כי מים רומזין על התשיקה הנמצא בעולם וכאשר משתמשים בזאת התשוקה רק להלל ולשבח להש"י אזי נתעלה זאת התשוקה ונקראת מים עליונים וכדאי' בזוה"ק (פנחס רמו:) ובתיקינים (תיקון מ פח) אמר להם ר"ע לתלמידיו כשתגיעו לאבני שיש טהור אל תאמרו מים מים וכו' היינו שלא יאמרו תרי מים כי המים במקור שורשם אינם אלא חד ולא תרי אכן בההסתר של עוה"ז הציב הש"י הבדל בין מים העליונים למים התחתונים ונתרחקו כ"כ המים התחתונים עד שנסתעפו מהם מים הזדונים שמטרידין מאוד דעתו של האדם והם כל העכו"ם כדאי' בזוה"ק (נח סג:) אינון שאר עמין וכו' וקרינן לון מים הזדונים וכו' היינו שמכניסים כל הטרדות בישראל וע"ז רומזין החמשה גבורות של מים מעובדא דבראשית כי כאשר יורדין המים חמשה דרגין אזי הם בתכלית החושך כדאיתא בזוה"ק (ויקרא כד.) ת"ח כל זמנא דב"נ חטי קמיה דקוב"ה אית דרגא דאשתמודעא לעילא לקבלי האי חטאה לדיינא ליה וכו' ואי אוסיף למחטי אוסיף דרגא על דרגא עד דאשלים לחמשה דרגין וכו' כדין לא תליא בתשובה והא אוקמוהו וכדין כלא אסתכמו עליה בדינא וכו' ומסיק שם בזוה"ק אותו המאמר במצות סוכה וארבעה מינים להורית בזה שאצל ישראל אינו נמצא שום דבר בלי תיקון ח"ו כי נגד דרגא חמישאה של החטא הציב הש"י זה לעומת זה שיהיה גבי ישראל עובדא וכמבואר בזוה"ק (צו לא) הני שבע תליין במילא דפומא וכו' והשתא לא תליין אלא בעובדא ואנן עובדא קא בעינן ולא מלה וכו' היינו מה שלא היה יכול להתעורר ע"י קול ומלה יתעורר התיקון בעובדא וכדמסיק שם ובג"כ בעינן לבטשא לון בארעא וכו' וסיומא עבדינן בערבי נחל וכו' היינו שמבטשין בערבה חמשה פעמים בקרקע ובזה העובדא ממתיקין החמשה גבורות דמים להורות שאינו נחלט אצל ישראל שום דבר בלי תיקון ח"ו וזה דאי' בזוה"ק (שלח קסח) תלת קלין אינון וכו' קול נחש בשעתא דפשיט משכיה מיניה וכו' ודא הוא כד ב"נ מחי בחוטרא בארעא וכו' היינו שבעובדא יכולין לעורר אף קלא דנחש כי ענין קלא דנחש מורה על הסתר האחרון מהחמשה דרגין כי הלא לא ברא הקב"ה שום דבר לבטלה שלא יהיה מזה כ"ש וגם על נחש כתיב נחש בריח תחולל ידו אלא הכ"ש נסתר ונעלם מאוד בהרבה לבושים עד שאינו ניכר כלל הכ"ש הנמצא בו אמנם כד ב"נ מחי בחוטרא בארעא כדין אתער ההוא קלא דנחש וכו' היינו ע"י עובדא דחביטת הערבה יכולין לעורר גם קלא דנחש ולהראות גם בו הכבוד שמים הנעלם בו כי מה שאין עוד בכח הקול לעורר תיקון יכולין לעורר ע"י עובדא וזהו חלקו של ד"ה שנאמר עליו ודוד מנגן ביד היינו בעובדא וכמבואר בזוה"ק ומכה בכנור וכדאיתא נמי במדרש (בהעלתך) משה משמש בחצוצרות יהושע בשופר ודוד מנגן ביד היינו כי חצוצרות עשוין חצירות חצירות והקול הולך דרך הדרגין וזה רומז שכל מיני הדרגות היה בכח ידו של מ"ר וכדאי' בתיקוני זוה"ק (תיקונא תמניסר לד) דנביאי אחרנין לא הוו עאלין למחמי למלכא אלא בשעתא ידיען וכו' ואנת בכל שעתא ושעתא וכו' אבל משה בכל אבר ואבר ובכל אתר הוי משיג נבואה וכו' ושם (תיקונא כו עט) ומשה אתמר בי' של נעלך מעל רגליך וכו' ולגבי אבהן לא אתחזיא אלא בנעלים הה"ד (שיר השירים) מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב