סוד ישרים, פרשת זכור י״בSod Yesharim, Parashat Zakhor 12
א׳ויאמר שמואל אל שאול אותי שלח ד' למשחך למלך על עמו ישראל ועתה שמע לקול דברי ד' וגו' לך והכיתה את עמלק והחרמתם את כל אשר לו וגו' וגם נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם כי לא אדם הוא להנחם וגו'. היינו שמזה המקום העליון שנשלחתי למשחך למלך על ישראל משם הוא הרצון להחרים את עמלק זה שאמר הכתוב ויטוש משכן שילה אוהל שיכן באדם ואדם היינו הצורת אדם ובני רחל שומרים תמיד שיהי' תפארת לו מן האדם היינו שיהי' הכל בצורת אדם ולזה מצינו בכל מקום שבני רחל קודמין ליהודה שילה קודם לירושלים מלכות שאול קודם למלכות דוד כי ענין מלכות הוא כדכתיב קסם על שפתי מלך במשפט לא ימעל פיו היינו שמכוין תמיד אף שלא מדעת לעומק רצונו ית' ומאחר ששאול המלך הלך נגד עמלק בצורת אדם ולא כיוון להרצון העליון שהוא למעלה מהדעת של צורת אדם לזה ויטוש משכן שילה אוהל שיכן באדם כי מזה סבלו ישראל מאוד כי מזה שהלך אליו אגג מעדנות ומעדנות רומז על שקר החן וגוון נאה עד שעלה חינו בעיני שאול לחמול עליו ומזה הרחמנות שהי' לו במקום אכזרי נסתעף אח"כ ההיפך לאכזר במקום רחמני כי הרג כהני נוב עם הגבעונים הגם שלא מבני ישראל המה מ"מ מהקומה של ישראל היו נחשבים כי חוטבי עצים ושואבי מים היו וזהו שאמר לו שמואל אם קטן אתה בעיניך ראש שבטי ישראל אתה היינו כי מזה החן של אגג שעלה בעיני שאול והשאיר לו חיים על לילה אחת נולד מזאת הלילה המן הצורר והעמיק לכל ישראל בכמה סבלנות אף שנשאר מסיבתו כדכתיב והי' לד' לשם לאות עולם לא יכרת אכן אין רצונו ית' שיסבלו ישראל כ"כ סבלנות לכן הוא כל עיסקו ית' לבנות בישראל מלכות בית דוד כדכתיב שם ויבחר בדוד עבדו וגו' שאצלו הי' כמאמרם ז"ל שאמר ולבי חלל בקרבי לכך כנורו דדוד מנגן מאליו היינו שהי' מכוין אף בלא דעת הצורת אדם שלו לעומק הרצון ית':
1