סוד ישרים, ליל שבת חול המועד פסח ט״וSod Yesharim, The Night of Shabbat Chol HaMoed Pesach 15
א׳כי טובים דודיך מיין וגו'. איתא בגמ' (ע"ז כ"ט:) שאל ר' ישמעאל את ר' יהושע מפני מה אסרו גבינת הנכרים וכו' השיאו לדבר אחר אמר לו ישמעאל אחי היאך אתה קורא כי טובים דודיך מיין או כי טובים דודיך מיין אמר לו כי טובים דודיך אמר לו אין הדבר כן שהרי חבירו מלמד עליו לריח שמניך טובים וכו':
1
ב׳הנה אם הי' חפץ לדחות אותו הי' יכול לדחותו גם מפסוקים אחרים כדאיתא בירשלמי ולמה לא השיבו מהחמשה מקראות שאין להם הכרע וכו' אלא כדמפרש בגמ' (שם ל"ה.) מ"ט אמר עילא ואיתימא ר' שמואל בר אבא גזרה חדשה הוא וכו' לא מגלו טעמא עד תריסר ירחא שתא וכו' היינו שהשיב לו שנכון יותר לפניו שלא תדע הטעם מהגזרה כי אם יתגלה הטעם אזי יכול לפסוק החביבות ממנה וכדמסיק שם שאין מגלין הטעם עד שנים עשר חדש כדי שיתפשט הגזרה בקרב ישראל עם כל החביבות והערבות הנמצא בה ולכן השיב לו מזה הפסוק כי טובים דודיך מיין שהרי חבירו מלמד עליו לריח שמניך טובים וכדמפרש שם שהוא לשון זכר מאי כי טובים דודיך מיין כי אתא רב דימי אמר אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה רבש"ע ערבים עלי דברי דודיך יותר מיינה של תורה היינו שיותר ערבות יש באור טרם שנתקבל בהכלי של אדם מהערבות שמרגיש האדם בהאור אחר שנתקבל בתפיסת הכלי שלו וכמו שביאר אאמו"ר הגה"ק זללה"ה מאמר האר"י הק' ז"ל (לקוטי תורה שיר) שראשי תיבות של כי טובים דודיך מיין הם אותיות הקודמים מהשם אלהי"ם חוץ מאות א' כי לפני אות א' אין שייך מספר כמאמר ספר יצירה לפני אחד מה אתה סופר וזה מורה שיותר יקרות יש באור טרם שיוצא אל הגילוי להיות נגבל בכלי הבנה של האדם שאז הוא עדיין רק בהתשוקה של אדם. מאחר שהאור נתצמצם ונגבל בהכלי הבנה של תפיסת אדם וכמאמרם ז"ל בגמ' (שם) כי טובים דודיך מיין ערבים עלי דברי דודיך יותר מיינה של תורה היינו שיש יותר יקרות בהחשק והתשוקה שיש להאדם לחפש ולבקש אחר הבנה של ד"ת מהיקרות שיש בעצם הבנת ד"ת כי הבנה שיש להאדם בד"ת ת"א שיהי' יותר מכפי הכלי שלו כלומר כפי תפיסתו והתפיסה של אדם הוא בגבול ובמדה ויש לה קץ כדכתיב אם חכמת חכמת לך היינו כפי קץ המדה והגבול שלך כי מעולם לא הי' יכול האדם להוסיף אפילו כחוט השערה יותר מהגבול שנמדד לו בד"ת ובאמת הוא ד"ת באין קץ ואין סוף ובלי גבול ואיך יכול להיות חיבור מהבנת האדם שהוא בגבול לד"ת שהוא באין תכלית ובלי גבול אכן ע"י החשק שמשתוקק אדם ומצפה תמיד לחפש אחר ד"ת להבין אותם בזאת התשוקה יש לאדם חיבור עם כל הד"ת כי לתשוקה אין שום מדה וגבול כלל שהוא באין שיעור ובלי קץ ועולה עד אין סוף וזהו החילוק משיר השירים לקהלת כי קהלת הוא הבהירות שמדד שלמה המלך כפי השגת הכלים והגבולים של אדם אבל שיר השירים הוא התשוקה להשגת הבהירות וזאת הוא למעלה הרבה מהשגת כלי הגבול של תפיסת אדם שמגיע עד אין סוף וזהו פירוש מאמרם ז"ל במדרש שלא הי' העולם כדאי כיום שנתנה בו שיר השירים כי הבהירות של שיר השירים הוא למעלה הרבה מזה העולם וזהו שאיתא בזוה"ק (ויקרא ד') אכלו רעים לעילא שתו ושכרו דודים לתתא וכו' ת"ח באינון עלאי כתיב בהו אכילה בלא שתיה מ"ט מאן דאית לי' גרב' דחמרא אכילה בעיא ובגין דתמן שריא חמרא דמנטרא כתיב בהו אכילה. ובאינון תתאי דבעיין שקיו כתיב בהו שתיה וכו' היינו כי לעילא הוא מלא בהירות רק כלים הוא שם ביוקר לזה כתיב בהו אכילה שרומז על כלים אבל לתתא אינו חסר כלים רק בהירות הוא כאן יקר מאוד לזה כתיב בהו שתיה שרומז על בהירות:
2