אבל לגבי משה בלא כסויא כלל הרי שכל מיני הדרגות היו בידו של מ"ר ואיזה התגלות שביקש כך נתגלה לו וע"ז מרמזים החצוצרות ויהושע בשופר היינו כי כל מה שנתרחק להלן נקטן ההתגלות לזה היה אצל יהושע רק שופר ושופר מורה על צמצום להורות שכפי מה שהיה מצמצם א"ע כך נתגלה אצלו הקול פנימאה. ודוד מנגן ביד היינו שד"ה היה מראה גם בפעולה את אורו ית' אף שהתלבשות הפעולה הוא משולל אור הבחירה בכל זאת הראה גם שם את האור כמה דכתיב (בשלח ) נערמו מים ומתרגמינן חכימו מיא היינו אף שאין בהם שום דעת ובחירה מ"מ נחכמו המים להבחין את מי לטבוע ואת מי ליתן דרך לעבור בתוכן וכך היה מראה ד"ה בכל הפעולות של ישראל שהם מלאים אור כי עליו נאמר (שמואל א) והוא אדמוני עם יפה עינים היינו משום שנגדו היה מתיצב דרגא החמישית מההיפך ועל זה רומז והוא אדמוני ולעומת זה היה עם יפה עינים היינו שהיה מוכרח האור להתגלות מעצמית הפעולה:
2
ג׳וזהו נמי דאי' בגמ' (סוכה ) בכל יום היו מקיפין את המזבח פעם אחת וכו' והיום שבע פעמים היינו כי בכל מקום שמקיף האדם את הקדושה כך כולל נמי בהיקפו את כל הלבושים המסתעפים בזה העולם מזאת הקדושה כי ענין הקפה רומז על מה שסובב האדם ומקיף לכלול בקרבו כענין שמצינו בגמ' (גיטין סח) בלעיה אותביה לחד גפא ברקיעא ולחד גפא בארעא וכו' היינו שהראה לו באות מאחר שבכחו להגביה א"ע עד לבהירות השמים וכמו כן יש בכחו להשפיל עצמו נמוך עד לארעא ממילא הוא המקיף וכולל אותו בקרבו ובענין כזה נצח ג"כ יעקב אבינו את השר של עשו שהראה לו שהוא מקיף וכולל אותו היינו שכולל הכבוד שמים הנמצא בו. וכן היה הענין מהקפות של ירחו אלא שבירחו היו צריכין ג"כ להקיפה עם קול שופרות כי קול שופר מורה על התגלות קול פנימאה היינו הנקודה פנימאה מכבוד שמים הנמצא בכל הדברים שבעולם כי לא ברא הקב"ה שום דבר לבטלה ובכל הדברים שבעולם יש בעומק הפנימי נקודה מכבוד שמים והראה להם יהושע בהשופרות שזאת הנקודה מכבוד שמים הנמצא אצלם בעומק הפנימי הוא בשביה ובהסתרה עד שיקיף ויכבוש אותם תחת ישראל אז יצא לחירות שיהיה ניכר בהתגלות מפורש זאת הנקודה מכ"ש הנמצא ביריחו. ובזה הענין יש הרבה מדרגות כי כאשר נעלם הנקודה מכ"ש בהסתר יותר חזק צריכין לתקוע ביותר כח כמו שמצינו אצל משה רבינו שלחם עם כחות השמימים והחזקים ביותר ים ומדבר נחש שרף ועקרב ועל ים ומדבר אי' בפרקי ר"א שלא מצינו שם כבודו ומ"ר היה צריך להראות אף באותן המקומות השמימים שיש באמת גם שם כבודו ולהראות זאת הוא ממש כנגד הטבע לכך היה צריך מ"ר לחצוצרות שרומזין על עוצם בהירות כזאת שיש בידו השורש מכל ההדרגות של הכלל ישראל וכפי הארת חפצו של מ"ר כך היה מנהיג עמהם הש"י לזה נאמר אצל מ"ר (בהעלתך) ואם באחת יתקעו ונועדו אליך וגו' היינו שהיה מעורר בתקיעה אחת בלי שום לבוש משא"כ יהושע היה צריך לתקיעה וגם תרועה כדאי' עליו (במדרש בלק) תוקע ומריע ומפיל חומה היינו כבר בא בהירות האור בהתלבשות לכך היה צריך ע"י לבוש יותר תקיעה וגם תרועה ואצל דוד המלך נאמר ודוד מנגן ביד וכדאי' במדרש תנחומא (בהעלתך י) אבל דוד המלך בכינור וכו' וענין כינור הוא כדאי' בגמ' (ערכין