סוד ישרים, פרשת זכור י״אSod Yesharim, Parashat Zakhor 11
א׳זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים אשר קרך בדרך וגו':
1
ב׳איתא בזוה"ק (בשלח סז.) דעמלק נוטל כל אינון דהוי גזירין ולא אתפרעו וכו'. והענין הוא כי במצרים היו ישראל בבחינת עובר כדאיתא במדרש (שוחר טוב קז) כעובר שהוא נתון בתוך מעיה של בהמה וכשם שהרועה נותן ידו בתוך מעיה ושמטו כך עשה הקב"ה שנאמר לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי היינו שהשי"ת הקיפם במצרים כ"כ עד שנתעלו למעלה מהגבול של עוה"ז ובאו שם בחזרה למדרגת עובר שהוא כדכתיב בהלו נרו עלי ראשי וזהו כעובר שהוא נתון בתוך מעיה וכו' וכשם שהרועה נותן יד בתוך מעיה וכו' היינו שמסר להם הקב"ה מצות מילה אחת שהוא שתים. חיתוך. ופריעה. חיתוך מורה על הכרה בקביעות שהם משורש הרצון ית' ומצות פריעה רומז על כל מיני גדרים שישראל מגדירין ומונעים א"ע מכמה דברים למען יכירו על מה זה בחר בהם השי"ת מהשורש יותר מכל האומות כי פריעה מורה על גדרים כדאיתא בגמ' (יבמות כא) שניות לעריות מנין שנאמר פרעהו אל תעבר בו וגו' ובזה הדרך של אלו הגדרים נתחברו ביחד עלמא עלאה הנקרא הו"א עם עלמא תתאה הנקרא את"ה היינו שנזדווג ביחד שורש הרצון ית' עם עבודת אדם ובהדרך שבנתים היינו טרם שנגמר ע"י עבודת ישראל הזיווג בשלימות שם מתיצב עמלק בקטרוגו לקרר ולהחליש כח עבודת ישראל במיחושים שמכניס בהם כי אמר מאחר שזאת אי אפשר כלל שהאדם יברר עצמו די סיפוקו בלתי עזרתו ית' כי מי יאמר זכיתי לבי וא"כ כיון שמוכרח האדם לבוא לעזרתו ית' אף אחר כל יגיעת עבודתו מאי נפקא מיני' מכל בירורי עבודת אדם כמו שבכחו ית' לברר מה שאין עוד בכח עבודת אדם לתקן כך יכול השי"ת לתקן גם מה שיש עדיין בכח אדם לברר וכמו ששאל נימוס הגרדי את ר' מאיר (חגיגה טו) כל עמר דנחית ליורה סליק היינו כי אך למותר יחשב כל מה שישראל מייגעים עצמם בעבודתם כי השי"ת יברר גם את מי שאינו חפץ בעבודה וזהו כל עמר דנחית ליורה סליק והשיב לו ר' מאיר כל מאן דהוה נקי אגב אימיה סליק כל דלא הוה נקי אגב אימיה לא סליק היינו רק ישראל יען שהמה מייגעים עצמם בכל עבודות עד מקום שידם מגעת ממילא נתבררו שהמה נקיים אגב אמם לכך אף מה שנשאר אצלם שאין עוד בכוחם לברר שם יברר השי"ת מהשורש כי המה נקיים אגב אמם. אבל מי שמואס בעבודה ואין בחפצו לברר א"ע אפילו במה שיש לאל ידו לברר ממילא מוכח נמי שאינו נקי אגב אמו כלל ואין לו שום חיבור להשורש. ולאדם כזה בטח לא יברר השי"ת לעולם כי כל דלא נקי אגב אימי' לא סליק הגם שישראל עלה באמת במחשבה גם טרם עבודתם אכן חפצים ישראל מצדם בעבודה ובבירורים למען להראות שלא בדרך וותרנות בחר בהם השי"ת במחשבה תחילה אלא שמגיע להם במשפט ובשורת הדין ג"כ שיעלו במחשבה תחילה כמאמרם ז"ל בגמ' (ב"ק נ) כל האומר הקב"ה ותרן וכו' הגם שנאמר עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם ומזה משמע שנותן השי"ת לישראל בדרך מתנה אמנם מתנה אינו כלל בדרך ויתור כי ענין מתנה מבואר בגמ' (מגילה כו:) אי לאו דהוה לי' הנאה מיני' לא הוה יהיב לי' הדר הוה לי' מתנה כזביני הרי שמתנה אינו כלל בדרך ויתור אלא ענין יגיע כפיך ועל זה הקוטב מסובבים כל העבודות של ישראל למען שיבררו עצמם אשר בשורת הדין בחר בהם השי"ת מהשורש. ובזה הדרך שישראל מתחילין להלוך בו לברר עצמם כל עוד שלא נגמרו אצלם הבירורים