סוד ישרים, פורים ל״גSod Yesharim, Purim 33
א׳איתא בגמ' (שם טז:) ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר אר"י אורה זו תורה וכה"א כי נר מצוה ותורה אור וכו'. ענין אורה הוא כדאיתא בזוה"ק כמה פעמים אור קדמאי אתגניז. אולם ע"י נר מצוה יכולין שפיר להגיע לזה האור דאתגניז. אכן לעומת זה עומד תמיד עמלק באמצע הדרך להפסיק את החיבור מנר מצוה עם האור קדמאי דאתגניז ומסתיר בפני האדם את המקור לבל יכיר את החיבור לאור קדמאי ועל זה הענין אמרו ז"ל (שם יג:) גלוי וידוע לפני מי שאמר והי' העולם שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל לפיכך הקדים שקליהן לשקליו וכו' היינו כי מהשקלים של ישראל היו אדנים למשכן וגם היו שקלים לעבודת הקרבנות ובאלו שני השקלים הי' שוים כל ישראל כי אדנים למשכן מורה על הקדושה בקביעות שיש בישראל ירושה מאבות הקדושים ובזה יד כולם שוים ובעבודת הקרבנות נמי שוים כל ישראל. אכן יש עוד ענין שקלים שהוא כפי נדבת לבם של ישראל ובאלו השקלים יש חלוקי מדרגות כי כל נפש כפי מה שמוסיף יותר נדבת הלב כך מקשר עצמו להשורש ביותר חיבור. ולעומת אלו השקלים עומד המן לקטרג בשקליו וחפץ להפריד ח"ו החיבור ובזאת הישועה של פורים הראה השי"ת אשר מעולם לא נפסק החיבור ונהפוך הוא שזה החיבור מטי תדיר וזהו ליהודים היתה אורה וכו':
1
ב׳שמחה זה יום טוב וכה"א ושמחת בחגך וכו'. היינו כי שמחת החגים נקראו פני ה' יען שעל ידי החגים שישראל מקדשי להו יכולין להכיר כל הקדושה דקביע וקיימא מצדו ית' הנקרא שבת לזה בכל המקומות שהתורה מחשב אלה מועדי ה' וגו' נאמר שם מקודם מצות שבת כי קדושת המועדים נמשך מקדושת שבת ועמלק חפץ תמיד להסתיר זה החיבור מהקדושה דישראל מקדשי לי' להקדושה דקביע וקיימא מצדו ית' ובזאת הישועה נתגלה מפורש זה החיבור:
2
ג׳ששון זו מילה וכה"א שש אנכי על אמרתך וגו'. היינו כי מצות מילה רומז כמאמרם ז"ל (במדרש) איזה מעשים נאים של הקב"ה או של בו"ד וכו' והשיב לו של בשר ודם נאים וכו' כי כך הציב הרצון ית' שהאדם בעבודתו ישלים את החסרון ועמלק מכחיש ואינו מסכים על זאת שיניח השי"ת מקום להאדם שיתגדר בו להשלים ולתקן את החסרון הנמצא בו:
3
ד׳ויקר אלו תפילין וכו'. היינו כי בתפילין של ישראל נאמר בהם למען תהי' תורת ה' בפיך וגו' והם ארבע בתים וכנגדן הם תפילין דמארי עלמא נמי ארבע בתים וזה הכל רומז שמכניס דברי תורה באלו הבתים ומניח אותם על ראשו ונגד לבו ובזה הוא נושא כל התורה כולו ולא ללמד על זה בלבד יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא כלומר שמלמד על כל הפעולת של אותו אדם המניחן כגון אכילתו ושתיתו שהם הכל תורת ה' בפיך כי אחר שמברך האדם על אכילתו ושתיתו נמצא שאכל ושתה באמת רק דברי תורה וכן נתבררו כל דבר רשות גבי זה האדם המניח תפילין ועמלק מכחיש זאת ומפחד לב האדם ומקרר אותו שיהי' נדמה לו ח"ו שנפרד מן השורש ועל זה נאמר ראשית גוים עמלק היינו אף שאין לו באמת כח להזיק (עיין לעיל אות ח') רק הוא תמיד המתחיל לנבח ומקרר לבבם של ישראל בגודל התרשלות ובזה הוא מגרה על ישראל את האומות וזהו ואחריתו עדי אובד וכמבואר בגמ' (ב"מ קז:) הכל ברוח והא איכא הרוגי מלכות הנך נמי אי לאו זיקא עבדי להו סמא וחיי וכו'. היינו כי הכל ברוח זה הוא הקרירות שעמלק מקרר ומתרשל לב האדם ומזה נמשך להאדם כל השכחה ועל זה אמר אי לאו זיקא וכו' היינו אי לאו הקרירות וההתרשלות שמביא עמלק בלב האדם שיהי' נדמה לו שאי אפשר לו עוד לחזור להשורש עבדי להו סמא וחיי היינו שהי' מכיר כל נפש ישראל מפורש החיבור שיש לו לאור השורש ית' ובזה היום נתגלה מפורש זה הנקודה דמטי תדיר באורח גנוזה והי' ניכר שלא נפסק מישראל החיבור מעולם:
4