סוד ישרים, פרשת זכור י״גSod Yesharim, Parashat Zakhor 13
א׳זכור את אשר לך עמלק וגו':
1
ב׳מבואר בזוה"ק (ויצא קמח) כמה דאיהו בסטר קדושה הכי נמי בסטרא אחרא דכר ונוקבא כלילן דא בדא וכו' והדכר שבקליפה הוא עמלק וכל האומות נקראים נגדו נוקבא. ונוקבא מורה על כלי הנמצא בה איזה חן להכניסה להקדושה משא"כ הדכר. ולזה בהקדושה הוא הדכר קודם במעלה ובהקליפה הוא להיפך כי הנוקבא היא קרובה יותר לכנוס להקדושה משא"כ הדכר שבקליפה ולזה נאסר לישראל אפילו השלל מעמלק מה שלא נמצא כן בשום אומה כי מכל האומות יכולין שפיר להכניס להקדושה ולא יסתיר כלום את אור הקדושה משא"כ אם יכניסו איזה דבר להקדושה מעמלק אזי יסתיר את אור הקדושה ומפאת זה יכולין לבוא לכלל טעות כי כל עיסקו של עמלק הוא רק להטעות את ישראל כמבואר לעיל. וזהו שאיתא במדרש תנחומא (תצא) נאמר כאן זכור ובשבת כתיב זכור מלה"ד למלך שעשה סעודה וכו' לזה הזכרתי על קערה מלאה כל טוב ולזה הזכרתי על קערה ריקם כך השבת כתיב בי' זכור וכו' היינו כמבואר בגמ' (ביצה טו:) זכור את יום השבת לקדשו זכרהו מאחר שבא להשכיחו והוא כי אורו של שבת מורה על השורש שישראל עלו בו במחשבה למעלה מכל עבודות ולעומת אור של שבת יש בהקליפה עמלק שהוא אומר שוכני בחגוי סלע אומר מי יורידני ארץ כי אומר מאחר שנולד מיצחק ומרבקה הוא ג"כ מהשורש למעלה מעבודה וזהו זכרהו מאחר שבא להשכיחו היינו שיזכור האדם תמיד לבל ילך בהתקיפות מהשורש כי נגד זאת התקיפות מתיצב עמלק שרוצה להשכיחך לגמרי כמו שמצינו וילחם עם ישראל ברפידים שרפו ידיהם מן המצות מיד בא הכלב ונשכן וזהו נאמר כאן זכור ונאמר בשבת זכור וכו' כי מאחר שבשבת הוא כדכתיב וביום השביעי נתעלה וישב על כסא כבודו וזה בעצמו גורם להאומות תקיפות להתפשט כדאיתא בגמ' (מגילה שם) יום השביעי שבת הי' שאוה"ע אוכלים ושותים ומדברים בו דברי תיפלות והוא כי אז נדמה להם שח"ו עזב ד' את הארץ אבל לישראל נאמר זכור את יום השבת וגו' זכרהו מאחר שבא להשכיחו היינו לבל יקבלו שום תקיפות מזה שהם מהשורש וזה שאמרו ז"ל כשהוא אומר אל תשכח הרי שכחת הלב אמור ומה אני מקיים זכור בפה ופה גומר (ברכות סא) היינו שיקבע אדם אצלו זאת הזכירה בכל הלבושים לבל יתקרר ח"ו מעבודה מחמת התקיפות מהשורש:
2
ג׳עוד שם במדרש מלה"ד לאמבטי רותחת שלא היתה ברי' יכולה לירד בתוכה בא בן בליעל אחד וקפץ לתוכה אע"פ שנכוה הקירה לפני אחרים וכו':
3
ד׳וזה הוא כענין שאיתא במדרש רבה (ויקרא טז) אנטונינוס אמר לרבינו הקדוש צלי עלי א"ל תשתזיב מן צנתא אמר לו יתיר חדא כסו וצנתא אזלא א"ל תשתזיב מן שרבא א"ל הא כדא צלי עלי וכו' היינו כי ע"י תקיפות יתירה יכולין ח"ו להפסיד לגמרי אכן כמו כן יכולין להפסיד ח"ו ע"י קרירות יתירה כמו שמצינו בגמ' (ברכות לג) לא שנו אלא נחש אבל עקרב פוסק וכו' ועקרב מורה על גודל הקרירות כי הארס של עקרב מקרר את האדם כדאיתא בגמ' (ע"ז כח:) חמימי לעקרבא וזהו שאיתא בתקוני זוה"ק (תיקון חד ועשרין) מאי עקרב עקר בית דעקרת ביתא דשכינתא וכו' אסתלק קוצא מן ד' דאחד וכו' היינו כי הקוץ מד' של אחד רומז על עבודת אדם ועמלק מכחיש זאת ואומר אם נמצא השי"ת בעולם אזי יהי' נמצא גם בלתי עבודתי וזאת הוא הקרירות של עמלק שנאמר עליו אשר קרך וגו' שמקרר את האדם ומביא בו התרשלות וכבידות בהדעה שיהי' נדמה לו אשר במה נחשב כל עבודתו ומה אוכל להשיג בקטנת תפיסתי אף אחר כל היגיעות וכדכתיב ראמות לאויל חכמות וגו' איך אעסוק בתורה מתי תעלה בידי ובקרירות כזאת הוא מרפה את ישראל מתורה ומצות כדכתיב וילחם עם ישראל ברפידים שרפו ידיהם מן התורה והמצות משום שהלכו שלשה ימים בלא מים היינו שלא הרגישו בלבם שום התחדשות בעבודתם ע"כ קרר אותם עמלק בדעתם ורפו ידיהם מעבודה שהי' נדמה להם מה יוסיפו בעבודתם כי הנה זה לעומת זה עשה אלהים כמו שהוא באמת אשר אחר שמתברר אדם בעבודתו אזי מכיר היטב כדכתיב באורך נראה אור שכל פעולת עבודתו הוא רק כוחו ית' כך נתעורר לעומת זה בהתחלת עבודת אדם קליפת עמלק לקרר ולצנן את הדעה של אדם אשר מה יפעל ביגיעות עבודתו אם לברר עצמו בשלימות זאת אי אפשר כלל כי מי יאמר זכיתי לבי וכיון שאחר כל היגיעות ועבודות מוכרחין לבוא לעזרתו ית' שהשי"ת יגמור בעד האדם הבירור בשלימות א"כ כמו כן יכול השי"ת לברר את האדם גם אם לא יתחיל האדם כלל ואם חפץ השי"ת בהאדם אזי כל מה שיפעל תאוות לבו הוא ג"כ רצונו ית' לכן אין נגדו שום עצה רק כדכתיב והי' כאשר ירים משה את ידו וגבר ישראל היינו שירים אדם את דעתו ולהסיר מאתו את הכבידות רק בזרוזי גרמי כמאמרם ז"ל בגמ' (יבמות קב:) זרוזי גרמי זו מעולה שבברכות כי נגד עמלק צריכין תמיד לילך בעבודה וכדאיתא בגמ' (ב"ב קכג:) גמירי שאין עמלק נופל אלא ביד בניה של רחל ובני' של רחל מורה על עבודה היינו שירים אדם את דעתו נגד עמלק וידע ברור אשר אם פונה אדם מעט מהבלי עוה"ז לעבודת השי"ת אזי בטח יגמור בכי טוב הרצון ית' בתכלית השלימות:
4