בשלימות שם מתיצב נגדם עמלק ומכניס בהם מיחוש ראש שיהי' נדמה להם שכל יגיעתם הוא לשוא ולמגן ח"ו מאחר שאינו כלל בכח אדם לברר עד תכליתו כי אפילו אחר כל היגיעות והעבודות נשאר קושיא אל האדם שאינו כלל בכח העבודות שלו לתרץ שם ושם מוכרח לבוא לעזרת השי"ת שיסייע אותו וכיון שאין יתכן כלל לגמור ולברר בתכלית השלימות א"כ אולי נכון לפניו ית' לבלתי נתחיל כלל בעבודה כ"כ מיחושים גדולים מכניס עמלק בלב ישראל כדי לקרר ולהחליש עבודתם ועל זה כתיב אשר קרך בדרך וגו'. אמנם באמת כל זאת שאי אפשר להאדם לברר עצמו בתכלית השלימות זה הוא ג"כ רק כל זמן שעמלק בעולם שהכנף מכסה את הפנים אבל כאשר ימחה זכר עמלק אזי יהי' רואים מפורש אשר אין באמת שום דבר שלא יהי' בכח ישראל לברר שם וזהו שאיתא בגמ' (שם) כשהוא אומר אל תשכח הרי שכחת הלב אמור הא מה אני מקיים זכור בפה היינו כי כיון שעמלק מכסה את הפנים ומכניס בישראל כל הטעותים לפיכך לא די נגדו לקבוע את הזכירה רק בהלב אלא שצריכין לקבוע נגדו את הזכירה אף בהלבוש אחרון ועל זה מורה זכור בפה כי פה גומר:
2
ג׳והנה עד היכן מטעה עמלק את ישראל כמו שמצינו בגמ' (ב"ב כא.) כי ששת חדשים ישב שם יואב וכל ישראל עד הכרית כל זכר באדום כי אתא לקמי' דדוד א"ל מאי טעמא עבדית הכי א"ל דכתיב תמחה את זָכר עמלק א"ל והא אנן זֵכר קרינן א"ל אנא זָכר אקריון אזל שיילי' לרבי' א"ל היאך אקריתו א"ל זָכר שקל ספסירא למקטלי' וכו' ואמר אאמו"ר הגה"ק זצלה"ה שזה הטעות בעצמו שהי' לרבי' דיואב נצמח באמת ג"כ מעמלק שהכניס בו זה הטעות כדי להטעות את יואב עוד בילדותו כי כל ענין הטעות שהי' לרבו של יואב הי' משום שהי' נדמה לו שעיקר הכח שנתן השי"ת להכרית את עמלק זה הוא רק על הזכרים משום שהזכר מחויב בעבודה ועמלק מואס בעבודה לכן יש בכח עבודת ישראל להתגבר על עמלק ולהכרית את שמו אבל הנקבות שהם פטורין ממצות עשה שהזמן גרמא ואינם מחויבים בעבודה וכמאמרם ז"ל בגמ' (ע"ז כז.) אשה כמהילא דמי' היינו שיש בהנקבות חוקים טובים בקביעות גם בלתי עבודה וא"כ יש להם כח מהשורש כמו ישראל ובאיזה כח יכולין להתגבר עליהם ולהכריתם וזה הי' כל הטעות מרבו דיואב. אמנם באמת הוא טעות למפרע רק שעמלק הטעה אותו כי כל מה שמצינו אשה כמהילא דמי' זה הוא רק כאשר הזכר עובד ומברר עצמו נמצא ממילא שהנוקבא הנולדת ממנו היא מהשורש אף בלי עבודה אבל עמלק שהוא לגמרי ההיפך מעבודה ונפרד מהשורש א"כ מהיכן יתכן להנוקבא שלו חלק בהשורש אלא שזה הטעות בעצמו נצמח לו מעמלק שכל זמן שעמלק בעולם הכנף מכסה את הפנים להטעות את ישראל:
3
ד׳וזהו שאמר לו שמואל לשאול חטאת קסם מרי עון ותרפיס הפצר וגו' וכמו שביאר בזה אזמו"ר הגה"ק זצל"ה ששמואל אמר לו אשר נגד עמלק הי' לך לפשוט להיפך אף שבכל מקום שהאדם הוא מסופק שב ואל תעשה עדיף אכן נגד עמלק הי' לך לפשוט קום ועשה עדיף והי' לך לעשות מעשה ולהרגו ואף שהיית מסופק אם הרצון ית' יסכים לזה המעשה מ"מ לא הי' נחשב זה המעשה אף אם לא הסכים עליו השי"ת רק חטאת קסם מרי אבל עכשיו שפשטת לבלי לעשות מעשה נחשב עליך און ותרפים הפצר והוא כי באמת בזה המקום שהאדם הוא מסופק צריך להיות תמיד קום ועשה עדיף והא ראי' שמצינו בכל מקום קום ועשה עדיף שדוחה את לא תעשה וזה שפסקינן בכל מקום ספק שב ואל תעשה זהו רק ימן שעמלק בעולם שמכסה את הפנים ואין שום מעשה של אדם מבורר ולזה נמי אמר ר' יהושע (זבחים פ) מתן ארבע במתנה