סוד ישרים, יום ב' דפסח י׳Sod Yesharim, The Second Day of Pesach 10
א׳וקצרתם את קצירה והבאתם את עומר ראשית קצירכם אל הכהן וגו' איתא בהאר"י הק' ז"ל עמר בגמטרי' יקר וביאר בזה אזמו"ר הגה"ק זללה"ה שאחר גודל הבהירות שהאיר להם השי"ת בליל א' של פסח למעלה מעבודת אדם רק מחסדו ית' ואור כזה נקרא יקר כי כל הדברים שא"א להשיג אותם ע"י שום פעולת אדם כי אם בחסדו ית' נקרא יקר כמו שמחשב במדרש (ויקרא פ"ב) עשרה דברים בעולם שנקראו יקר וכל אותן עשרה דברים יקרים שמחשב שם אין בכח פעולת אדם להשיגם בלתי חסדו ית' ולזה אחר שנעלם מהם זה האור הגדיל אצלם הצעקה מה יקר חסדך וגו' וביקשו שינהיר להם השי"ת עוד הפעם זה האור לכך נתן להם השי"ת עצה מצות קצירת עומר למען שיגדיל אצלם הכלי קיבול להשיג זה האור כי מצות קצירת עומר הוא הוספת הכלי קיבול כי זאת המצוה בא ממחובר לקרקע ולזה אין מביאין את העומר מחוץ לארץ כי זאת המצוה הוא תלי' בארץ כמבואר בירושלמי וגם דוחה את השבת וקצירה הוא שמביאין על ידי הקצירה ממחובר לקרקע אל תפיסת אדם. ומחובר לקרקע מורה שהוא עדיין למעלה מהתפיסה והא ראי' שאינו מקבלת טומאה והקצירה הוא ג"כ דבוקה עדיין מעט בהרצון עליון למעלה מהתפיסה כי אפילו אחר הקצירה אינו מקבלת עדיין טומאה עד שבא עלי' מים והוא כמו שביאר בזה אאמו"ר הגה"ק זללה"ה הגמ' (ברכות ס':) כי משי אפיה לימא ברוך המעביר חבלי שינה מעיני וכו' ומדוע אינו מברך זאת הברכה תכף כשניער משינתו אלא יען שכל עוד דלא משי אפיה במים נקרא עדיין ישן ואין הבחירה אצלו עדיין בשלימות כי הבחירה בשלימות מגיע להאדם רק אחר דמשי אפיה במים וכן דוקא ע"י הכשר מים נכנסת התבואה לתפיסת הבריאה ואז יכולה לקבל טומאה אבל טרם שמוכשרת במים נחשבת עדיין כמחובר לקרקע ונעלמת עדיין מתפיסת הבריאה ואינו מקבלת טומאה הרי שקצירה טרם שמוכשרת במים נחשבת כמו מעבר מלמעלה מהתפיסה אל התפיסה של הבריאה ולזה נמי הוא הקצירה בעצמה מצוה שדוחה את השבת כי על ידה יש כלי בתפיסת הבריאה לקבל מלמעלה מהתפיסה וזאת המצוה הוא ממחרת השבת היינו ממחרת יום ראשון של פסח כי כל החגים והמועדים אינם נקראים שבת כי שבת מורה על הקדושה דקבוע וקיימא וכל החגים והזמנים הוא דישראל מקדשי להו חוץ חג הפסח נקרא ג"כ שבת והוא כי באמת זאת הקדושה בעצמה דישראל מקדשי נמשך ג"כ מקדושת שבת שהוא קבוע וקיימא כענין שנאמר יהיב חכמתא לחכימין והחכמה הראשונה של החכימין מהיכן נמשך. אמנם החכמה הראשונה הוא נמי באמת כמו קדושת שבת שהוא רק מצדו ית' שחונן השי"ת להאדם דעת ומצד זה יש בכחו לקבל עוד חכמה כן הוא הקדושה הנמצא בלב ישראל קבוע וקיימא מצדו ית' ומפאת זאת הקדושה שקבע השי"ת בלב ישראל נמצא בלבם געגועים וגודל תשוקה לאורו ית' ומזה נמשך הכח לישראל שיקדשו את הזמנים ג"כ שיהי' נראה דישראל מקדשי להו אבל באמת נמשכים כל הקדושות רק מזאת הקדושה דקבוע וקיימא מצדו ית' שהוא קדושת שבת אולם בכל הזמנים אינו ניכר זאת הקדושה ונראה דישראל מקדשי להו אמנם בחג הפסח האיר השי"ת בהתגלות מפורש את גודל האור הנקרא יקר אז הכירו ישראל מפורש שכל הקדושות דישראל מקדשי להו נמשך להם רק מזה האור שפתח להם השי"ת אז בפסח שהוא קבוע וקיימא מצדו ית' לזה נקרא פסח נמי שבת עד שנאמר על יום שני של פסח ממחרת השבת ולזה נאמר על הלילה של פסח ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו כי נגד זה האור המאיר מצדו ית' בלתי פעולת אדם צריך האדם לשמירה גדולה ע"י כמה וכמה ברירין ולזה הי' העומר מנופה בשלש עשרה נפה שמורה על גודל הברירים ולזה נקרא זה היום ממחרת השבת היינו אחר זאת ההכרה כי כל עבודת אדם הם רק לאותה ההכרה כי ממנה מתחיל כל הרצון שאמר והי' העולם ולאותו הרצון שאמר והי' העולם המה כל העבודות כדאיתא בגמ' (זבחים מ"ו:) לשם ששה דברים הזבח נזבח לשם מי שאמר והי' העולם וכו' ולזה הי' נמי העומר מאכל בהמה וכמבואר בזוה"ק (אמור צ"ח.) עומר שעורין מאכל בעירן דאינון חיות הקדש היינו כי יש בעירין דכיין והם כל מיני היתר שמסייעין את האדם לעבודתו ית' ולזה בהתחלת עבודה של ישראל הי' צריכין לעומר שעורין מאכל בעירן דכיין דאינון חיות הקודש שכל הכחות יסייעו להם לעבודתו ית' ואמר אאמו"ר הגה"ק זללה"ה שמצות עומר הוא קדושת זווג כדאיתא בהאר"י ז"ל כי השי"ת העריך ששה מדות בהבריאה ועליהם נאמר לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת וגו' והאדם בעבודתו צריך לברר בהם מתתא לעילא ולהתחיל מלך ה' הממלכה שמורה על עבודה בבחירה עד שמגיע להכרת לך ה' הגדולה והוא כמאמרם ז"ל גדול היית עד שלא בראת את עולמך ועכשיו שבראת נתגדלת ביותר היינו כי מצדו ית' אין באמת שום חילוק כמאמר אתה הוא עד שלא נברא עולם ואתה הוא משנברא עולם אלא ועכשיו שבראת נתגדלת ביותר מצד הבריאה כי אין לך חסד גדול יותר מזה שמסר להבריאה הנמיכה והשפילה ג"כ הכרה בכבודו ית' וכשמברר אדם שית מתתא לעילא עד שמגיע לזאת ההכרה לך ה' הגדולה אזי מנהיר השי"ת נגדו ג"כ שית מעילא לתתא ועל זה איתא בזיה"ק שנים עשר תרעיי אינון דאינון תליסר וזה השער התליסר הוא הכולל תלת הנסתרות כי אחר שנזדווגו ששה הנגלות של האדם עם הרצון ית' אזי מנהיר לו השי"ת גם מהנסתרות שהם מצדו ית' ועל זה הזווג רומז העומר שהי' מנופה בשלש עשרה נפה:
1