יג) כנור של מקדש של שבעת נימין היה וכו' ושל ימות המשיח שמונה ושל עוה"ב עשר ומבואר בזוה"ק (פנחס רנז) ולית שביעי אלא מסטרא דאת יו"ד וכו' היינו שדוד המלך היה מראה בעצמות הפעולה אור רצונו ית' וממילא נתעורר מפאת זה גם קלא דנחש בשעתא דפשיט משכיה המובא בזוה"ק (שלח קסח) כי בריאות הנחש הוא כמבואר בתיקוני זוה"ק (תיקונא נט פט:) והנחש היה ערום וכו' דלכולהו עביד לבושין וליה לא עביד וכו' וכל הלבוש של הנחש הוא רק מהחטא של אדם וכפי מה שמברר האדם א"ע כך נפשט משכיה דחויא ונשאר ערום בלי לבוש וד"ה היה מברר כ"כ א"ע כדאיתא בזוה"ק (פנחס ) דקטל ליצרא ולבו חלל בקרבו לפיכך כינור דדוד מנגן מאליו היינו שלא היה צריך לגלות דווקא הקלא פנימאה הכמוס וגנוז בהתלבשות הפעולה ולא בעצמות הפעולה בגוון הלבוש שלה בעצמה הראה כל שורש הרצון מהש"י כי יען שכל חפצו בעבודתו היה תמיד להיות מנוצח מהש"י שלזה נקרא בר נפלי כדאי' בגמ' (סנהדרין) בר נפלי קרית ליה אין כדכתיב ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת וכו' ולפי הנראה היה צריך לקראו מטעם זה בר קימה אמנם ענין בר נפלי הוא כמבואר בזוה"ק (תצא רעט.) ומשיח בן דוד נפל תמן עם משיח בן יוסף דחד איהו עני וכו' וחד איהו בכור שורו וכו' והאי איהו וכו' ונפל שמה שור או חמור ובג"ד אקרי משיח בר נפלי וגו' היינו שהיה בכחו להפיל עצמו כ"כ מרחוק עד מקום השפל והנמוך ביותר למען שיהיה מנוצח מהש"י כמו שמצינו אצל דוד המלך במעשה דבת שבע וכן בשלמה בנו שנמנו עליו שאין לו חלק לעוה"ב ח"ו עד שיצאה בת קול ואמרה המעמך ישלמנה (סנהדרין) לכן האיר לו הש"י כח להראות גם בכל גוון הפעולות את אורו ית' ועל זה רומז חביטת הערבה בזה היום שהיו מקיפין שבע פעמים עם הערבה שהוא חלקו של דוד המלך והיו עושין חביטת הערבה שהוא פעולה גולמית בזה היום המיוחס לדוד המלך שהוא בהקדושה נגד גוג בהקליפה כדאי' בירושלמי גמירי מפלתו של גוג בסוכות ודוד הוא ההיפך מגוג כי אותיות דוד מורה דלית ליה מגרמיה כלום וזהו רומז הד' שבתחלת התיבה והוא"ו מורה על החיבור שמנהיר לו הש"י והד' שבסופו מורה שאף שמראה לו הש"י מפורש החיבור מ"מ מכיר עוד דלית ליה מגרמיה כלום ואותיות גוג מורה שיש לו כל הכח והוא"ו מורה אף שמראה לו הש"י לפעמים שהכל הוא ממנו ית' בכל זאת נדמה לו עוד שהש"י מוכרח להשפיע לו וזהו הג' שבסופו וכדאי' במדרש שאומר גוג אני אזדווג לפטרון שלהם היינו שאומר מה זאת שכרת הש"י עם האבות וכי התקשר הש"י עם בו"ד אני אלך ג"כ בגוון הבירורים של האבות ויכרות הש"י עמו ג"כ ברית שאני הוא עיקר המכוון מרצונו ית' שאמר והיה העולם לכן צריכין להעמיד נגדו דוד המלך שיראה לו מפורש שלא כן הוא כי כוונת לבו אינה רצויה כמו לב ישראל ועל זאת יכול גוג עדיין לטעון מאן מפיס אף שפרעה ול"א מלכי כנען נתבטלו מפאת הבירורין של כוונת הלב לבד אולם לקליפת גוג אינו מועיל הבירור מכוונת הלב לבד כי אם שצריכין להראות נגדו מפורש הבירור גם על הפעולה שיכיר שאפילו פעולה רצויה לא יתכן להיות אצלו כמו שהוא אצל ישראל ועל זה הניצוח מורה השבע הקפות שהיו מקיפין בהערבה באותו היום:
3