אחת ר"א אומר ינתנו במתן ארבע ר' יהושע אומר ינתנו במתן אחת וכו' כשנתת עברת על בל תוסיף ועשית מעשה בידך כשלא נתת עברת על בל תגרע ולא עשית מעשה בידך וכו' ולפי הנראה מאחר שמצות עשה דוחה לא תעשה ועוד זאת שאדם הוא מחויב תמיד לעבוד א"כ מה זה סברת ר"י שאמר כשנתת עברת על בל תוסיף ועשית מעשה בידך וכו' הלא הוא הנותנת שיותר נכון ליתן במתן ארבע שבזה יקיים בטח רצונו ית' כי יהי' עובד השי"ת בקום ועשה שהוא עדיפא בכל מקום משב ואל תעשה כי דוחה אותה ואם מחמת החשש פן יעבור על בל תוסיף בזה המעשה הלא אמרו ז"ל מה איכפת לי' לקב"ה לשוחט מן הצואר לשוחט מן העורף אלא לא ניתנו המצות רק לצרף בהם את הבריות והכי נמי מה איכפת לי' שיעבור על בל תוסיף והא עכ"פ עושה מעשה ואינו משולל עבודה ועכשיו כשאינו נותן מתן ארבע עובר בטח על בל תגרע ועוד זאת שאינו פועל בידו שום עבודה:
4
ה׳אמנם אם לא הי' עמלק בעולם הי' באמת הדין כך וגם ר' יהושע הי' סבר שיתן במתן ארבע כי בזה פועל האדם עכ"פ המצוה בקום ועשה אכן כל זמן שעמלק בעולם כאלו הכנף מכסה את הפנים עד שאין בזה העולם אפילו מעשה המצוה שעשייתה יהי' מבורר בתכלית השלימות ולזה סבר ר' יהושע שינתנו במתן אחת ולא יעשה מעשה בידו וכן כל זמן שעמלק בעולם פסקינן בכל מקום הספק שב ואל תעשה עדיף כי אין בזה העולם שום קום ועשה שיהי' מבורר:
5
ו׳ולכן אמר לו שמואל מאחר שכל השב ואל תעשה עדיף נצמח רק מסבת ההסתר של הויות עמלק ולכך כשנזדמן לך הספק נגד עמלק בעצמו היית צריך לפשוט נגדו קום ועשה עדיף ולעשות מעשה ולהכריתו לגמרי מן העולם ואזי הי' ממילא כל המעשים של ישראל מבוררים משא"כ כשפשט נגדו להיפך ולא עשה מעשה זה השב ואל תעשה נקרא און ותרפים הפצר. ולזה הפסיד שאול המלך המלכות שלו כי ענין מלך הוא כדכתיב קסם על שפתי מלך וגו' היינו שיכול לכוין תמיד אפילו בלא דעת לעומק רצונו ית' וכל עוד שעמלק בעולם אין יתכן כלל המלכות של ישראל כי זאת המלכות רומז שישראל דביקים בהשי"ת אפילו שלא מדעת ונגד זה עומד עמלק ומקטרג ואומר כי בלא דעת ועבודה יש לו נמי אחיזה כדכתיב שוכני בחגוי סלע אומר מי יורידני ארץ היינו שאומר שנולד משני צדיקים יצחק ורבקה ומהם נקבע אצלו קדושה בלי עבודה ושלא מדעת לזה אמרו ז"ל (סנהדרין כ) שלש מצות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ להעמיד להם מלך ולהכרית זרעו של עמלק ולבנות להם בית הבחירה כי כל זמן שעמלק בעולם אינה מתישבת המלוכה של ישראל ולכן מצינו גבי דוד המלך שלא נתישבה מלכותו עד שלחם מקודם בעמלק כי המלחמה האחרונה שלו טרם שנתישבה מלכותו הי' בעמלק:
6
ז׳והנה בזה הפסוק והי' בהניח וגו' נקוד תלת מונח לרמז על המנוחה של ישראל שיהי' אי"ה אחר מחיית עמלק ועיקר המנוחה של ישראל הוא שיהי' כדכתיב ושמתי מקום לעמי לישראל ונטעתיו ושכן תחתיו ולא ירגז עוד ולא יסופו בני עולה לענותו כאשר בראשונה היינו כי בראשונה כל זמן שעמלק בעולם אין בכח ישראל לקבל שום אור כענין מאמרם ז"ל (מגילה יט) אלמלי נשתייר בהמערה שעמד בה משה ואלי' כמלא נקב מחט סידקית לא הי' יכולין לעמוד מפני אורה היינו כי עמלק מפחד תמיד לב ישראל ומכניס בלבבם מיחושים עד שיראים ומפחדים לקבל שום אור אבל כשיתבטל עמלק מן העולם אזי יתבטלו כל המיחושים כי ישראל יהי' רואים מפורש אהבתו ית' כמאמרם ז"ל במדרש כלום לבית אביכם אתם חוזרין ואז לא יפחדו ישראל לקבל כל האורות היקרים:
7