סוד ישרים, אחרון של פסח י״חSod Yesharim, The Eighth Day of Pesach 18
א׳איתא בגמ' (פסחים ה'.) בשכר שלש ראשון זכו לשלשה ראשון וכו' להכרית זרעו של עשו ולבנין בית המקדש ולשמו של משיח וכו' הענין בזה כי ניסן נקרא החודש הראשון כך איתא בזה"ק (תצוה קפ"ו.) ירחא דלכון איהו באתגליא וכו' בסידורא כסדר דאתוון וכו' כי בחודש הזה הוא התחלה שהבריאה עומדת נוכח המאציל פנים בפנים. ומצד זה ממילא נמשך התבטלות לכל מי שמתנגד וחפץ להסתיר מהאדם הארת פניו ית' כמו שסידר האריז"ל והא אזמין עתיק יומין למצחא עדי יהון חלפין. וזהו בשכר שלש ראשון כי ראשון הוא הארת הרצון שחפץ לבוא בהתלבשות הבריאה שיהי' נקרא חד בחושבן כדאיתא בזהר חדש (בראשית ב') דקוב"ה אקרי אחד ואקרי ראשון וכו' אחד הוא חד ולא בחושבן וראשון הוא חד בחושבן. וכדאיתא במדרש (רבה נשא י"ג) ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד. יום ראשון אינו אומר אלא יום אחד וכשם שאמר יום אחד יאמר יום שנים יום שלשה אלא למה אמר יום אחד שעד שהקב"ה הי' יחידי בעולמו נתאוה לדור עם בריותיו בתחתונים היינו שהרצון ית' הנקרא אחד חד ולא בחושבן חפץ לבוא בהתלבשות שיהי' נקרא ראשון חד בחושבן וזהו שעד שהקב"ה הי' יחידי בעולמו היינו שגם טרם בריאת עולם עלה ברצונו ית' להתלבש בעבודת הברואים שהבריאה תכיר את הרצון בתפיסתה ע"י עבודה וזה ההכרה נקרא ראשון וזהו בשכר שלש ראשון היינו בשכר כל ראשון בפרט שרומז על התלבשות הרצון בעבודת ישראל מצד זה זכו לשלשה ראשון כי בכל ראשון בפרט נכללו כל שלשה ראשון כי זרעו של עשו מתנגד תמיד על זה הרצון שנקרא ראשון שחפץ לדור בתחתונים שיהי' להאדם הכרה באורו ית' ע"י עבודה ועמלק מתנגד על זה ומכחיש עבודה. ולבנין בית המקדש שנקרא ראשון היינו בשכר שישראל עובדים בזה הרצון שנקרא ראשון שממנו מתחיל מקום לעבודה עי"ז יזכו לבנין בית המקדש שמאיר להם הש"י שכל הבריאה הוא באמת לבושים למקום ארון שאינו מן המדה שהוא חד ולא בחושבן. ולשמו של משיח כי על מלך המשיח נאמר (תהלים פ"ט) אף אני בכור אתנהו וגו' כי בכר הוא אותיות השניים לא"ב של אי"ק בכ"ר היינו כי מי שמואס בעבודה והולכים בחושך אומרים שיש להם אחיזה בהחשוכא הקודמת לנהורא היינו בויהי ערב הקודם לויהי בוקר שזה רומז אותיות אי"ק וישראל אוחזים תמיד באותיות בכ"ר שהוא ויהי בוקר וע"ז נאמר בכר אתנהו היינו שישראל עובדים והולכים באור ובעבודה כפי תפיסתם בהארת הרצון שחפץ בעבודת הברואים ולכן שכרם שאף בעת שיתבטלו כל הלבושים כמו שכתיב (ישעי' ב') ונשגב ה' לבדו ביום ההוא. מ"מ יהי' נשאר מקום להלבושים של ישראל גם אז כדאיתא בזה"ק (ואתחנן רס"ד.) דאי כתיב ה' ושמו הוא אחד הוינא אמרי הכי לא כתיב אלא ה' אחד ושמו אחד וכו' היינו כי ה' ושמו הוא אחד הי' ג"כ קודם בריאת עולם הי' הוא ושמו לבדו וא"כ אין שום יתרון מכל הווית הבריאה לכן נאמר ביום ההוא יהי' ה' אחד ושמו אחד להורות שנותו הש"י מקום ללבושי עבודת ישראל. כי קודם שנברח העולם הי' הוא ושמו אחד ואחר כל הבירורים יהי' ה' אחד ושמו אחד שרומז על הרצון שנקרא ראשון שחפץ בעבודת הברואים וזהו ביום ההוא אף שאז יהי' ונשגב ה' לבדו מכל מקום יהי' ושמו אחד שהש"י יתן מקום לעבודת ישראל שלא יתבטל אפילו כחוט השערה מכל הלבושים של ישראל וזה שכתוב (זכריה י״ג:ח׳) והי' בכל הארץ נאם ה' פי שנים בה יכרתו יגועו והשלישית יותר בה. היינו כי ישראל נקראים שלישית על דרך שאיתא בגמ' (חגיגה י"ד:) אתם ותלמידיכם ותלמידי תלמידיכם מזומנין לכת שלישית וכמו שכתוב (ישעיהו י״ט:כ״ד-כ״ה) ביום ההוא יהי' ישראל שלישיה למצרים ולאשור ברכה בקרב הארץ. אשר ברכו ה' צבאות לאמר ברוך עמי מצרים ומעשה ידי אשור ונחלתי ישראל היינו שמצרים רומז על גודל התפשטות ואשור רומז על