סוד ישרים, אחרון של פסח ט״זSod Yesharim, The Eighth Day of Pesach 16
א׳ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת לה' אלהיך. (פסחים ק"כ.) ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת לה' אלהיך מה שביעי רשות אף ששת ימים רשות מאי טעמא הוי דבר שהי' בכלל ויצא מן הכלל ללמד לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כלו יצא יכול אף לילה הראשון רשות ת"ל על מצות ומרורים יאכלוהו וכו' בערב תאכלו מצות הכתוב קבעו חובה. הענין בזה כדאיתא בזה"ק (משפטים צ"ד.) כי תקנה עבד עברי שש שנים יעבוד כד נשמתא אתחייבת בגלגולא אם הוא מסטרא דההוא עבד מט"ט דאיהו כליל שית סטרין כתיב ביה שש שנים יעבוד וכו' אבל אם נשמתא הוא מסטרא דשכינתא דאיהו שביעית ודאי מה כתיב ובשביעית יצא לחפשי חנם וכו' לית בה שעבודא. היינו כי כן הציב השי"ת רצון שכפי שאדם עובד ומצמצם א"ע מתתא לעילא שהם שית דרגין כן לעומת זה מנהיר לו השי"ת שית דרגין מעילא לתתא עד ובשביעית יצא לחפשי חנם שאין מהצורך לו עוד שום צמצום כי מאחר שצמצם עצמו האדם מצדו בנקודה האחרונה דלית בה עיינין ונראה שעולם כמנהגו נוהג והוא הכניס שם עיינין להכיר גם שם הנהגת מלכות שמים לעומת זה מנהיר השי"ת שזאת הנקודה האחרונה והנמוכה הוא עיקר התכלית וראשית המכוון מרצון השי"ת. וזו ההארה נקראת ובשביעית יצא לחפשי חנם וזה כוונת הגמרא מה שביעי רשות כי על שביעי אין שום מקום לומר חובה רק רשות כי אם היה איזה מקום לומר על שביעי חובה אזי לפי כללי הש"ס הוה למדין איפכא שזה כללי הש"ס שבידינו דכל היכי דאיכא להקיש לקולא ולחומרא מקשינן לחומרא ולא לקולא ומאחר שכאן מקשינן לקולא מוכח מזה שאין שום מקום לומר על שביעי שהוא חובה רק רשות וכדמוכח מזה"ק (שם) לזה שפיר ילפינן מה שביעי רשות אף ששת ימים רשות שמאחר שמיד בלילה הראשונה התחיל האדם להכניס עצמו בזה הצמצום שהוא חובה לאכול מצות ולהכיר איך שמלכותו ית' בכל משלה שוב הם הששת ימים אח"כ רשות ויכול האדם להתחיל לצפות ולקוות מלילה ראשונה להזמן שיהיו יכולין להביא חמץ למקדש היינו שיראה לו השי"ת איך שכל פעולותיו יש להם מקום אצלו ית':
1