תקיפות גדול וזהו הכל יתבטל לעתיד אבל ישראל יען שע"י עבודתם יש להם הכרה בהרצון שחפץ בו הש"י בעוד שהי' הקב"ה יחידי בעולמו הי' חפץ בהתלבשות הרצון בבחינת ראשון כי ראשון מחייב שני וזהו יהי' ישראל שלישיה היינו שישראל המה הקו האמצעי שמסתכלים לעומק הרצון המתלבש בכל אלו הלבושים ועל זה מסיים הכתוב ברוך עמי מצרים וכמבואר בתד"א (אלי' זוטא פי י"ב) אלו בני ישראל שיצאו ממצרים ומעשה ידי אשור אנו בני ישראל שגלו לאשור היינו שמכל אלו הלבושים בררו ישראל עצמם לילך בקו האמצעי. לכן אף בעת שיתבטלו כל אלו הלבושים שנקראים מצרים ואשור אבל השלישית יותר בה שישאר מקום והשארה מעבודת ישראל עד שיכירו את עצמם בכל אותן הפסיעות של עבודתם בעוה"ז וזה נקרא תחיית המתים שאיתא (בטא"ח סי' ת"צ) שתחיית המתים יהי' בפסח כי חג הפסח הוא כל הצמצומים של ישראל ובזה המקום שמצמצם האדם א"ע בעוה"ז בעד כבוד שמים בזה המקום עצמו יכיר תמיד א"ע ולא יתבטל ממנו זאת התפיסה והעבודה לעולמי עד. וזהו שאיתא (סנהדרין צ.) כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב היינו שכל אחד ואחד כפי צמצומו בעוה"ז בעבור כבוד שמים. כן יהי' לו חלק לעוה"ב כי באם חלילה אחר החטא יסמוך האדם שהש"י יתקן אותו שבאמת הש"י חושב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח אבל אם יתוקן החסרון רק מצד חסדי הש"י ולא ע"י עבודה שבתפיסתו לא יהי' לאדם שום חלק בזה ומצדו ישאר זה המקום בעצמו בחושך הגם שיאיר בזה הש"י שגם בזו הפעולה נתגדל הכבוד שמים אכן זה הכבוד שמים יהי' כמו שבאמת אף מהדומם יש כבוד שמים וכענין שכתיב (תהילים י״ט:ב׳) השמים מספרים כבוד אל אבל השמים בעצמם אין להם שום חלק בזה כיון שאין בהם שום בחירה וכמו שאיתא (בפדר"א מ"ב) שמי כמוכה באלים ה' אמר פרעה נמצא שנתגלה בו כבוד שמים וכן המן בשעתו שאיתא בגמ' (מגילה י':) והי' לה' לשם זה מקרא מגילה לאות עולם לא יכרת אלו ימי הפורים אבל הם מצדם לא הי' להם שום חלק בזה כי הכבוד שמים שנתגדל מהוויתם הי' רק בעת שנאבדו מן העולם. שאני בישראל שעיקר רצונו ית' שיתעלה מהם כבוד שמים בהכרת תפיסתם ויהי' להם חלק בו וזהו כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב שכל אחד ואחד כפי עבודתו כן יכיר אח"כ א"ע וזה הוא עיקר תחיית המתים שיכיר א"ע בתפיסתו הקודמת ולא יהי' בעיניו כברי' חדשה על דרך מה דלא הוי הוה כי תחיית המתים כזה מודים אף כל הכופרים בתחיית המתים מודים ג"כ שביכולת הש"י לברוא ברי' חדשה יש מאין. ואף כל הפלוסופים שאומרים שהעולם קדמון והמה מחויבי המציאות ג"כ מודים שחידש הש"י את העולם יש מאין. אכן התחיית המתים האמתי שאנחנו בני ישראל מאמינים הוא שיהי' מה דהוי הוה ולא יהי' תפיסה חדשה מה שלא הי' בעוה"ז רק כל אחד ואחד יכיר את תפיסתו הקודמת שהי' לו בעוה"ז לכן יהי' תחיית המתים בפסח כי זה הרצון הנקרא ראשון מתחיל בפסח שבו מתחילין ישראל לצמצם א"ע באכילת מצה והצמצום הזה כולל כל מיני צמצומים של ראיה ושל שמיעה ושל כל החושים וכפי שמצמצם האדם את עצמו בהם שילך עמם בחשבון ובישוב הדעת ובלי חשבון ודעת לא יקבל שום דבר כן נשאר תפיסתו קיימת לעולמי עד וכמו שנאמר (קהלת ט׳:י׳) כי אין מעשה וחשבון ודעת וחכמה בשאול וכמו שביאר אאזמו"ר הגה"ק זללה"ה שמה שמשה רבינו אמר לישראל פרשת אכילת מצה קודם פרשת קדושת בכור יען שקדושת הבכור רומז על כל השפעות של אדם ואי אפשר לאדם שיהי' השפעות שלו מבוררים אם לא בירר עצמו מקודם בכל הקבלות שלו שיהי' מבוררים כרצון הש"י וע"ז רומז אכילת מצה שכל מיני קבלותיו יהי' מבוררים בחשבון גדול וממילא יוכל האדם לברר עצמו שיהי' כל השפעות שלו מבוררים. ומזה שמצמצם עצמו שילך בחשבון בקבלות שלו ובהשפעות שלו ישאר לו הכרה בתפיסתו לעולמי עד:
1